עתירת זכויות חקלאים בחוזה רשות עם מגדלים

מבוא השאלה שעל הפרק היא שאלת הסדרת שימוש במקרקעי המדינה לצורך רעיית צאן ובקר בשטחי המרעה בסמוך לישוב פסוטה, שטח של כ-2,319 דונם ובאופן ספציפי זכותו של כל אחד מהעותרים לקבל המלצה לקבל רישיון לרעייה למרות שאינו עומד לכאורה בתנאי הסף שנקבעו על ידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן-משרד החקלאות).

הרישיון לרעייה ניתן למגדלי צאן ובקר (להלן-המגדלים) על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לאחר קבלת המלצת משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן- משרד החקלאות) ובמקרה זה הרישיון ניתן לחלק בלתי מסוים בשטח המרעה המשותף לפי אחוזי הרשאה שנקבעים לכל מגדל ומגדל.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד גם נגד רמ"י שבמסגרת סעיף 15 לכתב ההגנה שכנגד מטעמה, הציעה לשם הסדרת המצב הקיים והגדלת מספר המגדלים מקבלי רישיון הרעייה, לבצע שורה של פעולות וביניהן פירסום של משרד החקלאות שבו יקרא למגדלים (ומכאן הכינוי "קול קורא") להגיש בקשה לקבל המלצה להרשאה לשטח רעייה בתנאים, לרבות תנאי סף שפורטו בכתב ההגנה שכנגד מטעם רמ"י. בדיון מיום 7.3.2016 באותו הליך אזרחי, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה המאמץ בין השאר את עמדת רמ"י שפורטה בסעיף 15 לכתב ההגנה שכנגד ובאותו מעמד ניתן להסכם תוקף של פסק דין (נספח ג לעתירה 7112-04-19).

...

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את שתי העתירות (עת"מ 7112-04-19, ועת"מ 23693-04-19).

אני מחייב את כל אחד מהעותרים בעתירה 7112-04-19 לשלם למשיבות 2-1 יחדיו הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח ולמשיבים 4-3 יחדיו, הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח (בסה"כ 7,000 ש"ח לכל עותר).

אני מחייב את העותר בעתירה 23693-04-19 לשלם למשיבות 2-1 יחדיו הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח ולמשיב 3 הוצאות משפט בסכום של 3,500 ש"ח (בסה"כ 7,000 ש"ח).

אפרט את טענות הצדדים בטרם אתן את החלטתי: המבקשים עותרים למתן צו מניעה זמני אשר ייתן להם את הסעדים הבאים: צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים 1-5 להסיג גבול ו/או להכנס ו/או לעשות שימוש בשטחי המרעה אשר הוקצו למבקש 1, המכונים גם "חוות חט"ל", זאת בין בעצמם ובין על ידי מי מבני משפחתם ובין על ידי עדר הבקר שבבעלותם ו/או בחזקתם ובין באמצעות מי מטעמם.

המשיב 1 (להלן: "חסן") הוא אביהם של המשיבים 2-3 ("אייסר, סאהר, מוחמד"), כולם תושבי היישוב מעלות-תרשיחא ולמיטב הידיעה מגדלים בצוותא עדר בקר משותף.

המשיבה 5 הנה רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") ומי שמקצה את שטחי המרעה שבנידון, במסגרת הסכם רעייה, למשיב הפורמלי 6- משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן: "משרד החקלאות"), אשר היתקשר עם הרשות בהסכם רעייה ומי שהעניק לחיים את זכות השמוש בשטחי המרעה, במסגרת הסכמים בכתב.

...

עם זאת המצהיר מטעם המבקשים, הסביר היטב כי הפנייה לביהמ"ש נעשתה בסופו של דבר לאחר שכלו כל הקיצין ולאחר שהיו אירועים שמהלכם הייתה סכנת חיים למבקשים ועל כך גם הוגשה תלונה למשטרה וצו למניעת הטרדה מאיימת בבימ"ש השלום בנצרת.

אודה על האמת, כאשר נתתי את החלטתי עליה הוגש בקשת רשות הערעור, ייחסתי חשיבות רבה להליך שמספרו 47001-01-20 שבמהלכו סברתי שהצדדים הגיעו ביניהם להסדר, אשר למעשה היה ניסיון כזה או אחר במסגרת צו המניעה בפני לעקוף אותו.

חלקו וחלקו הקטן נמצא בתוך חוות חט"ל. הבקשה היא כמובן רק באותו חלק המצוי בחוות חט"ל. כזכור בימ"ש מחוזי בסעיף 18 בבקשת רשות הערעור האזרחי הקפיא בעצם את המצב הקיים ובהחלטתה כתבה כב' השופטת ברכה בר זיו: "מאחר ובהטרדה מאיימת 47001-01-20 הסכים נעים לגבי צו המקרקעין נשוא הבקשה למעט גושים 18142 ו 18415 ומאחר והצו עומד לפקוע בימים הקרובים בצו הארעי בתיק זה בוטל אני מורה כי עד להחלטה אחרת של בימ"ש קמא יעמוד בתוקפו הצו הארעי שניתן ע"י ביהמ"ש בתיק זה ביום 27.02.20 למעט על שני גושים אלה". לאחר שבחנתי בשנית את טיעוני הצדדים בהקשר זה ובשים לב לכך שההטרדה המאיימת וההסדר אליו הגיעו הצדדים היה בראש ובראשונה כמשמעותו בחוק למניעת הטרדה מאיימת, ונטען כי לא היה בו כדי לתת הרשאה לשימוש בשטחי חוות חט"ל, אני סבור שאין מקום לקבל את עמדת המשיבים- שההחלטה שניתנה במסגרת צו ההטרדה המאיימת מחייבת לצרכי ההליך בפניי, ובמיוחד לאחר שמצאתי כי המבקשים עמדו בתנאים המאפשרים את קבלת הצו.

