עתירת בג"ץ נגד חקירה פלילית של ראש הממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4267/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא העותרת: התנועה למען איכות השילטון בישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. הממונה על ההגבלים העיסקיים גב' מיכל הלפרין 4. ראש הממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד צרויה מידד-לוזון; עו"ד נילי אבן-חן; עו"ד איתמר שחר בשם המשיבים 3-1: עו"ד דנה בריסקמן; עו"ד יונתן ברמן פסק-דין

אשר לסעד המבוקש נגד המשיבה 3, חזרו המשיבים על האמור בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, לפיו הסמכות להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, כמו גם על אופן ניהול החקירה, נתונה בידיו של המשיב 1, ולא בידיה של המשיבה 3.

...

מסקנה זו עומדת על מכונה, בין אם עניינה של העתירה בחקירתו של המשיב 4, בגין חשדות לכאוריים לביצוע עבירות מתחום ההגבלים העסקיים, אשר המשיב 1 הוא הגורם המוסמך והבלעדי להחליט על פתיחתה (סעיף 17(א) לחוק יסוד: הממשלה), ובין אם היא נוגעת לחקירתם של "מעורבים נוספים", על חלקם הצביעה העותרת בהודעתה.

בנוסף, לא מצאנו גם כל עילה להעתר לסעד המבוקש נגד המשיבה 3.

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף, ומשכך, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

השופט י' עמית: שתי עתירות המבקשות להורות למשיב 1 (להלן: היועץ המשפטי לממשלה או היועץ) להמנע מקיום פגישות אישיות ביחידות עם משיב 2 (להלן: ראש הממשלה) כל עוד מתנהלות נגדו חקירות פליליות, בהנתן שהיועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הכללית ובעל הסמכות הבלעדית להכריע בשאלת העמדתו לדין של ראש הממשלה.

וכך בעתירה שביקשה למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה לקיים בעצמו שימוע לרעיית ראש הממשלה ב'פרשת המעונות': "לא מצאתי טעם להידרש לטענות העותר בדבר קשריו הקודמים של המשיב עם ראש הממשלה והמשיבה, ושאלת השפעתם על עריכת השימוע למשיבה. בית משפט זה נידרש בעבר לטענות בדבר ניגוד עניינים של המשיב, המונע ממנו לעסוק בחקירות פליליות של ראש הממשלה, ואלו נדחו..." (בג"ץ 88/18 משגב נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.2018)).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את העתירות והתגובה להן, מצאנו כי דינן להידחות, בהעדר עילה להתערבות בהתנהלותו ובשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

ובכלל, שורה של עתירות שהוגשו נגד היועץ המשפטי לממשלה בטענה לניגוד עניינים בכל הכרוך לחקירות ראש הממשלה נדחו בבית משפט זה: "אשר ליועץ המשפטי לממשלה, כזכור החליט בית משפט זה בהרכב חמישה שופטים בבג"ץ 43/16 הנזכר לדחות עתירות כנגד מינויו של ד"ר מנדלבליט ליועץ משפטי לממשלה. זו ההכרעה המחייבת. ממנה עולה כי ליועץ המשפטי ניתן לעסוק בכל נושא, לרבות כאלה שבהם היה מעורב במזכיר הממשלה בכובע מקצועי. חזקה על היועץ המשפטי כי ימנע עצמו מטיפול במה שהיה מעורב בו באופן החורג מהתנהלות מקצועית כאמור, אך לא מצאנו דופי בהודעת משיבי המדינה בהקשר זה" (בג"ץ 955/17 יניב נ' מנדלבליט, פס' ו (9.3.2017)).

חזקה על היועץ המשפטי לממשלה – חזקה הנובעת הן מתפקידו הרם והן מחזקת תקינות המינהל – כי בפגישות אלה הוא שומר על "חומה סינית" בין כובעיו השונים, ואין לייחס לו חלילה "עירוב פרשיות". אשר על כן, דין העתירות להידחות.

תמצית טענות העותרת בבג"ץ 7970/20 העותרת, עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית", טוענת כי התשתית העובדתית הנוכחית, כפי שמצאה את ביטויה גם בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה מיום 15.10.2020, מגבשת חשד סביר נגד ראש הממשלה המחייב פתיחה בחקירה פלילית נגדו, הן בפרשת המניות הן בפרשה המכונה "תיק 3000", וזאת לנוכח קיומם של קשרי גומלין בין שתי הפרשיות.

האם החלטת היועץ המשפטי שלא לפתוח בחקירה פלילית בפרשת כלי השיט היא סבירה, על רקע החשד כי המהלכים לרכש כלי השיט הונעו משיקולים זרים שבבסיסם אחזקותיו של מיליקובסקי או של ראש הממשלה במניות של חברות הקשורות לתעשיית הפלדה ולתיסנקרופ? בעתירה בבג"ץ 7970/20 הדגישה העותרת כי מבלי לחקור את ראש הממשלה ואחרים לא ניתן לענות לשאלה המטרידה והמענה אם תיסנקרופ בפרשת המניות ותיסנקרופ בפרשת רכישת הצוללות היא מקריות בלבד.

...

סוף דבר.

דינן של העתירות – לדחייה.

