עתירת עובדי עגינה נגד פיצול סקטור ומינוי ועד חדש

לטענתו, החברה הפרה הסכמות ומנהגים של שנים רבות, לפיהן החברה מממנת את הפעילות הארגונית של חברי הוועד, והחברה מסרבת לשלם לו שכר בגין פעילות זו. העובד ציין כי בשנת 2015 הגישה החברה בקשת צד בסכסוך קבוצי נגד הסתדרות העובדים החדשה, וכי במסגרת אותו הליך (ס"ק 5381-09-15), טענה החברה שהעובד באופן אישי השבית את הנמל.

לגופה של הבקשה, סבורה החברה כי ההסכמות שבהסכם הפשרה "היו על בסיס כך שאין למבקש ולא יהיו לו תביעות נוספות, והדבר עוגן בהסכמות שקבלו תוקף של פסק דין.". בתגובה לבקשת התיקון השיבה החברה ביום 18.11.2021 שאין כל אפשרות לתיקון הסכם הפשרה, מה גם שהעובד היה מיוצג, הן על ידי באת כוחו, והן על ידי נציגה מטעם ההסתדרות הלאומית, כך שלא ניתן לקבל טענה כי נפלה טעות כלשהיא בהסכם הפשרה.

בתביעה זו המסתכמת בדרישה לתשלום של 60,063 ₪, עותר העובד "לפצוי בגין היתעמרות בעבודה, אי תשלום רכיב הפרמיה, עיכוב בהעלאה בדרגה תוך שלילת זכויות מכח זה, ועוגמת נפש". בתביעה השנייה מציין העובד כי כיהן בתפקיד חבר ועד עובדים של סקטור בתי המלאכה בתקופה שמחודש 2/2014 ועד לחודש 1/2017, וכי בחודשים 3/2015-2/2016, שימש כיו"ר ועד העובדים.

הסעדים להם עותר העובד בתביעה זו הם: מתן צו עשה שיורה על מינויו לתפקיד ממלא מקום מנהל מחלקה; פיצוי בגין אי העלאה בדרגה בסכום של 3,750 ש"ח; פיצוי בגין אי תשלום רכיב הפרמיות ודיווח נוכחות בסכום של 6,313 ש"ח; פיצוי בגין היתעמרות בעבודה, בסכום של 50,000 ₪.

...

השופט מיכאל שפיצר הערעורים שבפנינו, עניינם אחד: הסכם פשרה שנחתם על ידי בעלי הדין ובאי כוחם ושקיבל תוקף של פסק דין בתום דיון מיום 8.7.2018, שהתקיים בבית הדין האזורי באר שבע, בתיק סע"ש 13233-07-17 (להלן – התביעה הראשונה) בפני השופטת רחל גרוס ונציג ציבור מר חיים נוסן הנגבי, ושזו לשונו: "1. מודיעים לביה"ד כי הגענו להסכם לסילוק מלא ומוחלט של כל התביעות ומבלי להודות בכל טענה שהיא, הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ (ברוטו) בגין הפרשי שכר וזאת עד ליום 9.8.18.

הצעת בית הדין קמא בבקשת התיקון בפסק דינו בתביעת הביטול, נתן בית הדין האזורי משקל לדבריה של השופטת גרוס בדיון שהתקיים בבקשה לתיקון, ולדבריו "לכך מתווספים הדברים שאמר בית הדין עצמו במסגרת הבקשה לביטול פסק דין עת המליץ על צמצום הסכם הפשרה במסגרת התביעה הראשונה, ועת רשם כי הוראות סעיף 4 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 3 ואלה מביאים לכלל מסקנה כי מדובר בטעות בהסכם הפשרה" (סע' 18 לפסק הדין).

סוף דבר – ערעור החברה מתקבל וכמתחייב מכך, נדחה ערעורו של העובד.

פסק דינו של בית הדין האזורי מושא ערעור החברה מבוטל, ודינו של פסק הדין של בית הדין האזורי בתביעה השנייה – להתאשר, והתוצאה היא שהתביעה השנייה נדחית מכח מעשה בית דין שנתן תוקף להסכם הפשרה.

מבוא עסקינן בתובענה לסעד הצהרתי שעניינה בעתירת עובדי העגינה במחלקת הים בנמל אשדוד כנגד החלטת הנתבעת 4 (הסתדרות העובדים הכללית החדשה) לפצל סקטור בנמל לשניים ולמנות ועד עובדים מהסקטור החדש.

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל, על התובעים למצות את ההליכים בפני רשות השיפוט על כל השלבים המצויים בה. כמו כן, מורים אנו על עיכוב הליכים מכוח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות.

באשר לשאלת ההוצאות – מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים בדבר העלאת טענות משפטיות מופרכות על ידי התובעים , כמו גם בהטרחת הנתבעים בערכאות שונות (בית משפט מחוזי תל-אביב, בית דין אזורי תל-אביב ובית דין אזורי באר-שבע).

