עתירת מורה להמשך שיבוץ במשרה חלקית בבית ספר

מאז הווסדו משמשת רעיית המשיב מנהלת בית הספר (להלן – מנהלת בית הספר או המנהלת), והמשיב שימש בו כמורה ורב, במשרה חלקית[footnoteRef:1].

בבקשה לסעד זמני התבקש הסעד הבא: "לבטל ו/או לעכב את החלטת המשיב [משרד החינוך – א.א.] מיום 22.2.16, לפיה על המבקש [המשיב דנן – א.א.] לסיים עבודתו כעובד הוראה במשרד החינוך בסוף שנה"ל תשע"ו (8/2016), כפי שהתקבלה והודעה למבקש מפי מר איציק זהבי, מנהל מחוז חרדי במשרד החינוך, וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית...". באשר להוכחת זכות לכאורית טען המשיב בבקשה לסעד זמני כי יש לו "עילת תביעה ממשית המתבססת על זכות הקנויה לו – הזכות להמשיך ולעבוד בתפקידו...". בהתייחס למאזן הנוחות ציין המשיב, בין היתר, כי למדינה "לא ייגרם כל נזק ככל שיינתן הצוו המבוקש. אדרבא, דומה כי המוסד החינוכי ירויח מהמשך עבודתו של המבקש, כפי שהיה כל השנים. שכן, עבודתו של המבקש בבית הספר חשובה וחיונית להצלחתו. בנוסף, הלכה למעשה אין כיום כל ניגוד עניינים בין המבקש לאישתו במסגרת בית הספר...". עוד צוין כי "הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הצוו הנו בלתי הפיך. כידוע, המשרות בענף ההוראה משובצות ומתמלאות לפני ה-31 במאי. על כן, במידה שלא יינתן הצוו ייאלץ בית הספר למצוא מחליף לעבודתו של המבקש, ובמידה שבית הדין יקבל את התביעה העיקרית לא יוכל הוא עוד לשוב לעבודתו בבית הספר". בסיכומי המשיב בבית הדין האיזורי, הוא עתר לסעד חלופי לפיו המשיב יועבר למישרה אחרת במשרד החינוך התואמת ת כישוריו.

...

משנקבע כי אין לשבץ את המשיב בבית הספר, ומשהודע על ידי המדינה כי אין בנמצא תפקיד שאליו ניתן לשבץ את המשיב בבית ספר אחר, הרי שצו המחייב את המדינה לשלם למשיב שכר גם מבלי לעבוד, מהווה, בהיבט המהותי, צו עשה כספי, שהוא סעד שיש לתיתו במשורה ובמקרים חריגים בלבד, ולא מצאנו שהיה לו מקום בנסיבות העניין, ודאי שעה שלא התבקש.

מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיב: לטעמנו, בנסיבות העניין מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המשיב, וזאת משעבודתו בבית הספר היתה בהיקף חלקי בלבד, ומשעבד במקום נוסף, כך שאין חשש שייוותר מחוסר פרנסה[footnoteRef:4].

סוף דבר הערעור מתקבל.

· בשנת 2010-2011 (תשע"א), לימדה התובעת בבית הספר "אלאנדלוס'' בתל שבע. לבקשתה, קיבלה חופשה חלקית ללא תשלום (באמצעות הפחתת 2 שעות לימוד) וזאת, החל מיום 15.12.10 ועד סוף שנת הלימודים.

קושי זה היתעצם נוכח העובדה שהנתבעת 2 המשיכה ללמד בבית הספר ביישוב גם בשנה שלאחר מכן, מייד לאחר שהייתה לעובדת הוראה קבועה.

הסדר שפגיעתו בזכות הטיעון וביכולת לבקר את היתנהלות המשרד בנסיבות כה בעיתיות תהיה פחותה בהרבה ובה בעת לא תהיה כרוכה בהכבדה בלתי סבירה על המשרד: כך למשל, ניתן לקבוע הסדר יעיל המונע הכבדה ביחס לבקשות שנידונו עד למעד הקובע לפיו יפורסמו באתר המשרד נתונים מלאים אודות המשרות שהתפנו ואוישו בכל בתי הספר בכל היישובים במיגזר הערבי וכן שמות המורים שהתקבלו למשרות אלה, תוך ציון מועד השיבוץ והניקוד שניתן להם לפי הנוהל.

