עתירת היועמ"ש נגד החלטת שופט חוקר להגיש כתב אישום

זהו נוסחו של סעיף 74 בחסד"פ המורה כי "הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסנגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנירשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו..." קו פרשת המים אם כן לעניין זכותה של ההגנה לקבל לידיה את חומרי החקירה הוא כאמור בעת הגשת כתב האישום [השוו: בג"ץ 2678/07 נשיא המדינה מר משה קצב נ' היועץ המשפטי לממשלה (23.4.2007)] וראו גם בש"פ 296/18 פלוני נ' מדינת ישראל (15.3.2018) שם נקבע כי: "...קו פרשת המים לעניין גילוי ראיות בהליך הפלילי הוא הגשת כתב אישום. החל מרגע זה, הנאשם זכאי להחשף לחומר החקירה וההליך המשפטי העקרי מיתנהל "בקלפים פתוחים" מצד התביעה.

ראו לעניין זה למשל בג"ץ 3845/13 ‏ארנה קפיטל זירת מסחר 2009 בע"מ נ' פרקליטות מחוז תל אביב (מסוי וכלכלה)‏ (26.3.2018): "מטרתו של הליך השימוע היא לאפשר לחשודים בבצוע עבירות לטעון ולהשיב לטענות שמופנות כלפיהם בטרם יוחלט על הגשת כתב אישום. זהו הליך מקדמי להליך הפלילי – קצר ותכליתי – הוא איננו 'משפט זוטא', ולא תחליף למשפט. השימוע נערך בטרם קבלת החלטה סופית על הגשת כתב אישום, והוא לא נועד לעסוק בניתוח פרטני ודקדקני של חומר הראיות". וראו גם קביעתו של כב' השופט י. עמית בבג"ץ 6152/18 יאן גרוסמן נ' משרד האוצר- אגף מס הכנסה- מכס (12.11.2018): "... מטרת השימוע היא ליתן בידו של חשוד את האפשרות לשכנע שאין הצדקה להגיש נגדו כתב אישום, ואולם, "אין מקום להתדיינות פרטנית באשר לנבכי התיק וחומר הראיות הכלול בו, ויש להיתמקד בסוגיות עקרוניות אשר מצויות ביסוד טיוטת כתב האישום" (פסקה 3 להנחיית היועץ המשפטי לממשלה).

כיוון שהצדדים ביקשו שלא לקיים דיון אלא שתתקבל החלטה על פי הבקשה והתגובה שבכתב, ניתן להסתפק בהחלטה עקרונית נקודתית זו. הסניגורית תוכל לצפות בקלטת [במשרדי המאשימה] ואם היא תהיה סבורה לאחר העיון כי עולה טעם חריג המצדיק מסירתה לידיה לשם בחינה מעמיקה יותר, שאז תוכל לעתור בבקשה נוספת ולהצביע על אותם טעמים, ויתקיים על כך דיון.

...

לטעמי, בכל הנוגע לחקירות ילדים, והרגישות המשמעותית המתחייבת מעצם מוסד זה בהקשר של שימור הראיות, והרגישות המתחייבת מעצם החובה המוסרית לשמור על נפשו של כל ילד, ובמיוחד על הילד המתלונן, מתחייבת המסקנה כי הוצאת חומר החקירה מרשות התביעה, בוודאי קודם להגשת כתב האישום, והעברתו לידי ההגנה, תיעשה במשורה ותישמר למקרים חריגים שבחריגים.

סבורני כי אין בכך נחיצות לעת הנוכחית נוכח שעל ההגנה להצביע על טעם לחרוג מהכלל הקבוע בחוק הגנת ילדים.

סוף דבר לא מצאתי כי הונחה בשלב זה תשתית לחרוג מהעקרונות שבחוק הגנת הילדים ובחסד"פ. משכך, הבקשה במתכונתה נדחית.

]השופט א' שטיין: לפנינו עתירה שבגדרה מבוקש כי נורה למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש) לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיבה 2, עו"ד רות דוד (להלן: דוד), בגין עבירות פליליות אותן ביצעה לכאורה, לדברי העותר, במסגרת תפקידה כפרקליטת מחוז תל אביב (פלילי).

היועמ"ש מדגיש, כי פרשת המאוחדת נחקרה, כי החקירה מוצתה, וכי כפועל יוצא ממנה אף הוגשו כתבי אישום בפרשות שונות.

לטענת היועמ"ש, משטרת ישראל קיבלה לידיה את חומר החקירה הרלבנטי מידי מבקר המדינה, בחנה אותו, ועל פי שיקוליה המקצועיים כגוף חוקר הגדירה את הנושאים אשר ראויים לעמוד במוקד החקירה הפלילית.

גם אם נניח כי ההחלטה מושא העתירה מצויה במכתב הנציב מיום 27.3.2018 – אשר הודיע לעותר כי הטיפול בתלונתו הסתיים בעקבות החלטת היועמ"ש שלא לפתוח בחקירה – נמצא כי העתירה הוגשה בשיהוי של שנה ותשעה חודשים.

...

לעמדת דוד, יש לדחות את העתירה על הסף, שכן העותר לא צירף לעתירתו פנייה ליועמ"ש בבקשה לפתוח בחקירה נגדה ואף נמנע מלהזכיר כי ביום 14.5.2017 פורסמה הודעה רשמית של פרקליטות המדינה לתקשורת ולפיה דוד לא ליוותה את פרשת המאוחדת במהלך עבודתה בפרקליטות.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, וכן בתגובות המשיבים, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

העתירה נדחית אפוא ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום לתעבורה באשדוד תתע"א 5065-12-21 מדינת ישראל נ' גייצמן תיק חצוני: 38211219068 בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי מאשימה מדינת ישראל נאשמת ילנה גייצמן החלטה

ככל שתיק החקירה הועבר לתביעות ולא נשאר אצל היחידה החוקרת כל התקופה הזו, טענה ב"כ הנאשמת כי חלף המועד הקבוע בהנחיית היועמ"ש בדבר משך טפול התביעה עד להגשת כתב אישום, הנחיה 4.1202.

המאשימה, לשיטתה, פעלה בהתאם לסמכותה ובהתאם להנחיות היועמ"ש ועל כן עתרה לדחות את הבקשה.

נוסח ההערה שהוסיפה התובעת הוא כדלקמן: "כנגד הנאשמת ניפתח תיק פל 9838/21__ בעבירת שיכרות מיום 11.12.21. בבדיקת עב__ התעבורתי עלה כי ישנו מב"ד בעבירה של סרוב שיכרות. בבדיקה מול תחנת אשקלון (שלמה קמינר ויהודית מחקירות) עולה כי ה__ נחקר בעבירות פליליות (העלבת עובד ציבור ועוד), ואולם ביום 19.4.20 הועבר על ידי ב__ סומך לתביעות תעבורה לצורך הגשת כתב אישום בעבירת סרוב לבצוע בדיקת שיכרות. ככל הנראה התיק מעולם לא הגיע לתביע__ תעבורה ועל כן הדוח טרם אושר ולא הוגש כתב אישום בעבירה זו. בהתייעצות עם ר' היחידה, ניסים כחלון ולאחר בחינת התיק, הוחלט על הגשת כתב אישום בעבירה זו, על אף פרק __ שחלף שהרי מדובר בעבירה מסוג עוון וה__ טרם היתיישנה. משכך אשרתי את הדוח __ יוגש לבית המשפט." (ההדגשות שלי – נ.ח.) ביום 11.12.21 נרשם מיזכר על ידי ק' אח"מ רפ"ק טולדנו, שנוסחו כדלקמן: "בהמשך למעצרה של ילנה גייצמן ת.ז.... לאחר שהובאו בפני נסיבות הארוע מדובר בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, לאור האמור, אין לנו עניין בהמשך טפול פלילי בעבירות אלו לאור זאת מעבירה את המשך הטיפול לתביעות תעבורה בעבירות תעבורתיות." ביום 13.12.21 הוגש כתב האישום לבית המשפט.

דיון סעיף 57א(א) לחסד"פ קובע: "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיית היועץ המשפט לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה." משך הליכי החקירה נוהל אח"מ 300.05.166 – "הגבלת משך החקירה נגד חשוד" קובע כי: "בעבירה מסוג עוון יש לסיים את החקירה בעיניין החשוד בהקדם ולא יאוחר מתום שנתיים מיום חקירתו הראשונה באזהרה" (סע' 2(א)(2) לנוהל).

...

לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי המאשימה לא פעלה כנדרש בהתאם להוראות סעיפים 4(ד)(1) ו- 4(ד)(2) בהנחיית היועמ"ש שמספרה 4.1202.

לא שוכנעתי כי יש בשיהוי המתואר כדי להביא לפגיעה בהגנת הנאשמת, פגיעה שעלולה לנבוע למשל מטשטוש זכרונם של עדים (מה גם שבענייננו עסקינן בעבירת תנועה וככלל, נוהגים עדי התביעה לרשום מזכרים ולתעד את פעולותיהם כבר במקום האירוע).

לאור האמור, הבקשה לביטול של כתב האישום בשל הגנה מן הצדק נדחית.

ההליכים בתיק עובר להרשעה בתשובתם לאישום העלו הנאשמים טענות מקדמיות אשר נדחו במסגרת החלטת ביהמ"ש מיום 25/01/16 (כב' השופטת ר' איזנברג).

בדיון מיום 16/5/17 ובהמשך להודעת הצדדים בדיון 25/4/17 לגבי מתוה להסדר, הגישה ב"כ המאשימה את כתב האישום המתוקן והודיעה כי על פי ההסדר הדיוני שהתגבש, הנאשמים יודו בכתב האישום המתוקן, אך הכרעת דין תרשם לאחר שהנאשמים ימצו ההליכים מול היועמ"ש. לאחר שהוסברו לנאשמים פרטי כתב האישום והעבירות הנטענות בו, הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן ואשרו כי הם מתקשרים בהסדר הטיעון מרצונם ומתוך הבנתם את כתב האישום ופרטי ההסדר (להלן: "ההודאה").

בעקבות החלטתי זו הודיעו הנאשמים ביום 05/02/20 כי הגישו עתירה - בג"ץ 673/20 כנגד היועמ"ש לממשלה, בה התבקש להורות שיועמ"ש או תובע של רשות מקומית אינו יכול לשמש במקביל כתובע חצוני בועדה המקומית לתיכנון ובניה (להלן: "עתירת הנאשמים").

הנאשם מס' 2 היה חוקר במשטרת ישראל , שימש כחבר וועד ריחניה, ונטען כי הוא מתכוון להיתמודד שוב על התפקיד.

...

עוד שקלתי את העובדה שהנאשמים פעלו לסגירת מתחם הקארטינג, אמנם בחלוף 11 שנות פעילות מסחרית תוך בניה ושימוש בניגוד לדין, אך בסופו של דבר הם פעלו להשיב את השימוש במקרקעין כייעודו העיקרי, לחקלאות (מוצג נ/6).

נוכח האמור לעיל, אני קובע כי העונש הראוי לנאשם מס' 1 ממוקם במרכזו של מתחם הענישה.

ובנסיבות שלא הוכחה מעורבותו של הנאשם מס' 2 בניהול העסק והפעלתו, מצאתי להקל ולקבוע כי העונש הראוי לגביו ממוקם בתחתית מתחם הענישה הנ"ל. סוף דבר לאחר ששקלתי ואיזנתי בין כל השיקולים שנזכרו לעיל, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם מס' 1 - קנס כספי בסך של 100,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו.

]השופט א' שטיין: מהות העתירה בעתירה שלפנינו מבקש העותר להורות למשיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"ש; וכך יכונה גם קודמה בתפקיד), לבוא וליתן טעם מדוע לא יוגש כתב אישום נגד המשיב 3, מר נאור יצחקי (להלן: יצחקי) שיאשימוֹ בהמתה בקלות דעת, עבירה לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), או, לחלופין, בגרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין – זאת, על-פי שיקול דעתה המקצועי של היועמ"ש. עובדות הארוע שעומד במוקד העתירה דכאן היתרחש בליל 7.11.2014 בכפר כנא.

בהקשר זה, עלינו לזכור את דברו של המחוקק בסעיף 34כב(ב) לחוק העונשין: "התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג". בבואנו לבחון את סבירות החלטת היועמ"ש עלינו לקחת דברים אלה בחשבון, שכן המנעות מהגשת כתב אישום תהא מוצדקת כאשר אין סיכוי סביר להרשעה (ראו: בג"ץ 2534/97 חבר-הכנסת יונה יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 11-10 (1997) (להלן: עניין יהב)).

יסודה של הלכה זו בעקרון המוכר והמושרש לפיו אל לו, לבית המשפט, להחליף את שיקול דעתה של היועמ"ש בשקול דעתו שלו, "שאם לא כן יסיג בית-המשפט את גבולו של היועץ המשפטי לממשלה ויהפוך עצמו ל'יועץ משפטי על' ולמעין 'שופט חוקר'" (ראו: עניין יהב, בעמ' 25; עוד ראו: בג"ץ 6009/94 שפרן נ' תובע צבאי ראשי, אל"מ דן בארי, פ"ד מח(5) 573, 582 (1994)).

...

לפיכך מצטרף אני למסקנת חברי כי דין העתירה להידחות.

לאחר בחינת החלטת היועץ המשפטי לממשלה, וצפייה בסרטון מצלמות האבטחה המתעד את האירוע, מקובלת עליי מסקנת חברי השופט א' שטיין, מטעמיו, כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יתערב בית משפט זה בהחלטת רשויות התביעה בענין העמדה לדין, וכי לא ניתן לומר כי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לוקה בחוסר סבירות קיצוני כנטען על-ידי העותר.

לפיכך, אני מצרפת הסכמתי למסקנת חבריי כי דין העתירה להידחות.