נוכח כל המפורט לעיל, מצאנו לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

עם זאת בהמשך להודעתו מיום 7/2/13 (בה הצהיר על עבודה קודמת שעשה עבור התובעות בהקשרו של הבניין), בוטל, בהחלטה מיום 19/2/13, מינוי זה ומונה תחתיו השמאי אלירן ליפה (להלן: "השמאי").

בפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת א' גזית ביום 6/2/14 נדחתה התביעה ונקבע כי: "אין מקום לאפשר לתובעות להגיש תביעה עצמאית כנגד המומחה מטעם בית המשפט, וכל טענה שיש לתובעות כנגד חוות הדעת של הנתבע (השמאי – כ.ה) שערך בתוקף תפקידו כמומחה מטעם בית המשפט, על התובעות להעלות במסגרת התיק הקודם, כפי שפעלו קודם לכן בעיניין זהות המומחה, וזאת גם אם הדבר נעשה לאחר מתן פסק הדין..." (להלן: "פסק הדין של בית משפט השלום").

העד , מר ליפה : אני אומר שבמהלך השנים האחרונות תמיד נקבתי ב- 60% בדירות שהן היו דירות חדר ואני חושב שזה נכון ובגלל האי וודאות בהמשך של שרידות החוקר [צ"ל "החוק". כ.ה.] הזה , כלומר , אם זה 74% , אבל צריך להכניס גם פקטור של אי וודאות שהחוק הזה ימשיך להתקיים לאורך שנים , כשמישהו חדש בעל עניין יפנה בעוד עתירה לבית המשפט העליון עשוי להיות שבית המשפט העליון יחריג גם את הדירות המוגנות שנותרו כי הן הולכות ומתמעטות , מבחינה פוליטית המשקל שלהם הולך ומיתמעט ויהיה יותר קל לבית המשפט לגרום לזה שלאחר מכן שבדירה ואז למעשה השווי זכויות ירד לאפס , כמו שקרה בכל הקבוצה הגדולה של עסקים ששווי הזכויות שלהם בבת אחת ירד מהרבה מאוד כסף מ- 60, 80% לאפס.

סכום זה ישולם בתוך 30 ימים החל מהיום שאם לא כן יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

...

תוצאת כלל האמור הינה כי אני מקבלת את הכרעת השמאי בחוות הדעת וכי בוודאי אינני מוצאת שהיא חורגת ממתחם הסבירות.

סוף דבר הבקשה לתיקון חוות הדעת ומינוי שמאי חלופי שיכריע בשאלת שיעור דמי המפתח נדחית.

התובעות תשלמנה לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

לפני ביהמ"ש תביעה בה עותרים התובעים, בין היתר, לחייב שכניהם בהסרת מצלמה שפוגעת לטענתם בפרטיותם וחיובם בפצוי בגין כך. כתב התביעה התובעים הגישו ביום 22.7.20 כתב תביעה בו טענו כי הנתבעים, שכניהם, מטרידים אותם, לרבות ע"י צלומם ברחוב, בכניסה לביתם הפרטי, בחצר גינתם הפרטית, באופן המהוה פגיעה קשה ובלתי נסבלת בפרטיותם ובכבודם.

מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש והגשת חוות דעת בתום הליך ממושך של איתור מומחה, ביהמ"ש מינה ביום 11.4.21 את מר סבי עזר כמומחה מטעמו, לאחר שהבטיח תשלום שכרו.

לטענת הנתבעים, עוד במהלך שנת 2013, כאשר התובעים שיפצו את הנכס לקראת כניסה למגורים, הוברר להם כי פני השכנים החדשים אינו לשלום.

מאז ועד התביעה, המצב רק הידרדר.

התובעים טענו בסעיף א' לסיכומיהם כי חיוב הנתבעים בפצוי בסכום גבוה הוא "הדרך היחידה להביא להפסקת הפגיעה". ביהמ"ש קובע שעולה מהדברים שמטרת התובעים הייתה ונותרה לנהל תביעת השתקה שאמורה להרתיע את הנתבעים מפני עמידה על זכויותיהם, ע"י הגשת תלונות נגד התובעים שמגובות בתעוד ביצוע עבירות לכאורה.

...

על מנת להגיע למסקנה שתלונה שהוגשה הייתה תלונת סרק, יש לעמוד בנטל ראיה מוגבר לרבות ע"י העדת מי מגורמי האכיפה שטיפל בתלונה.

האיסוף של ערב רב של טענות לגבי אירועים שונים מזמנים שונים ודרישת סכום עתק כפיצוי מביא למסקנה שמטרת התביעה היא להטיל מורא על הנתבעים, על מנת למנוע מהם לעמוד על זכויותיהם לעניין טענות למפגעי רעש ובניה בלתי חוקית של גדר ובשטח ציבורי מהצד השני של בית התובעים (ראו פרוט בסעיף 20 לסיכומי הנתבעים).

סוף דבר הנתבעים ישנו זווית הצילום של המצלמה בחזית ביתם, כך שלא תתעד שטח המדרכה שצמוד לכניסה לחצרי התובעים.