בית משפט השלום בצפת ת"א 14872-12-15 חמיידה נ' קרן קיימת לישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט רונן פיין תובע אחמד חמיידה נתבעות 1.קרן קיימת לישראל - מרחב צפון - איזור גליל עליון גולן 2.מדינת ישראל - משרד החקלאות (רשות המרעה) 3.מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (מרחב צפון - ועדת השכרות) 4.מתי מג'ר-ינאי - חוות ינאי פסק דין

לפניי תביעה מתוקנת העותרת לשינוי תשריט המצורף להסכם הרשאת רעייה, כך שיסומנו בו גבולות שונים.

בהתאם, לא הוכחה זכות התובע למנוע מהרשויות אכיפת הסכמי הרעייה שניתנו כדין, על ידי גידור להפרדה ותחימת גבולות ההרשאה בין שטחי המרעה שהוקצו למגדלי הבקר באיזור.

...

המסקנה המתבקשת הינה כי כיום, בחלוף 25 שנים, יש לדחות טענות או תלונות התובע באשר לתנאי השטח אותו ביקש בעצמו ובהתאמה הוקצה לו שטח המרעה ברישיון.

לסיכום התובע לא הוכיח הטענה לפיה ניתנה לו הרשאה לרעות בשטחים מעבר לאלה המוגדרים בתשריט המצורף להסכם הרעייה התקף.

סוף דבר התביעה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3783/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון העותרים: 1. אלברט ביטון 2. מאיר ביטון נ ג ד המשיבים: 1. משרד החקלאות ופתוח הכפר 2. רשות מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד זיאד סמעאן בשם המשיבים: עו"ד שי כהן ][]פסק-דין

עוד נטען כי לא ניתנה לעותרים זכות טיעון; כי הליך ההקצאה לא נוהל בצורה שויונית ושקופה; וכי השיקולים שנקבעו בסעיף ד' לקול הקורא, ושיטת הניקוד שבצידם, אינם תואמים את נוהל "השכרת קרקע חקלאית לזמן קצר" נוהלי מינהל מקרקעי ישראל 21.01 (2000).

מעיד על כך, בין היתר, הסעד השלישי המבוקש בעתירה, ולפיו התבקשנו לאסור על המשיבים "לכרות חוזים להשכרת שטח מרעה עם מגדלים אחרים" ולהכריז על בטלותם של חוזים כאלה ככל שכבר נכרתו.

...

העותרים פנו בבקשה לקבל המלצה אך משרד החקלאות לא נעתר לבקשתם.

דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

לאחר הגשת הדיווח כאמור בסעיף ד' לעיל למערכת הממוחשבת, לעותרים הזכות לבחור אם להוציא את הבקר ליעד מאושר באחת מהשיטות כדלקמן: דיווח למערכת הממשק הממוחשב להעברת בקר אצל המשיב 1, על הבקר שהם מוציאים והמערכת הממוחשבת תאשר את הוצאת הבקר בתנאי שהבקר יועבר ליעד מאושר.

התובעים מתארים את פניותיהם הרבות בהקשר לממשק הממוחשב הרלוואנטי, לרבות לממונה על חופש המידע במשרד החקלאות לקבלת פירוט סוגי הממשקים הממוחשבים הקיימים, ומפנים לעידכון שקבלו ביום 13.9.22 אודות כך שהשימוש במערכת ממוחשבת ששמה "מגדלים" זמינה עבור התובע 1.

בעניינינו לא הצביעו התובעים על טעמים כאמור המצדיקים את ביטול ההסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין בכל הנוגע לטענת התובעים לפיה אם היו יודעים כי אין ברשות הנתבעים, במועד החתימה על ההסכם, ממשק ממוחשב רלוואנטי בו היו יכולים לעשות שימוש – לא היו חותמים על ההסכם, אין ביכולתי לקבל טענה זו שכן העתירות אותן הגישו התובעים כנגד הנתבעים מלכתחילה הוגשו כדי לקבל מתן היתרים ליבוא הבקר ובמסגרת עתירות אלו כלל לא נטענו טענות באשר לממשקים ממוחשבים.

...

דיון והכרעה לאחר שסקרתי את השתלשלות ההליכים בין הצדדים שהתנהלו בפני עד כה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים בתביעה שלפני כפי שהועלו על הכתב, כמו גם בדיון, מצאתי להורות על דחיית התביעה.

התובעים מבקשים להורות על בטלותו של פסק הדין על מנת שיתאפשר להם לתבוע בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהחלטות הנתבעים מושא העתירות שהוגשו, אלא שנראה כי בכל הנוגע לאי מתן היתר שימוש בממשק ממוחשב עד למועד בו התאפשר הדבר – פותחה התוכנה המתאימה – הרי שלתובעים כלל לא נגרם כל נזק בגין כך בלבד שעה שכל אותה העת ועד למתן היתר שימוש בממשק ממוחשב כאמור, הייתה באפשרות התובעים להגיש בקשות מתאימות למתן היתרי העברת המקנה באופן ידני, ובפועל התובעים אף פעלו כך וקיבלו היתרי העברה (ראו החלטתי בבקשת התובעים לפי פקודת הביזיון, שם קבעתי בסעיף 29 כי נכון למועד כתיבת ההחלטה (27.5.21 – טרם מתן היתר שימוש בממשק ממוחשב) יבאה המבקשת 4 בבקשה שם 650 ראש בקר רק במהלך חודש מרץ 2021 באמצעות אותו היתר ידני.

סיכום אני דוחה התביעה משלא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את ביטול ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואשר קיבלו תוקף של פסק דין.