השיבוֹ ח"כ משה אונא, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, כי זוהי "פרוצדורה יוצאת דופן במקצת, שהמוסד השיפוטי יקים ועדת חקירה. אין זה לפי הנתונים שעליהם אנו מבססים את מוסדות השיפוט, כי הם יחליטו מה ראוי לחקירה ומה צריך לשמש כאן נושא לחקירה. אין זה דיון משפטי, כי על כך בוודאי הם יכולים להחליט. זהו דיון בוועדת חקירה, שבפירוש איננו דיון משפטי. בשלב זה של הדברים דיון שכזה איננו יכול להיות במסגרת של דיון משפטי. על כן לא נראה לי שאפשר ללכת בדרך זו" (ד"כ 30.12.1968, 910).

בנוסף התבקש לפתוח בחקירה פלילית נגד משיבה 5 ונגד "גורמים עבריינים אחרים הידועים לרשויות ואשר היו חלק ממעשה הפלישה". משיבים 4-1 טענו כי דין העתירה להדחות על הסף בשל היותה מוקדמת ותאורטית, שכן טרם הושלם הליך הסקר עליו הורה המתוה שמטרתו בחינת מעמד הקרקע.

מדובר במתוה שפרטיו מצויים עמוק בליבת הסמכויות המסורות בידיהם של ראש הממשלה ושר הבטחון, ודרך הפעלתן מצויה בגרעינו הקשה של מיתחם הסבירות.

הוא הדין גם באשר לעתירות בהן מתבקש בית המשפט להכריע בעיניין כלשהוא על בסיס עובדות מסוימות משוערות-היפותטיות, שאין כל בטחון שיתרחשו וייתכן שיתרחשו בצורה שונה מזו שמשערים העותרים (בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.1.2020); בג"ץ 3429/11 בוגרי התיכון הערבי האורתודוכסי בחיפה נ' שר האוצר, פסקה 33 (5.1.2012)).

...

גם לעמדת משיבה 5 דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת ותיאורטית שטרם הבשילה לדיון לפני בית משפט זה. כמו כן הודגש כי על פי המתווה, יבוצע סקר קרקעי על ידי מערכת הביטחון שכל תכליתו לברר אם אכן קיימות זכויות פרטיות במקרקעין.

כמו כן, העתירה סובלת משיהוי חריף שכן לעותרים, שטוענים לזכויות במקרקעין, עמדו שנים ארוכות שבהן יכלו לעתור נגד קיומו של בסיס צבאי הקיים באיזור, והם נמנעו מלעשות כן. דין העתירה להידחות על הסף.

בצדק גם טענו המשיבים כי אף הסעד שעניינו פתיחה בחקירה פלילית נגד משיבה 5 וגורמים אחרים, דינו להידחות על הסף משלא קדמה בעניינו כל פנייה למשיבים או למשטרת ישראל.

העתירה נדחית.

ביום 30.8.2021 היתקיים דיון בבג"ץ ההפגנות, במסגרתו העיר בית המשפט (השופטים נ' סולברג, י' אלרון וע' גרוסקופף) כי "נושא הבנייה, מיתקני האבטחה וסידורי האבטחה סביב בית ראש הממשלה אינו ענין לכאן"; ולאחר שהעותרים מסרו הסכמה למחיקת סעדים אלה מן העתירה, הוחלט כך: "הסעדים שנתבקשו [...] בנוגע לבנייה המבוצעת בימים אלה בסביבת ביתו של ראש הממשלה, הקשורה באבטחתו, אינם עניין לעתירה לבג"ץ. חלק הארי של הטענות בעיניין זה הוא בעל אופי תיכנוני מובהק, ולפיכך על העותרים להעלות את טענותיהם בעיניין זה, ככל שיש להם עילה לעשות כן, לפני מוסדות התיכנון הרלבאנטיים בהתאם לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ולפרט מספר 10 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000.

בתוך כך, דרש בא-כוח העותרים לפתוח בחקירה פלילית נגד גורמים שונים; להחזיר את מצב הבנייה בסביבת הבית ברעננה לקדמותו; ולשלם פיצויים לשכנים הניזוקים.

מכל מקום, ואף אם הייתה מתקבלת החלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית, היו נדרשים העותרים למצות הליכים כדין מול הגורמים המוסמכים – קודם להגשת עתירה לבג"ץ. זאת, באמצעות הגשת ערר ליועצת המשפטית לממשלה על פי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראו: בג"ץ 5091/18 סנט אונורה בע"מ נ' רשות האכיפה והגבייה, פסקה 3 (19.11.2018); בג"ץ 9607/17 רונאל פישר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקות 11-9 (1.2.2018); בג"ץ 1266/11 סוויטי נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.10.2012)).

...

לבסוף, סבורני כי אין עמנו מקום להכריז על פסלותה של חוות-דעת היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה.

ברם, אחרי שמצאנו כי דינם של כלל הסעדים הללו להידחות – מאחר שאלו אינם עומדים בתנאי הסף לכניסה בשערינו – התייתר מאליו הצורך לדון בחוות הדעת גופה, ובבקשה להכריז על פסלותה.

סוף דבר העתירה נדחית אפוא בזאת, ועמה הבקשה לצו ביניים.