עתירת זכות מגורים בדירה בבעלות עמידר

העתירה הנדונה הוגשה בעיניין החלטת הועדה המיוחדת מטעם המשיב (להלן גם – הועדה) מיום 9.6.2020, שעל-פיה אושרה בקשת גרושתו של העותר שלפיה לאחר הגירושין, היא תישאר לגור בדירה ציבורית בבעלות חברת עמידר, אשר בה גרו היא והעותר במשך שנים רבות קודם לפרידתם ולגירושיהם (להלן – החלטת הועדה).

משלא התקבלה תשובתו, היתקיים ביום 9.6.2020 דיון לפני הועדה (אשר סמכויותיה לידון בשאלת הזכות למגורים במקרה של פרידת בני זוג הגרים בדיור צבורי הן בהתאם לתקנות זכויות הדייר בדיור הצבורי (הוראות לעניין הזכות למגורים בדירה ציבורית בעת פירוד), התשע"ה-2014, אשר הותקנו מכוח סעיף 3א(ב) בחוק זכויות הדייר בדיור צבורי, התשנ"ח-1998 ובהתאם לנוהל מס' 03/08 בעיניין "הטיפול בקביעת הזכאות להמשך מגורים בדירה ציבורית בעת פירוד בין בני זוג").

...

כמובא בתמצית לעיל, כלל המידע שעמד לפני הוועדה וכן העובדה אשר נראה כי אינה שנויה במחלוקת, שלפיה העותר עזב את גרושתו וחי עם אישה אחרת שממנה נולדו לו ארבעה ילדים, תומכים במסקנה שלפיה ספק רב אם יש ממש בטענותיו כי הוא גר בדירה בפועל בכל השנים הרבות האחרונות.

סיכום ותוצאה מהטעמים שעליהם עמדנו נמצא כי העתירה הוגשה באיחור ואף הוגשה בשיהוי ניכר ולפיכך אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה להגשת העתירה.

לפיכך, בקשת הארכה נדחית ואף העתירה נדחית על הסף.

טיעוני העותרים העותרים בעת"מ 20652-11-20 (להלן בפרק זה: העותרים) טוענים כי ניכנסו לדירות בשכירות לאחר הצגת "תעודת זכאות" על פי נהלי המשיבים וכן הציגו תלושי שכר; כי בכל תקופת השכירות שילמו דמי שכירות כנהוג בקרב דיירי הדיור הצבורי; כי דירותיהם תוחזקו על ידי עמידר; כי העותרים השקיעו בדירות והתבססו בהן, ומשכך התגבשה בהם ציפייה לגיטימית לרכישתן; וכי לאלפי שוכרים במעמד דומה למעמדם התאפשר במשך השנים לרכוש את הדירות שבהן התגוררו, ומשכך פוגעת ההחלטה בעיקרון השויון.

עוד מפנים המשיבים לעניין אלחרר, שבגדרו נקבע כי את חוות הדעת האמורה "יש לראות כעוסקת בסוגיה הכללית של דירות בבעלות המדינה במרחב הכפרי, במבט צופה פני עתיד, ואין בה משום הכרעה, לכאן או לכאן, בעיניינם הקונקרטי של המשיבים". עמידר מוסיפה לאמור וטוענת כי האשקוביות שבהן מתגוררים העותרים אינן "דירות ציבוריות" כמשמעות הביטוי בחוק הרכישה ו"מעולם לא יועדו להיות דירות בדיור צבורי".

...

דין שתי העתירות להידחות, מהטעם שהדירות מושא העתירה אינן בבחינת "דיור ציבורי", וכן מהטעם שבטרם כניסתם של העותרים לדירות לא הוכרו הם כזכאים לדיור ציבורי.

מהמקובץ עולה כי דין העתירה להידחות, הן מאחר שהדירות מושא העתירה אינן בבחינת "דירות ציבוריות" והן מאחר שזכאותם של העותרים לדיור ציבורי לא נבחנה בטרם כניסתם לדירות.

אשר על כן שתי העתירות נדחות.

