מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירת חופש מידע בדבר ניסויים בבעלי חיים במוסדות להשכלה גבוהה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

מבוא שאלת חשיפת זהותם של חברי הועדות הפנימיות לאישור נסויים בבעלי חיים, שפועלות במוסדות המחקר בישראל, לפי סעיף 14 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן בהתאמה: הועדות המוסדיות, חוק הניסויים) היא העומדת במרכזה של עתירה זו. העותרת פנתה ביום 3.11.15 אל המשיבה 1 (להלן: הממונה) בבקשה למתן מידע לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע).
הועדה המוסדית – ועדה זו מוקמת במוסדות השונים, ומסירת המידע על אודות חבריה היא העומדת במוקד הדיון בעתירה ושעניינה מוסדר בסעיף 14 לחוק הניסויים: "(א) על אף האמור בסעיף 13, משרד ממשלתי, מוסד להשכלה גבוהה, מוסד חינוכי או מוסד שאישרה המועצה לעניין זה, רשאים להקים ועדה פנימית אשר אחד מחבריה רופא וטרינאר והיא תמלא, לעניין אותו מוסד, את תפקידי הועדה שהוקמה לפי סעיף 13.
בין היתר הוא נסמך על כתב התשובה שהגישה המדינה, שבו נטען כי רשימת החוקרים ידועה "רובה ככולה" תוך שכתב את הדברים הבאים: "הינה-כי-כן, מסירת כלל המידע, לרבות המידע שבמחלוקת, אינה משנה את המצב הקיים, המאפשר כבר כיום להיתחקות אחר שמותיהם של חוקרים אשר עובדים במוסדות מחקר המחזיקים בהיתר לבצוע נסויים בבעלי חיים; ואין במסירת המידע נושא העתירה כדי להוסיף פרטים אודות זהותם של החוקרים האמורים, ואין אף לקשור בינם לבין נסויים ספציפיים בבעלי חיים. לפיכך, אם אין במידע המתבקש כל זיקה לחוקרים עצמם – ממילא אין במסירתו משום פגיעה בפרטיותם..." (פסקה 25).
...
האיזונים הנדרשים לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק והסמכות למסירת המידע לפי סעיף 17(ד') לחוק חופש המידע משהגעתי לכלל מסקנה כי בידי הרשות יש מידע, וכי סייגים למסירתו מתקיימים – יש לדון בשאלה האם האיזונים שיש לערוך לפי סעיפים 10 ו-11 לחוק מחייבים להגיע למסקנה שונה, שתביא למסירת המידע במלואו או למסירתו באופן חלקי.
מקור סמכות נוסף להורות על מתן מידע למרות התקיימות הסייגים שבחוק חופש המידע הוא סעיף 11 לחוק, שמאפשר להורות על נקיטת אמצעים לקידום מידתיות ההחלטה: "היה המידע המבוקש מידע אשר הרשות הציבורית רשאית או חייבת שלא למסרו כאמור בסעיף 9, וניתן לגלות את המידע, ללא הקצאת משאבים בלתי סבירה או הכבדה ניכרת על פעולתה של הרשות, תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו, תמסור הרשות את המידע בהשמטות, בשינויים או בתנאים המחויבים, לפי הענין; נעשו השמטות או שינויים כאמור, תציין זאת הרשות, אלא אם כן אין לגלות עובדה זו, מהטעמים המפורטים בסעיף 9(א)(1)". נוכח השאיפה לממש את זכות הציבור לדעת, על הרשות לבחון האם ניתן לגלות את המידע ולו באופן חלקי – תוך נקיטת צעדים לאיזון ובהם השמטה, שינוי פרטים במידע המבוקש או התנאה של מסירת המידע בתנאים, אם פעולות אלו (כל עוד אינן כרוכות במאמץ בלתי סביר) יאפשרו את גילוי המידע (ר' עניין המועצה להשכלה גבוהה, פסקה 21, עניין גישה פסקה 10).
לפיכך, אני דוחה את העתירה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

השני, שבית המשפט יורה למשיבים לידון ולהחליט בדבר איסוף ופירסום של מידע, ובכלל זה מידע סטטיסטי, בהתאם לחובה להתנהלות שקופה של הרשות ולחובת הנאמנות שלה לציבור.
