עתירת בזק לקבלת מסמכים ממשרד התקשורת לפי חוק חופש המידע

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כב' השופט ד"ר יגאל מֶרזל עת"מ 6019-08-14 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' משרד התיקשורת העותרת: בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (ח"פ) ע"י ב"כ עו"ד פישר בכר חן וול אוריון ושות' - נ ג ד - המשיב: משרד התיקשורת באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) ע"י ב"כ עו"ד גילה אשכנזי פסק-דין

מדובר במסמכים שלפי הטענה הם מודלים כלכליים שהמשיב, משרד התיקשורת, עשה בהם שימוש כחלק מתהליך קבלת ההחלטות שלו בשימוע שנערך לעותרת, ובהחלטה סופית שהתקבלה על ידי שר התיקשורת, והנוגעת לעותרת.

טעם הדבר הוא שאכן שוכנעתי שהמסמכים המבוקשים על ידי העותרת חוסים תחת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע בהיותם "טיוטה" שניתנה לצורך קבלת החלטה.

הרשות והמומחים מטעמה הביעו עמדתם הברורה בנושא זה, והם חזרו על כך גם בהשלמת הטיעון ובהתייחס ספציפית לנתונים שעמדו ביסוד ההחלטה בעיניין הקש"ג. והכל – ומעבר לצורך, שכן כאמור לעיל לא רק שעמדת הרשות שלא נסתרה היא שנתונים שלא נימסרו לא עמדו ביסוד קבלת ההחלטה; אלא שבמהותם הם היו אותו שלב (ועד עתה) "טיוטה" המוגנת בנסיבות המקרה ממסירה לפי חוק חופש המידע; ומכל מקום שכעת אוחזת העותרת כאמור במודל המלא כפי שהועבר לה לענין השוק הסיטוני.

...

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה זו. לראשונה היא באה בעל פה רק בדיון עצמו – ומבלי שהדבר עולה בקנה אחד עם תקנה 37 כמו גם תקנה 15(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

ועוד אציין, בהמשך לטעמים שלעיל, שאין מקום להיעתר לבקשה שהגישה העותרת למנות מומחה מטעם בית המשפט כדי שיחווה דעה בשאלה "אם ועד כמה הנתונים שנמסרו לעותרת במסגרת החלטת הקש"ג מבוססים על חלקים אחרים במודל, שלא נמסרו לעותרת" (וראו עוד לגופה של בקשה מעין זו, ודחייתה, בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754, 767-766 (2004); כן ראו בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר (פס' 12) (26.11.2012)).

התוצאה מטעמים אלה, דין העתירה להידחות.

נושא הבקשה: העותרת פלאפון תיקשורת בע"מ (להלן – "פלאפון"), הגישה עתירה כנגד מדינת ישראל – משרד התיקשורת בגין עיצום שהוטל על העותרת מכוח חוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וזאת בשל הפרה נטענת של סעיך 58.6(א) לרישיון שניתן לפלפון, האוסר על גביית תשלום בגין שירות, ללא תעוד בדבר הסכמה מפורשת של המנוי לקבלת השרות.

העובדות העיקריות הרלוואנטיות לעתירה: המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה כייצוגית (ת"צ 17708-04-17) כנגד העותרת, חברת פלאפון תיקשורת בע"מ. המבקשת טוענת כי הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והעתירה דנן עוסקות באותו העניין, הפרת הוראת סעיף 58.6 לרישיונה של חברת פלאפון, ולכן יש לה עניין בעיון במסמכי העתירה.

המבקשת דוחה את טענת פלאפון כי משרד התיקשורת הביע את עמדתו בבקשה שהגישה המבקשת על פי חוק חופש המידע, ולפיה המדובר בסודות מסחריים.

...

לאחר שמיעת הצדדים, ניתנה החלטתי מיום 31.5.2018 ולפיה המבקשת תקבל לידיה את העתירה, על כול נספחיה, אך פלאפון רשאית להשחיר נתונים מסחריים וכספיים שעניינם מספר המנויים והיקף הגביה מהם, וזאת בלבד.

