עתירת עורכי דין שנכשלו בבחינת ההסמכה

רקע סדרי בחינות ההסמכה של הלישכה קבועים בתקנות לישכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין), התשכ"ג-1962 (להלן: התקנות).

דיון והכרעה מבוא המקרה דנן מעורר שאלה בדבר תחומי התערבותו של בית משפט זה. שאלת הקף הבקורת השיפוטית על שיקול הדעת של הועדה הבוחנת נדונה לא אחת בבית משפט זה. אציין, כי בעבר עתירות בעיניין זה הוגשו במישרין לבג"ץ. אולם בתיקון משנת 2005 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, הוסמכו בתי המשפט המינהליים לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות לפי חוק לישכת עורכי הדין.

לאורך השנים נידרש בית המשפט זה פעמים אחדות לעתירות דומות שהגישו עותרים אשר ניכשלו בבחינת ההסמכה של הלישכה (ראה פירוט בעיניין ותד עמודים 478-477), התערב בחלקן ואף פסל חלק מן השאלות בבחינה.

...

אם השיקול הוא טובת המקצוע, היתכן אחרת? החלטנו להתערב בשתי שאלות – 66/75 ו- 89/92 – ולפסול אותן.

התוצאה היא, כי כל התשובות בשאלות אלו יזכו לניקוד.

ברם, עניין זה בעל משקל בבוא בית משפט לקבוע הוצאות בהליך על רקע המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא ובית משפט זה. ההוצאות ושכר הטרחה שייפסקו מתייחסים לשני ההליכים.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כבוד השופט רם וינוגרד 1 באפריל 2019 עת"מ 3875-02-19 איזברגה ואח' נ' לישכת עורכי הדין - הועד המרכזי העותרים 1.סלאמה איזברגה 2.כאמל טיבי 3.שונמית קולר 4.נסים פארן 5.סלימאן אמיר ע"י ב"כ עו"ד שי דקס המשיבות 1. לישכת עורכי הדין בישראל 2. ועדת הבחינות שליד לישכת עורכי הדין בישראל ע"י ב"כ עו"ד דוד יצחק ועו"ד מירית שלו פסק דין

עניינה של העתירה בטענת העותרים – שכולם צלחו בעבר את מבחני ההסמכה בכתב של לישכת עורכי-הדין אך כשלו במבחנים בעל-פה – כי אין מקום לקביעה לפיה עליהם להבחן במבחני ההסמכה של הלישכה במתכונתם החדשה.

לגוף העניין הבהירו המשיבות כי התקנות פורסמו ברשומות והן בבחינת דין; לא חלה על המשיבות חובה לפנות באופן אישי לכל מי שניכשל בעבר בבחינה בעל-פה וליידעו על מועד הבחינות העתידיות, ודי בכך שמועדי הבחינות פורסמו באתר של לישכת עורכי הדין פרק זמן מספיק מראש (כעולה מנספחי התשובה); ומועד הבחינה בעל-פה שנקבע לחודש ינואר 2019 כלל לא היה "מועד נוסף", אלא נועד למי שנבצר ממנו, מסיבה מוצדקת, לגשת למועד האחרון של הבחינה (שהתקיים בנובמבר 2018).

...

על אף מסקנה ברורה זו, הנובעת מאליה מהתקנות, טוענים העותרים שיש לקבוע להם מועדים נוספים לבחינה בעל-פה. לשיטתם, כשלו המשיבות בכך לא יידעו אותם על כך שעל פי הוראות התקנות לא ניתן יהיה להיבחן עוד בבחינה בעל-פה לאחר המועד הקובע שנקבע בתקנות (30.11.2018); בכך שלא הודיעו להם אישית על כל אחד מששת מועדי הבחינה בעל-פה שנקבעו; ובכך שבפועל קיימו מועד בחינה נוסף בחודש ינואר 2019, באופן המעיד על כך שאין מניעה מקביעת מועדים נוספים לאחר ה"מועד הקובע" שבתקנות.

אף לו היה מקום למסקנה לפיה חלה על המשיבות חובה להביא את קביעת התקנות לידי ציבור הנבחנים בעבר, הרי שהן יצאו ידי חובתן כאשר פעלו לפרסום הודעה נפרדת בהקשר הספציפי באתר הלשכה, המהווה את המקום הטבעי לפרסום הודעות מעין אלה לציבור הנבחנים הפוטנציאליים, וזאת מתוך מגמה להבליט את השפעת התקנות על מי שנבחן בעבר וטרם זכה לרישיון המיוחל.

