עתירת ועד הורים נגד סגירת בית ספר

העותרים הם תלמידי בית הספר, והם עותרים, באמצעות הוריהם, כנגד סגירת בית הספר.

לפי הבנתי-ההליך שנתקיים עתה עובר לקבלת ההחלטה על סגירת בית הספר נעשה כדבעי, לאחר שניתנה בידי ההורים שעת כושר להשמיע את דברם, נשמעה דעתו המתנגדת של ראש ועד ההורים, נשמעה דעתה של מנהלת בית הספר, המבקשת להותיר את בית הספר פתוח לתלמידיו, ומנגד נשמעה דעתם של אנשי מיקצוע, התומכים בסגירת בית הספר, ואחר כך נתנה בעלת הסמכות, ד"ר שמחון, את החלטתה, והורתה על סגירת בית הספר.

...

סוף דבר, ההחלטה בדבר סגירת בית הספר-סבירה.

על כן אין בידי להעתר לעתירתם.

העתירה נדחית, על כן. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

על-פי הנטען בעתירה, לגבי חלקם אף נקבע כי אינם "בני חינוך" וכי יש לאשפזם במחלקות סגורות.

לנוכח כל האמור, נמצא כי החלטת ועדת החריגים היא החלטה סבירה ונכונה ואף לא נמצא כל פגם שנפל בה, המצדיק היתערבות בה. זהות העותרים: לבסוף, בעתירה נטען כי העותרים 7-2 הם ועד הורי בית הספר וכי הם מייצגים את כלל הורי תלמידי בית הספר.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים ולנוכח מהותו של חוזר תשלומי ההורים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לומר כי החוזר אינו חל על החינוך המיוחד.

לנוכח כל האמור, נמצא כי החלטת ועדת החריגים היא החלטה סבירה ונכונה ואף לא נמצא כל פגם שנפל בה, המצדיק התערבות בה. זהות העותרים: לבסוף, בעתירה נטען כי העותרים 7-2 הם ועד הורי בית הספר וכי הם מייצגים את כלל הורי תלמידי בית הספר.

מכל הטעמים האמורים, העתירה נדחית.

ב]בית המשפט העליון[בשבתו כבית משפט][גבוה לצדק בג"ץ 1440/01 בפני:][כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי ][העותר]ים: [ועד ההורים בביה"ס בארי ו41- אח' המשיבים]: [1. עריית חיפה 2. מדינת ישראל - משרד החינוך עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה:]י"ד בסיון תשס"א (5.6.01) בשם [העותר]ים: [עו"ד ניר ברזל ; עו"ד חי שוורץ בשם [המשיבים]: [עו"ד חני אופק פסק-דין

בעקבות כך הגישו העותרים עקרי טיעון, בהם הצביעו על שני עניינים בהם סטתה הרשות המנהלית מהנחייתה: א) בית הספר "בארי" אינו עונה על הגדרתו של "בית ספר קטן", ולכן ההנחיה בדבר איחוד וסגירה של בתי ספר לא הייתה אמורה לחול עליו.

...

דיון אקדים ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה שאף אחד מנימוקיהם של העותרים אינו מצדיק מתן סעד, ולהלן אבהיר את דברי.

לנוכח כל האמור, מסקנתי היא, שבכל הנוגע להליכים אשר קדמו לקבלתה של ההחלטה המנהלית בדבר סגירתם של בתי ספר קטנים, לא נפל פגם, אדרבא זו החלטה אשר התבססה על שיקולים ענייניים: פדגוגים ותקציביים (ראה בג"צ 453/85, סיטנר נ' עירית חיפה, פ"ד, לט(3), 704, 711: "אין ספק, כי- במיוחד בתנאים הכלכליים הנוכחיים- החלטות הרשויות האחראיות בדבר צמצום מוסדות לימוד וכיתות ובדבר מיזוג בתי-ספר והעברת תלמידים מבית-ספר אחד למשנהו, מטעמים של אילוצים תקציביים, הינן לגיטימיות").