נותר לבירור הסעד הראשון, אשר לגביו עמדת המשיבים הנה, בתמצית, שהמועצה לניסויים בבעלי חיים אינה בבחינת "רשות ציבורית" אשר חלה עליה חובה עצמאית, מכוחו של חוק חופש המידע, לפרסם דין וחשבון שנתי; כי מבחינת השיוך האירגוני המועצה היא חלק ממשרד הבריאות; וכי מכל מקום, אין לראות בתקנה 6 לתקנות חופש המידע בסיס להטלת חובה לפירסום המידע שלטעמם של העותרים ראוי שייכלל בדו"ח השנתי, מעבר לנדרש באותה תקנה.
גופים אחרים המפורטים תחת הכותרת "רשות ציבורית" הם לישכת נשיא המדינה; הכנסת; בתי משפט ובתי דין; רשות מקומית; חברה עירונית; חברה ממשלתית וחברה-בת ממשלתית כהגדרתן בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975; היתאחדות ואיגוד כאמור בסעיף 9ב לחוק הספורט, התשמ"ח-1988; מוסד להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבו.
עיון בהוראות חוק הניסויים, שמכוחו הוקמה, מלמד כי מאפייניה זהים למאפייניו של "גוף לווייני". כפי שראינו, המדובר בגוף קולגילי, הכולל נציגי ציבור העושים מלאכתם בהיתנדבות או כנציגי הגופים אליהם הם משתייכים; תפקידה של המועצה הוא קביעת כללים למתן היתרים לעריכת נסויים בבעלי חיים, במתן היתרים לבקשות לעריכת נסויים כאלה (למעט אותם גופים שאושרו על ידה והרשאים מכוח אישור זה להקים ועדה פנימית לאישור הניסויים המבוקשים) ועריכת ביקורת על נסויים כאלה – קרי המדובר בתפקיד ממוקד, לא יומיומי, שאינו מצריך מנגנון עובדים קבוע (מכוחו של סעיף 5(א) לחוק הניסויים מוטלת על שר הבריאות חובה למנות למועצה מזכיר שהוא עובד משרד הבריאות ורופא וטרינאר שיהיה אחראי על הפיקוח במוסדות המבצעים נסויים בבעלי חיים, הא ותו לא).
...
לנוכח מאפייניה אלה, נראה כי לא יהיה זה נכון לומר שהמועצה באה בגדר "הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם". המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי גם הוראת סעיף 2(1) לא תוכל לשמש בסיס להחלת חובה עצמאית על המועצה לפרסם דין וחשבון שנתי מכוח חוק חופש המידע.
דין הטענה להידחות.
העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תכלית העתירה – " ליצור תשתית לדיון מושכל ומבוסס עובדות בנוגע לניסויים בבעלי חיים בישראל, ובאופן קונקריטי : במוסדות להשכלה גבוהה המתקיימים במימון צבורי ". ביסוד העתירה - שלוש בקשות ששלחה העותרת למשיבות, בהתאם לחוק, בהן בקשה פרטים ומסמכים שקשורים לניסויים בבעלי חיים שנערכים אצלן.
בהקשר לשלושת הסוגיות הנ"ל נדרש לטענה מקדמית של המשיבות בדבר תחולת הוראת הסודות שבס' 22 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), תשנ"ד – 1994 ( להלן: חוק הניסויים) על העתירה שלפנינו והיחס בינה להוראות חוק חופש המידע.
הוראה סע' 11(א) לחוק הניסויים קובעת כי נסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה והוראת סע' 11(ב) מטילה על החוקר לנהל רישומים על פי נוהל שנקבע על ידי וועדת ההיתרים ובסיום הניסוי, ככל שתכלית הניסוי אינו להוראה בלבד, לדיווח לועדה "על תוצאות הניסוי". די אם אומר כי זו ההוראה ויש לעמוד בה תוך הבהרה כי אין מקום להדרש, במסגרת העתירה, למשמעות של ההיגד "תוצאות הניסוי" אם מכוון הוא לגורל בעלי החיים שהשתתפו בנסוי או לתוצאה/התשובה המדעית של הניסוי אף לא לטענות המשיבה 3 בדבר הסייגים שיש בהם כדי למנוע מתן מידע זה גם אם ירוכז.
...
העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).
משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.
סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תכלית העתירה – " ליצור תשתית לדיון מושכל ומבוסס עובדות בנוגע לניסויים בבעלי חיים בישראל, ובאופן קונקריטי : במוסדות להשכלה גבוהה המתקיימים במימון צבורי ". ביסוד העתירה - שלוש בקשות ששלחה העותרת למשיבות, בהתאם לחוק, בהן בקשה פרטים ומסמכים שקשורים לניסויים בבעלי חיים שנערכים אצלן.
בהקשר לשלושת הסוגיות הנ"ל נדרש לטענה מקדמית של המשיבות בדבר תחולת הוראת הסודות שבס' 22 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), תשנ"ד – 1994 ( להלן: חוק הניסויים) על העתירה שלפנינו והיחס בינה להוראות חוק חופש המידע.
הוראה סע' 11(א) לחוק הניסויים קובעת כי נסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה והוראת סע' 11(ב) מטילה על החוקר לנהל רישומים על פי נוהל שנקבע על ידי וועדת ההיתרים ובסיום הניסוי, ככל שתכלית הניסוי אינו להוראה בלבד, לדיווח לועדה "על תוצאות הניסוי". די אם אומר כי זו ההוראה ויש לעמוד בה תוך הבהרה כי אין מקום להדרש, במסגרת העתירה, למשמעות של ההיגד "תוצאות הניסוי" אם מכוון הוא לגורל בעלי החיים שהשתתפו בנסוי או לתוצאה/התשובה המדעית של הניסוי אף לא לטענות המשיבה 3 בדבר הסייגים שיש בהם כדי למנוע מתן מידע זה גם אם ירוכז.
...
העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).
משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.
סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תכלית העתירה – " ליצור תשתית לדיון מושכל ומבוסס עובדות בנוגע לניסויים בבעלי חיים בישראל, ובאופן קונקריטי : במוסדות להשכלה גבוהה המתקיימים במימון צבורי ". ביסוד העתירה - שלוש בקשות ששלחה העותרת למשיבות, בהתאם לחוק, בהן בקשה פרטים ומסמכים שקשורים לניסויים בבעלי חיים שנערכים אצלן.
בהקשר לשלושת הסוגיות הנ"ל נדרש לטענה מקדמית של המשיבות בדבר תחולת הוראת הסודות שבס' 22 לחוק צער בעלי חיים (נסויים בבעלי חיים), תשנ"ד – 1994 ( להלן: חוק הניסויים) על העתירה שלפנינו והיחס בינה להוראות חוק חופש המידע.
הוראה סע' 11(א) לחוק הניסויים קובעת כי נסויים בבעלי חיים ייערכו רק על ידי חוקר מוסמך במוסד שאושר על ידי המועצה והוראת סע' 11(ב) מטילה על החוקר לנהל רישומים על פי נוהל שנקבע על ידי וועדת ההיתרים ובסיום הניסוי, ככל שתכלית הניסוי אינו להוראה בלבד, לדיווח לועדה "על תוצאות הניסוי". די אם אומר כי זו ההוראה ויש לעמוד בה תוך הבהרה כי אין מקום להדרש, במסגרת העתירה, למשמעות של ההיגד "תוצאות הניסוי" אם מכוון הוא לגורל בעלי החיים שהשתתפו בנסוי או לתוצאה/התשובה המדעית של הניסוי אף לא לטענות המשיבה 3 בדבר הסייגים שיש בהם כדי למנוע מתן מידע זה גם אם ירוכז.
...
העולה מהמקובץ: לאחר בחינת מכלול השיקולים שפורטו לעיל ובמרכזם האינטרס הציבורי שבגילוי המידע המבוקש אל מול מידת הפגיעה בערכם של הסודות המסחריים של המשיבות עקב גילוי המידע המבוקש, אני רואה לנכון לקבוע, כי יש אינטרס ציבורי חזק לגילוי המידע המבוקש לאור זכות הציבור לדעת באשר לאופן הסדרת הניסויים בבע"ח והעדר הפיקוח הציבורי כדבעי (ניתן להסיק זאת מדו"ח מבקר המדינה משנת 2011).
משכך אין מקום להיעתר לבקשת העותרת לגילוי המידע שמופיע בטור נושא המחקר.
סוף דבר אני דוחה את עתירת העותרת בכל הנוגע לשלושת הסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו גם את העתירה לקבלת 'תוצאות מדעיות' כאמור בס' 4(ו) לפסק הדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו