העותרת הינה עמותה, המאגדת בתוכה את מרבית בעלי המלאכה והתעשייה באשקלון.
בעתירתה בתיק זה מבקשת היא שהמשיבה הראשונה (להלן-העירייה) תנמק, מדוע לא תאפשר לעותרת להציב שלטי הכוונה עבור חבריה באזורי התעשייה בעיר, באותם מקומות באשקלון ובאותם גודל וצורה כמו שלטים אותם מציבה המשיבה השנייה (להלן-החברה) לפי היתר שקיבלה מהעירייה ובהתאם לחוזה שחתמה עמה.
בעבר נהגה הערייה להתיר לבעלי מלאכה ותעשייה להציב שלטים במקומות אלה כנגד היתר שקיבלו על-פי חוק העזר לאשקלון (מודעות ושלטים), תשכ"ט-1969 (להלן-חוק העזר), וכנגד תשלום אגרה כדין.
כל מי מבעלי המלאכה או התעשייה המעוניין להתקין שלט הכוונה למקום עסקו באחד המקומות הנ"ל, עליו לפנות לצורך זה אל החברה, וזו, כנגד תשלום תמורה מצד אותו בעל עסק, חייבת להתקין את השלט בתנאים המוסכמים עם הערייה, הן באשר לצורת השלט והן באשר לתמורה שתקבל החברה מבעל העסק עבור כך. כן הוסכם בחוזה על מחיר אחזקה שנתית שיהיה חייב אותו בעל מלאכה או תעשייה לשלם לחברה.
סיכומם של דברים, החלטתה של הערייה להסדיר את התקנת שלוט ההכוונה לבתי המלאכה והתעשייה בצמתים הציבוריים שבהחזקתה הנה החלטה סבירה, שרשות מקומית סבירה רשאית הייתה לקבלה, ללא שדבק בה כל פגם.
...
המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בקשה זו בסך 4,000 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מחושבים מהיום ועד לסילוק מלא.
מטעמים אלה מצטרף אני לדעת חברי, השופט אור, כי דין העתירה להידחות.
הנני מצטרף אפוא לדעת חבריי, כי יש לדחות את העתירה.