צו עשה אשר ל-"צו עשה" לו עתרה התובעת, המורה על שיבוצה בבית הספר ביישוב על פי הניקוד שצברה ובהתאם להוראות הנוהל כבר בשנת הלימודים הקרובה ובמקום הנתבעות 2 ו/או 3 הרי שסבורים אנו כי נכון להיום יש להעדיף את התובעת ולשבצה כעובדת הוראה ביישוב במקום הנתבעות 2ו/או3 לפי הקף משרתה.

...

זאת שעה שלטעמנו, קביעת קריטריונים שנועדו להבטיח זכות חוזית להעדפה בשיבוץ על בסיס וותק לצד נורמות אחרות המאפשרות את "עקיפתה" של הזכות ומקשות על חשיפת ה-"עקיפה", מקפלת בחובה סטייה משמעותית מנורמות הראויות ביחסי העבודה.

מעבר לכך - סבורים אנו כי הנוהל עליו משיגה התובעת בתקיפת עקיפין נוגע לעובדי הוראה רבים ומשכך, הצעד האמיץ שנקטה עת שהשיגה עליו יכול להשיא תועלת לעובדי הוראה רבים אחרים ולסייע למשרד לתקן את דרכיו.

לאור האמור, ובשים לב לסכום הפיצוי ללא הוכחת נזק אותו מקובל לפסוק על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה - סבורים אנו כי יש לפסוק לזכות התובעת פיצוי כספי כאמור בסך של 35,000 ₪ וכן, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

צו קבוע לקלוט לאלתר את התובע לעבודתו כמורה מן המניין ולשבצו בפועל בבית הספר התיכון בקלאנסווה וזאת באותו הקף שעות עבודה (26 שעות שבועיות) והרכב משרה ובאותם תנאים ובאותה דרגה כמתחייב, בין היתר, מההסדר המוסכם שקבל תוקף של החלטה מיום 20/9/12 של כב' השופט ד"ר לובוצקי.

בכתב הגנתה (4.2.13) עתרה עתיד לדחיית התביעה וטענה כדלקמן: התובע, מורה למכונות, מנסה לכפות עצמו על מי מהנתבעות בבקשות ותביעות חוזרות ונישנות לאחר שהתפטר בעצמו, אף שיודע הוא כי עתיד אינה יכולה לשבצו ועליו להשתבץ בביה"ס (המח"ט) ממנו יצא לחל"ת (שהועבר לניהול טומשין).

אין גם חולק כי הצדדים בהליך הראשון, ב- 20.9.12 מדברים על משרה מצומצמת כעוזר מנהל, לחלופין, כמורה להסטוריה, ואף כי התובע אינו זונח תביעתו למישרה חלקית עיונית בעתיד, או כי התובע לא חזר לעבודה ב- 23.9.12.

עיון בהסכם ההעברה מלמד כי תכליתו היתה להעביר נהולו של בית ספר, ניהול המח"ט, מעתיד לטומשין – באופן בו המח"ט ימשיך לעבוד כסדרו והמורים שלימדו במח"ט טרם להסכם, כולל אלה שחזרו מחל"ת (לענייננו; סעיף 2) – יעברו לטומשין (החל מתחילת שנה"ל, 27.8.12), על כל זכויותיהם ותנאי העסקתם! כך אין חולק כי עד למועד זה – המועד הקובע בהסכם ההעברה – חבה עתיד בכל המגיע למורים המועברים.

...

סיכום מסקנתנו היא כי התובע בהתנהלותו (גם בהליכים) הביא לכך כי בפועל זנח את עבודתו ואת משרתו.

מצאנו כך להורות לאור התנהלות התובע כמפורט לעיל.