בין המסמכים שעמדו בפני הועדה העליונה היו דוחות ביקורי מעגל שערכו פקידי עמידר מהשנים 2008 – 2020 ומהם עלו הפרטים הבאים: בדו"ח ביקור מעגל מיום 15.9.2008 צוין שבדירה מתגוררים הדיירת החוזית והעותר.

טענות העותר העותר הוא "דייר ממשיך" במובן סעיף 1 לחוק הדייר בדיור הצבורי ובעל הזכות להתגורר בדירה.

...

לאור האמור אני דוחה את העתירה.

עובר לפטירתם גרו הורי העותרים בדירת עמידר המצויה בירושלים, זאת מכוח הסכם שכירות מיום 20.10.85.

ובענייניה של העותרת קבעה הועדה (ראו – נספח 10 לתשובת משרד השיכון), כי היא איננה זכאית להקניית זכויות חוזיות לא רק בשל העובדה שהיא בעלת חמישית בדירה שירשה, אלא גם כיוון שהיא: "לא התגוררה עם הדייר החוזי בדירה הציבורית ברציפות מהתאריך הקובע 1/8/2009 ועד לפטירתו.... וכן לא עונה בפני עצמה לכללי הזכאות לדיור צבורי". על החלטות אלו נסבה העתירה שלפניי.

...

אציין כי למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב בעת"מ 2531-05-18 בנייה משה נ' משרד הבינוי והשיכון (31.3.20)).

עם זאת אציין, כי לאחר שעיינתי בדו"חות המעגל שצורפו לתשובת המדינה, ולאחר שנתתי דעתי לזהירות המתבקשת לעת בחינת דו"חות אלו (עע"מ 2150/22 אסיס נ' משרד הבינוי והשיכון (27.3.23)), לא שוכנעתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה לפיה העותרת לא גרה עם הזכאי ברציפות כל התקופה עד לפטירתו.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בעתירה מבוקש כי יינתן צו הצהרתי לפיו: יש להקנות לעותר זכויות חוזיות כדייר ממשיך בדיור הצבורי, ולהכיר בזכויותיו כדייר ממשיך חסר דירה אשר התגורר בדירת עמידר 5 שנים עובר לפטירת אחיו המנוח; על עמידר לחתום חוזה שכירות עם העותר כדייר ממשיך לרבות שמירת זכויותיו כדייר ממשיך על פי חוק ועל פי הוראת משרד השיכון מספר 08/19 בדבר הסדרת זכויות של דיירים ממשיכים (להלן: "הוראה 08/19"); כי העותר נכלל בהגדרת של דייר ממשיך לפי סעיף 2.9, וכן בהגדרת "דייר ממשיך זכאי". רקע עובדתי ועוללות ההליך אחיו של העותר מר מרק קרולינה ז"ל היה הדייר החוזי בדירה בהתאם לחוזה שכירות משנת 1995.

בנימוקי ההחלטה צוין, כי: "בעל החוזה נפטר. המבקש הנו אח של בעל החוזה. קרבה לא מזכה כדייר ממשיך כמו כן לא גר בדירה תקופה מזכה. דוחים בקשתו באמצעות עורך דינו להקניית זכויות בדירה". העתק החלטת ועדת לגאליזציה מיום 15.11.2021 ומכתב ההחלטה לעותר מיום 25.11.2022 צורפו לתגובה (נספח 4).

...

משכך, דין העתירה סילוק על הסף מחמת שיהוי בהגשתה.

אציין כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתב ושמעתי את טענותיהם בעל-פה לא מצאתי כי בנסיבות עניינו של העותר, שאיני כלל מקלה ראש בקשייו, עלה בידו להצביע על טעם ראוי להתערבות בהחלטה שנתנה בעניינו על-ידי הוועדה העליונה המשמשת כגוף הציבורי המקצועי שהוסמך לכך על פי הדין, ודן בבקשת העותר על יסוד תשתית עובדתית ראויה ואף הגיע למסקנה באופן ראוי וסביר.

לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית.