מזה שנים רבות פועלים המערערים להסדרת מעמד המערער בישראל, עת המשיב מסכים אך למתן מעמד אירעי, לתקופות קצרות, נוכח חשדותיו כי אין המדובר בבני זוג המנהלים קשר כן ואמיתי.
בעיניינם של ידועים בציבור, אשר אינם נשואים, חל נוהל 5.2.2009 – "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן – "הנוהל"), אשר מטרתו "מתן אפשרות לבני הזוג לקיים יחד תא משפחתי כן, אמיתי, בלעדי וייחודי לשהות בישראל לצד בן/ת הזוג" (סעיף ב.1.
כך לדוגמא: בעע"ם 4909/15 הנ"ל ניהל בן זוגו של מבקש המעמד קשר עם בת זוג אחרת, עימה היה בעיצומו של הליך פונדקאיות; בבר"ם 5396/15 ירדן נ' משרד הפנים (20.9.2015) נדון עניינה של מבקשת, אשר ניהלה חיים משותפים עם העותר משך חודש אחד בלבד, בעת שהיא נשואה לאחר; בעת"מ (חיפה) 53188-02-13 פרוצנקו נ' משרד הפנים (14.7.2013) הצהירה המערערת שם, כי היא נשואה לאחד, לאחר מכן טענה שהיא נשואה לאחר, ובית המשפט קבע כי אין להאמין לגירסתה.
...
אורח חיים המוביל למסקנה, לפיה גמלה בליבם של המערערים ההחלטה, כי הם "יחדיו בכדי להישאר יחדיו". בטיעוני המשיבה לא נמצא דבר המצדיק לפקפק במסקנה זו (באשר לאופן בחינת היות בני זוג בגדר ידועים בציבור, והיות המבחן סובייקטיבי - מנקודת מבטם של בני הזוג.
אשר על כן הערעור מתקבל ופסק דינו של בית הדין קמא מבוטל בזה.
הנני מורה ליתן למערער רישיון לישיבת קבע.