בשולי הדברים – מצאנו להמליץ לארגון כי יפעל בעניינו של התובע, ע"מ שככל שיעמוד בתנאי הדין החל – ישובץ להוראה במח"ט או בבי"ס טכנולוגי אחר של טומשין (ולמצער, וככל שיהא רשאי, להוראה בעיוני שמא גם בעתיד) בשנה"ל הבאה, בהקף משרה דומה לזה בו עבד טרם החל"ת. בהתאמה, נמליץ אף לנתבעות או מי מהן.

עוד תומך התובע את טענתו במכתבו מיום 15.5.2017, (נספח י' לכתב התביעה המתוקן) בו ציין כי ככל שתשאושר פרישתו המוקדמת לגימלאות, יוכל לעבוד בחלקיות משרה החל מיום 1.9.2017 ובקש לשבצו לעבודה בשנה"ל הלימודים תשע"ח. עוד מוסיף וטוען התובע כי גב' ורוניקה קופר, המנהלת החדשה של בית הספר, עימה נפגש בחודש יולי 2017, לאחר אישור פרישתו המוקדמת לגימלאות וטרם כניסתה לתוקף של פרישתו, סירבה לשבץ אותו לתפקיד יועץ/מורה בבית הספר בשנה"ל תשע"ח, חרף בקשתו.

כמו כן, נטען על ידי הנתבעת שמנהלת בית הספר החדשה, גב' קופר, הציעה לתובע להמשיך לעבוד בתור מורה לאנגלית בשליש משרה, טרם כניסתה לתוקף של פרישתו המוקדמת לגימלאות, אך התובע סרב להצעתה מאחר שהתפקיד שהוצע לו לא תאם את רצונו לעבוד רק כיועץ.

הסכם הפרישה (אשר התובע כאמור לא העלה כל טענות בדבר תוקפו ולא עתר לביטולו) תקף ומחייב אותו, ואין הוא יכול לטעון במקביל כי סיום עבודתו הנו בבחינת פיטורים שאינם כדין.

...

לאור האמור הגענו לכלל מסקנה שעל הנתבעת לפעול בהתאם להסכמה הדיונית ולהעביר לתובע את הטופס שהועבר אליה במהלך הדיון חתום על ידה.

סוף דבר: הנתבעת תעביר לתובע בתוך 14 ימים ממועד קבלת פסק הדין טופס מאת מינהל כ"א בהוראה לעניין ימי מחלה שהועבר לידיה במהלך הדיון מיום 4.3.2019 חתום על ידה.

בהתחשב בנסיבות האישיות הקשות אליהן נקלע התובע, ומשהתקבלה התביעה, אף אם בחלק קטן שלה, מצאנו לנכון שלא ליתן צו להוצאות.

התובע הנו עובד הוראה אצל הנתבעת, במעמד של עובד קבוע, דרגה אקדמאית BA. התובע החל לעבוד ב-1998, בבית ספר "אלנור" ברהט.

הנתבעת לא דאגה לשבץ את התובע בבית ספר אחר, על אף שהתחייבה כי תעשה כן. טענות הנתבעת הנתבעת מכחישה כי נאמר לתובע שיועבר לבית ספר אחר.

התובע אף עתר לתשלום בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מצמצום הקף משרתו, והצורך בפנייה לעו"ד. לא מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש, בנסיבות שפורטו, בהן לכאורה היה לתובע אחריות ולו חלקית למצב אליו נקלע בו בית הספר בכסייפה לא רצה כי ימשיך לעבוד במסגרתו.

...

עמדה זו לא מקובלת עלינו.

לטעמנו, הפירוט המופיע בכתב התביעה אינו מדוייק ולא מוכח.

התובע אף עתר לתשלום בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מצמצום היקף משרתו, והצורך בפנייה לעו"ד. לא מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש, בנסיבות שפורטו, בהן לכאורה היה לתובע אחריות ולו חלקית למצב אליו נקלע בו בית הספר בכסייפה לא רצה כי ימשיך לעבוד במסגרתו.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן שניתן בזאת סעד הצהרתי לפיו, זכאי התובע להשלמת שכר למשרה מלאה, החל מ-2.9.05 ועד 31.8.07.