ממילא לא מדובר בהוספת מועדים מעבר לנקבע בתקנות, ואין מקום לטענה לפיה המשיבות הוסיפו מועדים מסיבותיהן או אף לטענה כי היו מוסמכות לעשות כן. כללו של דבר, דין העתירה להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 926/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. רות מכנס 2. מגי פרז 3. אורי אגא מזרחי 4. אלון עובדיה 5. רועי גורודיש 6. מור פריד 7. יאיר תיבון 8. דגנית חדד 9. רם וקסלר 10. שרינה שדות 11. חן לביא נ ג ד המשיבות: 1. שרת המשפטים 2. הועדה הבוחנת לבחינות ההסמכה למקצוע עריכת הדין בישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ד באדר התשע"ז (22.3.2017) בשם העותרים: עו"ד אריה סוכובולסקי בשם המשיבה 1: עו"ד אבישי קראוס בשם המשיבה 2: עו"ד דוד יצחק; עו"ד רונן בוך פסק-דין

העותרים טוענים, בעקרם של דברים, כי העלייה המשמעותית בשיעור הנבחנים שנכשלו בבחינת חורף 2016 נבעה משינוי של מתכונת הבחינה, במטרה לצמצם את האפשרות להצטרף למקצוע עריכת הדין וכי שינוי זה פסול, משלא ניתנה לגביו הודעה מראש, באופן הפוגע בהסתמכות הסטודנטים למשפטים.

...

המשיבה 1, שרת המשפטים (להלן: המדינה), טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה; על הסף – משום שטענות העותרים בעתירה כבר נדונו והוכרעו בהליכים הקודמים שעליהם פירטנו מעלה, והעותרים לא הציגו שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בטענותיהם; ולגופה – משום שלא קמה עילה להתערבות בעבודת הוועדה המכינה את הבחינות, הן מן הבחינה העובדתית, הן מבחינה משפטית.

כן לא מצאתי כי טענותיהם של העותרים בקשר לתמהיל השאלות בבחינת חורף 2016 מקימות עילה להתערבות השיפוטית המבוקשת על ידם, וגם הן נדחות.

סוף דבר: העתירה נדחית.

בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שהעתירה חוזרת ומעלה סוגיות שכבר הוכרעו, העותרים ישלמו לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך של 3,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' בניסן התשע"ז (‏30.3.2017).

את בחינת ההסמכה לעריכת דין עבר העותר בהצלחה בשנת 2003, לאחר שקודם לכן ניכשל בבחינה שבע פעמים.

העותר השמיע את טענותיו בפני וועדת ההיתמחות ביום 29.6.17, זו העבירה את המלצותיה לועד המרכזי של לישכת עורכי הדין, וביום 11.7.17 החליט הועד המרכזי כך: "המבקש סיים היתמחות בשנת 1993, בשנת 2003 עבר את בחינות ההסמכה ומאז הוא מעוכב בשל הסתבכויות פליליות וכן משמעתיות.

...

ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר מאוזנת ואינה ממצה את הדין עם העותר, שכן המשיבים גם יכלו לסרב לקבל את העותר לשורות לשכת עורכי הדין או לדחות את קבלתו עד לתום תקופת המחיקה, ולנוכח עברו המכביד של העותר אינני משוכנע כי ההחלטות הללו, אילו התקבלו, היו מצויות מחוץ למתחם הסבירות.

יישומם של דברים אלו על ענייננו מוביל למסקנה כי כלל לא מתעוררת בענייננו שאלה של תחולה רטרוספקטיבית של חוק המרשם הפלילי.

לשון אחר, בעת שתוקנה התוספת הראשונה הייתה זכאית לשכת עורכי הדין לקבל את המידע בנוגע להרשעותיו של העותר כיוון שאלו לא התיישנו, והתיקון של התוספת לא שינה מצב דברים זה. אשר על כן, העתירה נדחית.

עניינה של העתירה, בתמצית, בטענת העותרת לפיה המשיבות אינן רשאיות לחזור בהן מהאשור הרישמי ששלחה לה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ביום 11.9.2023 ולפיו עמדה בהצלחה בבחינת ההסמכה של לישכת עורכי הדין.

הובהר לעיל שבפועל העותרת ניכשלה בבחינה.

...

כפי שיובהר להלן, דין העתירה להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית.