לטענת המבקש, למרות שמרכז בריאות הנפש בשירות בתי הסוהר (להלן: מב"ן) העריך את מסוכנותו המינית של המבקש כנמוכה עד בינונית והמליץ על יציאתו לחופשה בת 12 שעות, סרב המשיב לבקשת המבקש להישתלב בסבב חופשות.
יוער, כי בבית המשפט קמא עלתה השאלה האם המבקש מסווג בקטגוריה "א" (אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לבטחון המדינה), כטענת המשיב, או בקטגוריה "ב1" ("אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים"), אולם לצורך הדיון יצא בית המשפט קמא מהנחה שהמבקש נמצא בקטגוריה "ב1".
בבקשת רשות העירעור שלפני מעלה המבקש מספר טענות עקרוניות לדעתו, אשר מצדיקות מתן רשות ערעור והתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי:
(א) ראשית, טוען המבקש כי מכיוון שהחלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה שיפוטית ראשונה בעיניינו, הרי שיש לקבוע כי הוא רשאי להגיש ערעור בזכות, זאת נוכח מעמדה החוקתי של זכות העירעור;
(ב) שנית, המבקש טוען כי גם אם עניינו ייבחן לפי אמות המידה של מתן רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר, הרי שיש מקום להעתר לה, נוכח קיומן של שאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינו הפרטי של המבקש, והן: (1) מה המשקל שיש ליתן להערכת המסוכנות מטעם מב"ן כאשר זה ממליץ על הוצאת האסיר לחופשות, ומנגד עומדת היתנגדות גורמי הטיפול.
...
יוער, כי בבית המשפט קמא עלתה השאלה האם המבקש מסווג בקטגוריה "א" (אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה), כטענת המשיב, או בקטגוריה "ב1" ("אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים"), אולם לצורך הדיון יצא בית המשפט קמא מהנחה שהמבקש נמצא בקטגוריה "ב1".
בבקשת רשות הערעור שלפני מעלה המבקש מספר טענות עקרוניות לדעתו, אשר מצדיקות מתן רשות ערעור והתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי:
(א) ראשית, טוען המבקש כי מכיוון שהחלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה שיפוטית ראשונה בעניינו, הרי שיש לקבוע כי הוא רשאי להגיש ערעור בזכות, זאת נוכח מעמדה החוקתי של זכות הערעור;
(ב) שנית, המבקש טוען כי גם אם עניינו ייבחן לפי אמות המידה של מתן רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר, הרי שיש מקום להיעתר לה, נוכח קיומן של שאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינו הפרטי של המבקש, והן: (1) מה המשקל שיש ליתן להערכת המסוכנות מטעם מב"ן כאשר זה ממליץ על הוצאת האסיר לחופשות, ומנגד עומדת התנגדות גורמי הטיפול.
נוכח כל האמור, גם הטענות בעניין אופן הפרשנות של המונחים המופיעים בפקודת החופשות אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בנסיבות העניין, קל וחומר שעה שטענות אלה לא הועלו כלל בפני בית המשפט קמא וגם בבקשת רשות הערעור נטענו בחצי פה.
לסיום, אחזק את המלצתו של בית המשפט קמא לשלב את המבקש בהליך טיפולי בהקדם האפשרי, זאת נוכח הבעת נכונות מצדו להשתתף בהליך שכזה בכל מתקן כליאה בו יוצע לו הטיפול ובהתחשב בעיתוי הנטען בו אמור להיפתח טיפול נוסף במתקן הכליאה בו מצוי המבקש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
