עתירת עיון בתיקי חקירה לאחר סגירת תיק מחוסר אשמה

מכל מקום, סגירת תיק ההצתה בפרקליטות הייתה כשלושה חודשים ומחצה בטרם המלצת המישטרה לממונה ובטרם החלטת הממונה בערר; בעוד שסגירת תיק הרשלנות נעשתה לאחר מכן, ואף לאחר הגשת העתירה לבית המשפט, אך בטרם הדיון המקדמי בעתירה.

הוריתי כך משום שהחלטה זו לא הוגשה ע"י מי מהצדדים, ומשום שבשלב מקדמי זה של הדיון בעתירה נפלה מחלוקת עובדתית בין הצדדים: האם התיק ניסגר מחוסר אשמה (כטענת העותר) או שמא בהעדר ראיות (כטענת המדינה)? באותה החלטה הצעתי למדינה לשקול מחדש את עמדתה ככל שהתיק ניסגר מחוסר אשמה; וככל שניסגר בהעדר ראיות התבקשה המדינה להודיע האם הממונה ראתה את החלטת הפרקליטות בטרם החלטתה שלה, ואם לא כך אזי הצעתי לשקול להשיב את העניין לממונה לצורך השלמה.

ואם לא די בכך, אז סעיף 21 לחוק הישן הוסיף והורה כי "בעל סמכות על פי דין הפועל בסמכותו לא יביא בחשבון מידע שאינו זכאי לקבלו לפי חוק זה". אם אסכם את הדברים עד כה, אזי לכאורה, לא יכלה המישטרה למסור לממונה את המידע בדבר סגירתו של תיק ההצתה מחוסר ראיות, והממונה לא יכולה הייתה לעיין במירשם המשטרתי וללמוד על כך מיוזמתה; ולו היה המידע מגיע לידיה באחת מדרכים אלה – אסור היה לה להביאו בחשבון במסגרת שיקוליה בבואה להחליט בערר שהגיש העותר.

בנסיבות אלה, כאשר רק במסגרת הליכי העתירה בבית משפט זה התגלה לממונה שתיק החקירה ניסגר מחוסר ראיות ושנתון זה לא הובא לידיעתה – צריכה הייתה הממונה לבקש לחזור ולשקול מחדש בעיניין, כשכל המידע מצוי בפניה.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל אני מקבל את העתירה, מבטל את ההחלטה של הממונה בערר של העותר על ביטול רישיון הנשק שלו ע"י פקידת הרישוי, ומחזיר את העניין לממונה לשם הכרעה מחדש בעררו של העותר.

הממונה תתייחס להמלצת המשטרה; תביא בחשבון את סגירת תיק ההצתה ע"י הפרקליטות ותיתן לכך משקל הולם; תבחן את המכלול הראייתי המיוחס לעותר בסופו של דבר; תתעלם מתיק הרשלנות (שבינתיים נסגר אף הוא) ולא תיתן לכך כל משקל; תביא בחשבון את נתוניו האישיים של העותר (היעדר עבר פלילי, היסטוריה תעסוקתית כשוטר, ומשך זמן הרישיון הקיים); ותשים לנגד עיניה את ההלכה הפסוקה המבחינה ומדרגת בין מתן רישיון ראשון, אי-הארכה, וביטול רישיון קיים, והדורשת את הרף הראייתי הגבוה יותר בביטול רישיון.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את המדינה לשלם לעותר הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

]השופט ד' מינץ: עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא תשונה עילת הסגירה בחקירה שהתנהלה נגדו (תיק חקירה פל"א 12491/17) מעילה של העדר ראיות מספיקות לעילה של העדר אשמה; ומדוע לא תורה על חקירתה מחדש של בת זוגתו.

אף ההחלטה שהתקבלה בעיניין סגירת תיק החקירה נגד בת זוגתו של העותר היא החלטה נכונה וסבירה שלא נפל בה פגם או חוסר סבירות קצוני.

לאחר עיון בעתירה ובתגובה שהוגשה לה, מצאתי כי דין העתירה להדחות על הסף.

...

בתגובתה לעתירה טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף הן מחמת אי-צירוף בת זוגתו של העותר לעתירה חרף היותה צד רלוונטי ביותר לבירור העתירה, והן בשל היעדר עילה להתערבות בהחלטות הגורמים הרלוונטיים ובשיקול דעתן של רשויות אכיפת החוק והתביעה.

לאחר עיון בעתירה ובתגובה שהוגשה לה, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף.

בשולי הדברים, אציין כי בצדק טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת אי-צירופה של בת זוגתו לעתירה (ראו למשל: בג"ץ 4823/18 בן שטרית נ' מדינת ישראל באמצעות היועמ"ש, פסקה 11 (30.4.2019)).

העתירה נדחית.

המשיבים עמדו על כך שמעיון בתיק החקירה עולה כי בהודעתה הראשונה העידה הבת כי אביה איים להרוג אותה תוך שהיא מחווה בידה תנועת אקדח; בחקירה השנייה שנערכה שעות לאחר מכן ציינה כי בני משפחתה מפעילים עליה לחץ וכי הם המתינו לה כל הלילה מחוץ לתחנה על מנת שתבטל את תלונתה; בחקירה השלישית שנערכה שעות לאחר מכן ציינה כי אינה חוששת שאביה יהרוג אותה ולמעשה התכוונה שהוא יכה אותה.

איני מיתעלם מהעובדה כי התיק הפלילי של העותר, שענייננו בתלונה על איומים מצידו, על יסודו הוחלט לבטל את רישיונו, הסתיים בלא הגשת כתב אישום, כאשר עילת הסגירה היא, כאמור, "מחוסר אשמה". עם זאת, אי העמדתו של העותר לדין פלילי בנסיבות העניין, אין פירושה כי פקיד הרשוי אינו רשאי להביא בחשבון את המידע שנאסף במסגרת החקירה המשטרתית במסגרת שיקוליו.

...

ראו את שנקבע בעת"מ (מחוזי חיפה) 56193-06-16 סלמה נ' משרד הפנים (29.12.2016) בפסקה 27: "העובדה שתיק החקירה כנגד העותר נסגר מחוסר אשמה, אינה שוללת הסתמכות על ממצאי החקירה והתרשמות הגוף החוק מהתנהלות העותר בעת האירוע, מה גם שכלל, אין מניעה להביא בחשבון במסגרת בחינת השיקולים לביטול או מתן רישיון לנשיאת כלי ירייה, גם ראיות שלא הובילו להגשת כתב אישום, כמו מידע מודיעיני וכיוצ"ב". בנסיבות עניינו של העותר, גיבשה המשטרה את המלצתה בהתבסס על מכלול חומרי החקירה, וסבורני כי יש לתת משקל לעמדתם המקצועית של המשיבים לפיה ראוי במקרה דנן לנקוט משנה זהירות ולהעדיף, לצורך קבלת החלטה במישור המנהלי, את גרסת המתלוננת בהודעותיה הראשונות, על פני זו שבהודעתה האחרונה במסגרתה חזרה בה מהתלונה.

בנסיבות ענייננו של העותר, סבורני כי החלטת הממונה, שהתבססה על המלצתה המקצועית של משטרת ישראל, ממנה עלה כי קיים סיכון לציבור אם העותר יישא נשק, גם עת שוקלים מנגד את אינטרס העותר בנשיאת נשק בהיותו חקלאי בן 70 - היא החלטה סבירה וראויה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

ביום 28.5.2019 קיבל העותר הודעה על החלטה שלא להעמידו לדין ועל סגירת תיק החקירה נגדו, בעילה של "חוסר ראיות מספיקות". העותר הגיש בקשה לשינוי עילת סגירת התיק ל"העדר אשמה", והוסיף וסיפק חוות דעת פסיכיאטרית השוללת פגיעה בקטין.

בהחלטה מיום 4.11.2020 דחתה מחלקת העררים בפרקליטות המדינה את הערר, תוך שצוין כי "על פי פסיקת בית המשפט העליון והנחיות פרקליט המדינה, תיק ייסגר מהעדר אשמה רק אם מהראיות עולה שהסכוי שהחשוד ביצע את העבירה הנו נמוך". בעיניינו של העותר, כך צוין, עיון בתיק מעלה כי חוקר הילדים מצא סימני אמת רבים בגירסתו של הקטין, אשר דיווח על פגיעה מינית בו לכאורה הן לסייעת והן לחוקר, וכי היתנהגותו בגן מתיישבת עם הדברים שמסר בחקירתו.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, מצאנו כי דינה להדחות על הסף, אף מבלי להדרש לתגובת המשיבה, וזאת נוכח העדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. הלכה ידועה היא כי שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה הנו רחב ביותר בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובכלל זאת שיקול הדעת להכריע באיזו עילה ייסגר תיק חקירה (סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשל"ב-1982).

...

בהמשך לכך, נקבע כי "במצב דברים זה, לא מצאנו יסוד להורות על שינוי עילת הסגירה". מכאן העתירה שלפנינו, בה חוזר העותר ומבקש כי תשונה עילת סגירת התיק בעניינו, בטענה כי ההחלטה בערר שהגיש "לוקה בחוסר סבירות קיצונית לגופה" ותוצאותיה עולות כדי עיוות קיצוני.

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, מצאנו כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה, וזאת נוכח היעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. הלכה ידועה היא כי שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה הינו רחב ביותר בכל הנוגע לנקיטת הליכים פליליים, ובכלל זאת שיקול הדעת להכריע באיזו עילה ייסגר תיק חקירה (סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשל"ב-1982).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

ביום 12.2.2014 הודיעה המשיבה לעותר כי הוחלט שלא להעמידו לדין מאחר שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי, וכי התיק ייסגר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין". ביום 18.2.2014 הגיש העותר בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה לעילה של "חוסר אשמה". ביום 7.5.2014 דחתה ראשת יחידת תביעות ירושלים (פלילי) את הבקשה, בעיקר מן הטעם שעדות אמה של גרושתו תומכת בתלונה, באופן המבסס על פניו חשד לבצוע עבירה.

לאחר עיון בפנייה ובתיק החקירה, נדחתה בקשתו ביום 31.12.2017, תוך שצוין כי ראש חטיבת התביעות החדש איננו מהוה ערכאות ערעור על קודמתו בתפקיד.

תיק החקירה בעיניינו של העותר ניסגר ביום 28.1.2014, כאשר העותר מיצה את אפשרויות ההשגה על החלטה המשיבה בדבר עילת הסגירה בסוף שנת 2015, עת נדחה הערר שהגיש, וכן בקשתו לעיון חוזר.

...

לאחר שבחנו את טענותיו, הגיעו כל הגורמים הללו למסקנה דומה.

בהתחשב בכל אלה, מצאנו כי החלטות אלה, המבוססות על שיקול דעתן המקצועי של רשויות החקירה והתביעה, כמו גם על הניסיון והידע שלהן, הן סבירות ואין בנמצא פגם המצדיק התערבות.

ואולם, בשים לב לכך שבחודש הבא יחלפו 7 שנים מאז האירוע מושא תיק החקירה, בפני העותר עומדת האפשרות לפנות אל המשיבה לביטול הרישום בעניינו, בהתאם לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009, ובכך יש כדי לתת בידיו תרופה לעניין זה. סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 15 לעיל, העתירה נדחית.