ב"כ המשיבים חזרה על העמדה כי נכון למועד הדיון המשיבים "יש מסמכים שהם בארכיב ועצם האיתור שלהם דורש הקצאת משאבים בלתי סבירה" וכי "לא יודעים להגיד באיזה מהמסמכים יש מידע מסווג ובאיזה אין" (עמודים 2, 3 לפרוטוקול).
ואולם מאחר שהתרשמתי כי על פניו הניסוח הרחב של הבקשה המקורית הוא פוטנציאל להכבדה של ממש על המשיבים "הוסכם על הצדדים כי העותר יוכל לעיין בכל החומר בתיקיות הדיגיטליות במרכז תע"צ", כי "העיון ייארך עד שלושה ימים" וכי "במסגרת העיון יראה העותר לנסות ולצמצם את הקף דרישתו ובכל מקרה לא יוכל לקבל באותו מעמד את החומר, אלא חומר שאינו שנוי במחלוקת יועבר אליו תוך 14 ימים מעת סיום העיון" (החלטה מ-21.3.2021).
לא רק זאת אלא שלשיטת העותר "מדובר בעתירה מוצדקת מאין כמוה, שכן לראשונה בתולדות מדינת ישראל, אך ורק בשל העתירה, הועברו פרטיכלים והוראות ביצוע לגורם מחוץ לצה"ל, והחל עידן חדש שבו כל עובד צה"ל ו/או כל בודק שכר יכול לבצע בקרת שכר על התשלומים והניכויים של עובדי צה"ל" (סעיף 11 לעמדת העותר).
באופן כללי, פסיקת ההוצאות בבית המשפט המנהלי לא צריכה להיות שונה מהנהוג בהליכים משפטיים אחרים (השוו: דפנה ברק ארז משפט מנהלי כרך ד' 463-68 (2017)) והגם שכך עיון בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מינהליים מעלה כי לעניין שיעור ההוצאות הנפסקות לטובת עותר בעינייני חוק חופש המידע יש שונות בסכומים הנפסקים לזכות עותרים שהעתירה שהגישו הוכרעה לטובתם, ולכך גם יש להוסיף כי שיעור ההוצאות שנפסק בדרך כלל אינו על הצד גבוה (למשל: עת"ם (ת"א) 36780-10-20 עו"ד מנחם שמואלי נ' מכון התקנים הישראלי (11.5.2021) ("לא ראיתי לפסוק הוצאות לזכות העותר"); עת"ם (י-ם) 15104-06-19 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד ראש הממשלה (11.5.2021) "המשיבים 2-1 יישאו בהוצאות משפט של העותרות בשיעור האגרה ששולמה, ובשכר טירחת עו"ד בסך של 10,000 ₪"; עת"ם (ת"א) 50156-07-20 יפעת מכרזים בע"מ נו חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ (2.8.2021) "אני מחייבת את המשיבה לשאת בהוצאות העותרת בסך 30,000 ₪"; עת"ם (מרכז) 53722-03-20 בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים נ' שירות בתי הסוהר (1.8.2021) "שב"ס יישא בהוצאות העותרת בסך 9,000 ש"ח"; עת"ם (י-ם) 59119-09-20 ר.ת.י. השקעות ירושלים (2001) בע"מ נ' נופש ותיירות חוף בנימין בע"מ (31.1.2021) "הוצאות הדיון בסך 6,500 ₪ - על המשיבות"; עת"ם (חי') 57676-01-20 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על חוק חופש המידע בעריית סח'נין (26.4.2021) "אני מחייב את משיבה 2 לבקשה, עירית סח'נין, לשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת הפרישי הצמדה וריבית" וכו'.
...
באופן כללי, פסיקת ההוצאות בבית המשפט המינהלי לא צריכה להיות שונה מהנהוג בהליכים משפטיים אחרים (השוו: דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך ד' 463-68 (2017)) והגם שכך עיון בפסיקה של בתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים מעלה כי לעניין שיעור ההוצאות הנפסקות לטובת עותר בענייני חוק חופש המידע יש שונות בסכומים הנפסקים לזכות עותרים שהעתירה שהגישו הוכרעה לטובתם, ולכך גם יש להוסיף כי שיעור ההוצאות שנפסק בדרך כלל אינו על הצד גבוה (למשל: עת"ם (ת"א) 36780-10-20 עו"ד מנחם שמואלי נ' מכון התקנים הישראלי (11.5.2021) ("לא ראיתי לפסוק הוצאות לזכות העותר"); עת"ם (י-ם) 15104-06-19 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' משרד ראש הממשלה (11.5.2021) "המשיבים 2-1 יישאו בהוצאות משפט של העותרות בשיעור האגרה ששולמה, ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪"; עת"ם (ת"א) 50156-07-20 יפעת מכרזים בע"מ נו חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ (2.8.2021) "אני מחייבת את המשיבה לשאת בהוצאות העותרת בסך 30,000 ₪"; עת"ם (מרכז) 53722-03-20 בצלם – מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים נ' שירות בתי הסוהר (1.8.2021) "שב"ס יישא בהוצאות העותרת בסך 9,000 ש"ח"; עת"ם (י-ם) 59119-09-20 ר.ת.י. השקעות ירושלים (2001) בע"מ נ' נופש ותיירות חוף בנימין בע"מ (31.1.2021) "הוצאות הדיון בסך 6,500 ₪ - על המשיבות"; עת"ם (חי') 57676-01-20 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על חוק חופש המידע בעיריית סח'נין (26.4.2021) "אני מחייב את משיבה 2 לבקשה, עירית סח'נין, לשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית" וכו'.
עקרון המידתיות משמיע כי אם הרשות יכולה היתה במאמץ סביר להיעתר לדרישה לפי חוק חופש המידע ולייתר את הצורך בקיום הליך שיפוטי, היה עליה לעשות כן וממילא תידרש לעשות כן בתום ההליך המשפטי.
בהעדר טעם אמיתי היה על המשיבים להיעתר לדרישת העותר עוד בשלב הגשת הבקשה לפי חוק חופש המידע.