עוד טוענת פלאפון כי מבקשת העיון פעלה בחוסר תום לב כאשר עיינה במסמכים שונים בתיק דרך מערכת "נט-המשפט", עוד בטרם החלטת בית המשפט המתירה לה לעשות כן. לטענת פלאפון, יש לדחות את הבקשה בשל התנהלות זו (סעיפים 13–18 לתגובת העותרת לבקשה הנוספת של המבקשת לעיון בתיק בית המשפט).

דיון והכרעה: איני רואה מקום לסטות מן הרציונל והנימוקים בהחלטתי בבקשת העיון הראשונה ועל כן דין הבקשה להתקבל בחלקה.

נושא העתירה: עתירה לביטול החלטת משרד התיקשורת (להלן: "המשיב") להטיל על חברת פלאפון תיקשורת בע"מ (להלן: "העותרת" או "פלאפון") עיצום כספי בסכום של 1,165,410 ₪ עפ"י חוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התיקשורת"), בטענה כי העותרת הפרה הוראה מרישיונה.

כחלק מאותו הליך, על המבקשת היה להגיש כתב תגובה וראיות מטעמה, ומכיוון שהעתירה דנן ובקשת אישור התובענה כייצוגית עוסקות באותו העניין, ביקשה את אישור בית המשפט לעיין במסמכי התיק, וזאת, בהתאם לעיקרון פומביות הדיון ותקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 שזו לשונה: "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט (להלן-בקשת עיון), ובילבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". העותרת טענה כי קיימים שלושה טעמים לדחיית בקשת העיון, הראשון, לדעתה העיון אסור על פי דין, משום שקיים הסדר ספציפי בחוק התיקשורת, הנוגע לאיסור מידע שנגלה בהליכי פקוח; השני, טענה העותרת כי העיון יפגע באופן בלתי מידתי בפלפון, שכן המידע הכלול בעתירה סודי; והשלישי, מאחר שהמבקשת הגישה למשרד התיקשורת בקשה לפי חוק חופש המידע, העותרת טענה כי מתן אישור העיון יהיה יצירת "מסלול עוקף" (ראו סעיף ג' לתגובת העותרת לבקשת עיון בתיק בית המשפט מיום 25.2.2018) ועקיפת כללי הגילוי שבחוק חופש המידע, והפרוצדורה הקבועה בו. ביום 8.4.2018 היתקיים דיון בבקשת העיון, וביום 16.4.2018 העותרת הסכימה כי תנתן למבקשת זכות עיון במסמכי העתירה.

לאחר שמיעת הצדדים, ביום 11.10.2018, ניתנה החלטתי ולפיה המבקשת תקבל לידיה את כלל המסמכים, כולל נספחים, שהוגשו לבית המשפט עד לאותו המועד, אך העותרת רשאית להשחיר נתונים מסחריים וכספיים שעניינם מספר המנויים והיק הגביה מהם, וזאת בלבד.

...

כמו כן, טעם נוסף שבגינו מצאה העותרת כי יש לדחות את בקשת העיון השנייה, הוא שהמבקשת התנהלה בחוסר תום לב בכל הנוגע לעיון בתיק, כשבין היתר, טענה העותרת כי המבקשת עיינה במסמכים שונים בתיק דרך מערכת "נט-המשפט", עוד בטרם החלטת בית המשפט המותירה לה לעשות כן. ביום 6.9.2018 התקיים דיון בעניין בקשת העיון השנייה.

לסיכום סוגיה זו, אכן, קיימת חשיבות להליכי אכיפה מהירים ויעילים, בין היתר, על מנת לאפשר "מיצוי ערכם כגורם מחנך ומרתיע ועל מנת להגשים בצורה אפקטיבית את האינטרס הציבורי במיצוי הדין" (שם, סעיף 6).

סוף דבר: כמפורט בפסק הדין, העתירה נדחית.

נראה לי כי החלטתו של המשיב היא סבירה וראויה בנסיבות העניין, ומגנה על האינטרס הציבורי.

בבקשת האישור נטען כי פלאפון היתנהלה שלא כדין, תוך הפרת הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979, הטעה, השפעה בלתי הוגנת והפרת חובות גילוי לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, הפרת הוראות הרישיון של המשיבה, הפרת הוראות חוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982 והפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כך על פי בקשת האישור.

המבקשת מוסיפה כי איתרה באתר משרד התיקשורת מסמכים מהותיים שלטענתה מפריכים את טענות פלאפון ביחס להוראות הרישיון, כך גם, פנתה המבקשת למשרד התיקשורת בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, לקבלת מסמכים רלוואנטיים לתיקון מספר 87 ולהליך השימוע שננקט על ידי משרד התיקשורת כנגד פלאפון בגין הפרת סעיף 58.6 להוראות הרישיון.

יוער, כי עתירת פלאפון נגד משרד התיקשורת הוגשה בתחילת שנת 2018, לאחר הגשת בקשת האישור, ומטבע הדברים לא ניתן היה לצרף מיסמכי העתירה לבקשת האישור.

...

יש על כן להיעתר לבקשה לצירוף המסמך.

מסמך ט (הסכם ההתקשרות בין המבקשת לפלאפון שקדם להסכם ההתקשרות מושא בקשת האישור) ומסמך י (טופס הצטרפות שנשלח למבקשת ביום 30.3.2017 ותמלול שיחת טלפון מיום 3.4.2017), הגם שמדובר במסמכים שנוצרו עובר להגשת בקשת האישור, לאור השלב בו מצוי ההליך אני סבורה כי יש להתיר הגשתם.

סוף דבר הבקשה לצירוף ראיות, מתקבלת לפי המפורט לעיל.

כן נטען להפרת סעיף 30 בחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, בכך שבמהלך ההמתנה לנציג השרות השמיעו המשיבות פרסומים כתנאי לקבלת השרות.

הראיות מתייחסות לעילה של אי מתן מענה אנושי במועד, ורק בה תעסוק החלטה זו. המבקשים טוענים כי פנו למשרד התיקשורת בבקשה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, לקבל את מימצאי הסקרים.

לכתחילה סרב משרד התיקשורת לבקשה (תשובה מיום 5.3.2018), מה שהוביל להגשת עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (עת"מ 22487-03-18).

על כן, במקום שמדובר בצורך ממשי של המבקש, ומידע שמצוי אצל המשיב ולא ניתן להשיגו בדרך אחרת – יש להקל עם המבקש, ולאפשר לו לקבל מידע ומסמכים שלא יכול היה להשיג בדרך אחרת.

...

בנסיבות אלו ניתנת החלטתי בכל הבקשות גם יחד.

אני סבורה כי במסגרת בקשת ביניים כזו להוספת ראיות אין מקום לחקור את הטענות העובדתית לפני ולפנים, ובעיקר אין לרדת לחקר טענותיהן של המשיבות.

אמנם בית המשפט יכול וצריך להתעלם מראיות בלתי קבילות, אך אין מקום להעמידו מראש באפשרות שיצטרך לעשות כן. אני סבורה כי הצגת הסקרים באחור, ביחד עם הצגת הראיות עצמן בבקשה להתיר את הגשתן, מכריעות את הכף נגד הבקשות בענייננו: ניהול יעיל וענייני של בקשות לאישור תובענה ייצוגית משמיע הקפדה על סדרי דין ושמירה על זכויות כל אחד מן הצדדים, לצד הבנה כי פעמים רבות ידו של המבקש על התחתונה כיוון שהוא חסר את המידע הנמצא אצל המשיב.

התוצאה היא שאני דוחה את הבקשות להוספת ראיות, ומחייבת כל אחד מן המבקשים לשלם למשיבה בתובענתו הוצאות בסכום כולל של 1,800 ₪.