המשיבים השני והשלישי העלו על-כן טענת שיהוי; מה גם שבינתיים נתקיימו בשנת 1993 בחירות חדשות לרשויות המקומיות, והמשיב השני נבחר מחדש לחבר מועצת הערייה, לחבר איגוד הערים ולתפקיד יושב-ראש איגוד הערים הנ"ל.
על-ידי המשיבים הועלו טענות נגדיות בעיניין ניקיון הכפיים של העותר; עיקרו של דבר, המשיבים חלקו על גירסת העותר, שלפיה יש בהסכם ובמינוי שבא בעקבותיו משום מעשה הנוגד את הנחיותיו של בית-משפט זה בבג"צ 1635/90 הנ"ל.
על-פי תצהיר נוסף שהוגש ביום 12.9.94 על-ידי המשיבים השני והשלישי, עניין תשלום השכר למשיב השני כיושב-ראש האגוד, בעקבות בחירתו מחדש, נמצא עתה בבדיקת שר הפנים בעקבות פניית גזבר האגוד מיום 16.2.94, שביקש אישור שר הפנים להחלטה של המועצה בהרכבה החדש, אחרי בחירות 1993.
העתירה מבקשת כי בית המשפט יפסוק שמר אורי מוכתר (להלן-המשיב), המכהן זה שנים כיושב-ראש איגוד ערים לכבאות באזור פתח-תקווה (להלן-האגוד), לא היה זכאי למשכורת שקיבל בעבור מילוי תפקיד זה. עילת העתירה היא שהמשיב, אשר עמד בראש אחת הסיעות במועצה של עריית פתח-תקווה, נבחר לתפקיד של יושב-ראש האגוד על יסוד הסכם קואליציוני שנערך ביום 17.3.89 בין סיעת המשיב לבין סיעת מח"ל במועצת הערייה.
ראו ע"א 183/69 עירית פתח תקוה ואח' נ' טחן.
...
לכן יש לדחות את העתירה ככל שהיא מכוונת למנוע תשלום משכורת למשיב מכאן ולהבא.
השופטת ט' שטרסברג-כהן: גם עליי כעל חבריי מקובל שדין העתירה להדחות.
