עתירת נכה צה"ל למימון תותבות איכותיות

העיקרון המנחה בקשר לנכי צה"ל הוא (ואני מצטט מפס"ד שניתן בעיניינו של העותר): "...כי יש חוב עצום של החברה בישראל לאלו שנפגעו בקרב למען ביטחונה. אנו, כחברה, צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לנכי צה"ל איכות חיים מאקסימאלית בהתאם למצב בו הם נמצאים. ואם המיכשור המשוכלל יותר, משפר, ולו במעט, את איכות חייהם, אנו כחברה חבים זאת להם" (עת"מ (ת"א) 27786-08-11 - יששכר נ' מדינת ישראל).

לפיכך בנקודה זו אני מקבל את עמדת המשיבים, וקובע, לענין נסיעות בעתיד (לא הנסיעה הקרובה), כי כל עוד ציפוי סופרסקין איננו כלול ב"סל" הטכנולוגיות המסופקות לנכי צה"ל ע"י אגף השקום, אגף השקום לא יישא בעלות הטיסה והשהייה בגרמניה, אם וככל שהנסיעה תיעשה אך ורק למטרת תיקונים/אחזקה של ציפוי הסופרסקין; אך כן יישא בעלות הטיסה והשהייה בגרמניה, אם וככל שהנסיעה היא לצורך החלפת הסופרסקין באחר, בתום ה"פז"מ" שלו, או אם הנסיעה היא למטרות אחרות הקשורות בתותבות של העותר, כשענין הסופרסקין רק נילווה לכך.

גם אם נכון לומר שהעותר הוא ש"שבר את הכלים" (בגלל ענין הסופרסקין), הרי בסופו של דבר, וכפי שעולה מפסק דיני זה לעיל, מתברר כי העותר צדק בעמדתו בנקודה זו. שכן, כפי שהראיתי, אין ולא היה לאגף השקום שום נימוק הגיוני או נימוק סביר להחלטתו לכפות על העותר לשנות מצבו לרעה ולקבל ציפוי זרוע שהוא פחות טוב, ושונה מזה שקבל (במימון אגף השקום) מזה שנים רבות.

...

כך או כך, אגף השיקום לא סיפק ולא יכול היה לספק לעותר בתאריך זה את תותבת היד על כל רכיביה, כשהיא ראויה לשימוש "כאן ועכשיו". לפיכך אני קובע כי אגף השיקום הוא שיישא בעלות הטיסה הבאה של העותר ושל אשתו לגרמניה, לצורך סיום ההתאמה וההתקנה של מכלול תותבת היד.

בפסק הדין שניתן בעתירה הנ"ל בהסכמה, נקבע כי יישאר בידי העותר המכלול שברשותו, הכולל אביזר קצה מסוג קוואנטום; וכי העותר ייסע לגרמניה ויקבל מכלול נוסף, הכולל אביזר קצה מסוג מיכאלאנג'לו. בענין הקוואנטום התקולה נקבע בפסק הדין כי היא "תיוותר ברשות משרד הבטחון". אולם, טוען העותר, התאמת התותבת בגרמניה כשלה (כפי שראינו), והתוצאה היא, שמזה למעלה משנה (מאז אפריל 2019, שאז נשלחה כף היד התקולה לתיקון), מצוי בידי העותר מכלול תקין אחד בלבד של תותבת יד, מסוג קוואנטום (זרוע וכף יד), דבר הפוגע פגיעה קשה בתפקודו, ומהווה הפרה של פסק הדין משנת 2011.

לפיכך יש לקבל את העתירה, גם בנקודה זו. סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה, כמפורט להלן: על אגף השיקום להשלים, בכל ההקדם, ובכפוף למגבלות בתקופת קורונה, את התקנת תותבת היד מסוג מיכאלאנג'לו, כשהיא כוללת ציפוי לזרוע דמוי עור מסוג "סופרסקין", ומפרק יד סיבובי Axson wrist active.

לטענת העותרים, מן הראוי שזכאותו של אדם לתותבת או לאמצעי שקום אחר תקבע על פי צרכיו הרפואיים בלבד ולא על פי המקור החוקי לזכאותו, והם סבורים כי קביעת הקף הזכאות בנהלי משרד הבריאות שלא על פי עקרונות אלה והגבלת המימון על פי חוק ביטוח בריאות באופן שאינו מאפשר לזכאי חוק ביטוח בריאות לרכוש מכשירים מסוג ובאיכות שרכישתם מתאפשרת לזכאי משרד הבטחון, יש בהן משום פגיעה פסולה בזכותם של קטועי הגפיים לשויון בשירותים הניתנים להם.

העותרים ביקשו ללמוד מפסק דין זה על הכרה בקיומה של קבוצת שויון אחת הכוללת הן את נכי צה"ל והן את נכי הביטוח הלאומי, אך נראה כי לא כך נקבע בפסק הדין שהנמקתו נסמכת כל כולה על התפישה לפיה חוק הנכים והתקנות שהותקנו מכוחו תכליתם להיטיב עם נכי צה"ל וכן על כך שתכלית זו אינה עולה בקנה אחד עם מתן זכויות מופחתות לנכי צה"ל. לעומת התכלית שביסוד חוק הנכים השואפת כאמור להיטיב עם זכאי משרד הבטחון ולפצותם על פגיעות שנגרמו להם בשירות המדינה ועקב אותו שירות, מבוסס חוק ביטוח בריאות על עקרונות של ביטוח סוצאלי עליהם עמדנו לעיל ומטרתו המרכזית היא להבטיח שירותי בריאות באיכות סבירה לכלל תושבי ישראל במימון צבורי תוך הגדרת סל שירותי בריאות ותרופות אחיד לכלל המבוטחים (ראו: שלו, 19, 157 ואילך; ישראל דורון "בית-הדין האיזורי לעבודה וחוק ביטוח בריאות ממלכתי: דילמות בעיצוב מדיניות שיפוטית" עבודה, חברה ומשפט י 131, 133 (תשס"ד); עניין סהר, 739; בג"ץ 2344/98 מכבי שירותי בריאות נ' שר האוצר, פ"ד נד(5) 729, 739-736 (2000); ראו גם גיל סיגל "על חידושים ועל מגמות במשפט הרפואי" קרית המשפט ה 433, 443 (תשס"ד/ה)).

...

הנה כי כן, מסקנתנו היא כי ההבדלים הקיימים בין זכאי חוק ביטוח בריאות ובין זכאי משרד הביטחון בכל הנוגע להיקפם ולאיכותם של אביזרי השיקום אינם אלא חלק מאבחנה מהותית ורחבה הרבה יותר הקיימת בין שתי קבוצות אלה, הנובעת משוני רלוונטי הקיים ביניהן לפי אמת מידה המבוססת על סיבת הפגיעה ונסיבותיה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, נראה כי ההבדלים הקיימים בין זכאי חוק ביטוח בריאות ובין זכאי משרד הביטחון באשר לסוג ולהיקף של אביזרי השיקום הממומנים להם אינה עולה כדי פגיעה אסורה בשוויון ומשכך אין מקום להתערבותנו בעניין זה. אשר על כן, דין העתירה להידחות.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את העתירה בלא לעשות צו להוצאות.

מדובר בעיניין כבד משקל, אשר העותר מבקש להכריע בו בחופזה, מבלי להיתחשב בהשלכת הרוחב שיש להכרעה זו. המשיבים מוסיפים, כי ממידע חלקי שהיתקבל מהיצרן בסד הזמנים הקצר עליו הוסכם, עולה, כי התותבת הוצאה לשיווק בשנת 2015 ונכון לעת הזו, נערך עליה מחקר אחד בלבד, במימון היצרן, בגדריו נבחנו עשר ברכיים סמביוניות במהלך שעתיים בלבד.

כעולה מכתב התשובה, הינם נוקטים צעדים להכניסה לשימוש נכי צה"ל. בנסיבות אלו, אישור התותבת לעותר – על רקע הנסיבות המיוחדות שפורטו – על אף שטרם אושרה לשימוש על ידי נכי צה"ל, אינו מהוה חריגה קיצונית לנוכח המגמה הקיימת להכניס טכנולוגיה זו או דומה לה לשימוש.

למשיבים שליטה מוחלטת בחיי העותר, כמו גם בחיי כלל נכי צה"ל. איכות חייו נתונה בידיהם.

...

משבחרו שלא לעשות כן – דין העתירה להתקבל.

לפיכך, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטת המשיבים אשר דחתה את בקשת העותר להחלפת התותבת.

המשיבים ישלמו לעותר שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

התובע בסיכומיו עתר לפצוי לתקופה שלאחר השרות הצבאי ועד היום לפי בסיס שכר של 6,500 ₪ (כפי שכבר הוזכר, בעבודתו האחרונה לפני התאונה, כמתדלק, הישתכר התובע סך חודשי ממוצע של כ-6,400 ₪).

בחוות דעת פרופ' נרובאי, המומחה מטעם התובע בתחום האורתופדיה, נקבע כי התובע זקוק ל"תותבת דינאמית ומודרנית כפי שמקבלים נכי צה"ל באותו גיל" (עמוד 3 לחוות הדעת).

התובע אומנם קיבל בעבר, במימון משרד הבריאות, תותבת זולה יותר, אך כפי שהובהר בחוות דעת פרופ' איסקוב, מדובר בתותבת באיכות נמוכה ובסיסית שאינה מאפשרת ביצוע הליכה איכותית ומהירה (עמוד 4 לחוות הדעת).

...

בסיכומו של דבר, עותר התובע לפיצוי בסך של 459,073 ₪, המבוסס על הוצאות נסיעה עודפות של כ-1,100 ₪ לחודש.

בשקלול כל האמור לעיל, ייפסק פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין הוצאות דיור.

לסיכום פרק זה, מהסכום שנפסק יש לנכות סך של 586,449 ₪ בגין קצבת נכות כללית, וסך נוסף של 80,697 ₪ בגין קצבת ניידות.

התובע בסיכומיו עתר לפצוי לתקופה שלאחר השרות הצבאי ועד היום לפי בסיס שכר של 6,500 ₪ (כפי שכבר הוזכר, בעבודתו האחרונה לפני התאונה, כמתדלק, הישתכר התובע סך חודשי ממוצע של כ-6,400 ₪).

בחוות דעת פרופ' נרובאי, המומחה מטעם התובע בתחום האורתופדיה, נקבע כי התובע זקוק ל"תותבת דינאמית ומודרנית כפי שמקבלים נכי צה"ל באותו גיל" (עמוד 3 לחוות הדעת).

התובע אומנם קיבל בעבר, במימון משרד הבריאות, תותבת זולה יותר, אך כפי שהובהר בחוות דעת פרופ' איסקוב, מדובר בתותבת באיכות נמוכה ובסיסית שאינה מאפשרת ביצוע הליכה איכותית ומהירה (עמוד 4 לחוות הדעת).

...

בסיכומו של דבר, עותר התובע לפיצוי בסך של 459,073 ₪, המבוסס על הוצאות נסיעה עודפות של כ-1,100 ₪ לחודש.

בשקלול כל האמור לעיל, ייפסק פיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין הוצאות דיור.

לסיכום פרק זה, מהסכום שנפסק יש לנכות סך של 586,449 ₪ בגין קצבת נכות כללית, וסך נוסף של 80,697 ₪ בגין קצבת ניידות.