בנסיבות אלו מסקנתי היא שלא זו בלבד שאין להצביע על פגם בהפעלתו של שיקול הדעת על ידי הרשות המנהלית, אלא שהחלטתה היתה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין.

העותר טוען עוד כי המשיבים פעלו להצר את צעדיו של העותר, התנכלו לבית הספר ואף נקטו איומים של ממש נגד הנהלת בית הספר והכפישו את שמו של העותר.

לטענת העותר, נטישה זו עלולה להביא לסגירת בית הספר כבר במהלך שנת הלימודים הנוכחית.

מדובר בהחלטה שעל הרשות האחראית לקבלה, לאור מומחיותה בנושא, זאת כמובן לאחר שישקלו כל השיקולים הרלוואנטיים משני צידי המתרס ולאחר מתן זכות טיעון ושימוע לצדדים הנוגעים בדבר, לרבות הנהלת בית הספר וועד ההורים שקולם לא נשמע במסגרת עתירה זו. כן סבור אני כי ראוי הוא שהדיון בעיניינו של העותר ומתן ההחלטה בנושא זה יבוצעו על ידי גורם שאיננו מחוזי בלבד, זאת בין היתר בשים לב למשקעים אישיים בין העותר לממלאי תפקידים במחוז חיפה של משרד החינוך.

...

אשר על כן, ובסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, הנני מורה למשרד החינוך לקיים דיון בבקשת הורי התלמידים להעסיק את העותר בבית הספר שבנדון.

סיכום: בסיכומו של דבר אני קובע כי הליך ההיתקשרות של העותר עם ועד הורי בית הספר לא היה תקין ובהתאם לנהלים ומכאן שדין העתירה להידחות.

עם זאת אני מורה כי המשיבים יבחנו את בקשת ועד ההורים להתקשר עם העותר בהתאם למפורט לעיל וייתנו החלטתם בהקדם האפשרי, לאחר שתנתן לוועד ההורים, להנהלת בית הספר ולעותר זכות הטיעון והשימוע.

הסעיף הרלבנטי, סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן: "מצא בית משפט לענינים מנהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". הסדרת מסגרת לימוד לתלמידי בית הספר, המתנהל בדבוריה, נשוא העתירה, היא סוגייה חשובה, ללא ספק; אולם, חשיבותה איננה בעלת מעמד או רגישות מיוחדים, המצדיקים העברת הדיון בסוגיה לבג"צ. מדובר בסוגיה שאיננה חורגת מעניינו הפרטני של בית הספר המדובר, וככזו, המקום הראוי לבררה הוא בבית המשפט המנהלי המוסמך לידון בה. (ראה בעניין זה גם בג"צ 1762/09 ועד הורי בי"ס שובו במבשרת ציון ואח' נ. שרת החינוך ואח', מיום 24/02/09, אליו הפנתה המשיב בטיעוניו).

שוני נוסף, עליו מצביע המשיב, נוגע לכך, שבסדרי הדין המנהליים נקבעה סמכות מקומית ייחודית, בעוד שהליכים אזרחיים המוגשים כנגד המדינה ניתן להגיש בכל בית משפט בארץ, שלו יש סמכות עניינית לידון בה. העתירה שבפנינו, כך נטען ע"י המשיב, הוגשה כנגד החלטת מנכ"ל משרד החינוך, שמקום מושבו בירושלים, ואם לא תענה הבקשה להעברת הדיון והעתירה לא תדחה על הסף, יאלץ המנכ"ל ליתן תצהירו בתגובה בעתירה, ולנדוד בין בתי המשפט כל אימת שתוגש עתירה כנגד סגירת בית ספר, ובכך תסוכל מטרת ההוראה המקנה סמכות ייחודית למקום קבלת ההחלטה.

...

למרות האמור, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה להעברת הדיון, וזאת משום שהמשיב לא העלה בקשתו בהזדמנות הראשונה, כנדרש.

לאור האמור, אין הצדקה להעברת ההליך בשלב זה של הדיון לבית משפט אחר, והבקשה נדחית.