עתירת אסירים להישאר במתקן כליאה קרוב בשל קשיי משפט וביקורים

לעותר נקבעו בתקופה הקרובה מס' ימי דיונים רצופים, כך למשל נקבעו דיונים רצופים לימים 26,27,28/5/19.

השהייה במעברים מקשה עליו את לימוד החומר ולהתכונן לדיון הבא.

מהנתונים שהוצגו עולה כי ננקטו פעולות לאפשר לאסיר עיון בחומר הראיות, לרבות הכנסת הדיסקים למיתקן הכליאה בו שהה בקישון.

בעתירה נוספת עתר למנוע את העברתו לכלא גילבוע ולהחזירו לכלא קישון – עת"א 33766-03-09, דחה בית המשפט את עתירתו תוך שהוא קובע כי לא מצא לנכון להתערב בשיקולי המשיב ששקל את מצוקת מקומות הכליאה וויסות, נושאים המצויים בליבת שיקול דעתו וכי שיקולים אלה גוברים על השיקולים בדבר מרחק הנסיעה של העותר לבית המשפט או ביקורי משפחתו.

בכפוף להערה זו, נדחית עתירתו של העותר גם בעיניין זה. השהות במעברים : המשיבה ציינה כי כאשר קבועים לעצור/אסיר מס' ימי דיונים רצופים, הנטייה היא להשאיר את העותר בכלא במעבר (במקרה זה כלא קישון, שהוא הכלא "המועדף" על העותר) כדי למנוע ביזבוז משאבים של הסעות שיש בהם משום טירדה גם לשב"ס וגם לאסיר וכי כך יעשה גם בעיניינו של העותר.

...

אני דוחה את טענתו של העותר, הנראית בעיני כבלתי הגיונית.

בכפוף להערה זו, נדחית עתירתו של העותר גם בעניין זה. השהות במעברים : המשיבה ציינה כי כאשר קבועים לעצור/אסיר מס' ימי דיונים רצופים, הנטייה היא להשאיר את העותר בכלא במעבר (במקרה זה כלא קישון, שהוא הכלא "המועדף" על העותר) כדי למנוע בזבוז משאבים של הסעות שיש בהם משום טרדה גם לשב"ס וגם לאסיר וכי כך יעשה גם בעניינו של העותר.

סוף דבר, העתירה נדחית, בכפוף להערות דלעיל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 17160-08-18 ביטון(אסיר) ואח' נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' תיק חצוני: לפני כבוד הנשיא רון שפירא העותרים .1 אבי ביטון, ת"ז 029407186 (אסיר) .2 ירין ביטון, ת"ז 315689703 (אסיר) .3 תמיר פרץ, ת"ז 205827363 (אסיר) ע"י ב"כ עו"ד דורון נוי המשיבים .1 שרות בתי הסוהר .2 מדינת ישראל פסק דין

מכאן, לטענתם, החשיבות שבהחזקתם במיתקן כליאה הקרוב לכתובת מגוריהם.

יועד כי נתון זה בידיעת שב"ס ובעבר ננקטו ע"י שב"ס פעולות שונות כדי לאפשר את ביקור הבן אצל האב והאח.

לגבי שניים מהם הוחלט לבטל את ההחלטה על העברתם למיתקן כליאה אחר בסמוך לאחר שנטען בבית המשפט כי המסוכנות העולה מהמידעים אינה מאפשרת את השארת העותרים בכלא קישון.

השארת העותר 3 בכלא בדרום הארץ, במצב בו משפטו מיתנהל בחיפה, וצפוי להשמע בתדירות של ישיבת הוכחות בכל מספר ימים, עתידה ליצור קושי ממשי הן באפשרותו של העותר 3 להתכונן למשפטו ביחד עם עורכי דינו, וכן קושי פיזי בהיותו נתון בנסיעות הלוך וחזור במשך ימים רבים.

...

בכל הנוגע לעניין מקום כליאתו של העותר 3 – אני מורה כי עניינו של העצור יוחזר לדיון אצל שב"ס, זאת בשים לב להחלטות שהתקבלו בעניין העותרים 1 ו-2, כל זאת על אף המידעים שהוצגו לבית המשפט שבחלקם המכריע היו משותפים גם לעותר 3.

בשים לב לאילוצי החגים מהצד האחד, ומועד חידוש משפטם של העותרים (ישיבה ראשונה בסדרת הישיבות המתוכננות נקבעה ליום 29.10.18), אני מורה כי עניינו של העותר 3 יידון מחדש והחלטה חדשה תתקבל מוקדם ככל שניתן ולא יאוחר מיום 4.10.18, באופן שיאפשר לעותר 3 לשקול צעדיו.

בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.

הבקשה שבפניי וטענות הצדדים לטענת ב"כ המבקשת, מצבה החולני של המבקשת מחייב את שהייתה בתנאי אישפוז, שכן צוות מתקן הכליאה אינו יכול לתת מענה הולם למחלתה הפעילה; היתנהגותה של המבקשת, הבאה לידי ביטוי בהפגנת רגזנות ואי שקט, נובעת באופן ישיר ממחלתה הנפשית ומובילה אותה לעימותים חוזרים ונשנים עם צוות מתקן הכליאה.

כך למשל, הצביע ב"כ המבקשת על העובדה כי המבקשת מוחזקת בתנאי השגחה מתמידים, נשללו ממנה ביקורים ונשללה ממנה החזקת כלי כתיבה.

בחוות דעתו ציין ד"ר פוקס: "בגלל מצבה המניפורמי, שגורם לחיכוכים עם צוות הסוהרים, שקרוב לוודאי לא יודעים ולא מסוגלים להיתמודד עם היתנהגותה החולנית של הנבדקת [המבקשת- צ.ס.], בשל מצבה הנפשי, יש סיכון גבוה, שמצבה של הנבדקת יחמיר... ולכן, אני ממליץ על המשך טיפולה, עד להפוגה מלאה, במסגרת טיפולית שבה הנבדקת יכולה לקבל את מירב העזרה הטיפולית, תרופתית ופסיכוטרפויטית ולהמנע מהעימותים הרבים עם הסוהרים... ברצוני להזכיר, שלפי חוק זכויות החולה, רשאי החולה לקבל את הטיפול האופטימאלי המירבי. המסגרת הנוכחית, היא רחוקה מאוד מלהעניק טפול שכזה...". (חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה על ידי ד"ר פוקס מיום 21.8.15).

ב"כ המבקשת הוסיף, כי מבירור שערך מול מב"ן (המרכז לבריאות הנפש של שירות בתי הסוהר) אין אפשרות לאשפז במסגרת שב"ס נשים אסירות או עצורות, וכי במקרה הצורך הן יאושפזו בבית החולים באר יעקב, שכאמור אינו מתקן של שב"ס. בכדי לעמוד על התמונה בשלמותה, ביקש בית המשפט את עמדת הפסיכיאטר המחוזי נוכח האמור בחוות דעתו של ד"ר פוקס, וכן היתייחסות מרופא שב"ס לשאלה בדבר טיב הטיפול אותו יכולה המבקשת לקבל במסגרת המעצר (החלטה מיום 26.8.15).

ברקע הדברים יצוין, כי נוכח הצהרת מב"ן לפיה לא קיים אגף פסיכיאטרי בין כותלי בית הסוהר המיועד לאישפוז נשים עצורות, הברירה העומדת בפני בית המשפט היא אחת משתיים: או השארת המבקשת בתנאי מעצר רגילים בכלא נווה תרצה, או מתן הוראה על מעצרה בתנאי אישפוז בבית חולים שיקבע הפסיכיאטר המחוזי.

לאלו אוסיף, כי אף מועד העלאת הבקשה מעלה קושי מסוים, שכן כפי שצוין לעיל, אין אנו מצויים בתחילתו של המשפט ושל הליך המעצר.

דרכה של המבקשת להגשת עתירת אסיר עודנה פתוחה בפניה.

...

לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, לא בלי היסוס, כי דין הבקשה להידחות.

לאור המקובץ לעיל הנני סבור, כי המבקשת זוכה לטיפול רפואי ההולם את מצבה הנפשי-רפואי במסגרת תנאי מעצרה הנוכחיים ועל כן דין הבקשה להידחות והיא נדחית בזאת.

ברי כי תנאי בסיסי להתנהלות תקינה של מיתקני הכליאה הוא שמירת מעמדם של אנשי שרות בתי הסוהר, והיעדר סובלנות כלפי אסירים המערערים עליו.

בית המשפט שקל לטובת הנאשם את העובדה שבשל התיק לא שוחרר ממאסרו אלא נותר עצור.

מטעם הנאשם הוגשה לעיוני החלטת בית המשפט העליון בעיניינו, בע"פ 6395/12 עזריאל נ' מד"י (2.2.14), שם עתר להקלה בעונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי, אשר בגינו הוא מרצה כיום מאסר ממושך.

קריאת פסק הדין מלמדת על מחלת הנאשם, אשר בית המשפט העליון שוכנע כי היא מחלה קשה של אי ספיקת לב. נכתב כי הנאשם מאושפז לעתים קרובות לצורך צינתורים, בלבו הושתל קוצב לב, וסכויי התמותה במצב זה הם 50% לתקופה של 5 שנים.

כאמור לעיל, הנאשם סובל ממחלה קשה של אי ספיקת לב, הוא מאושפז לעיתים קרובות, והותקן בליבו קוצב לב. במהלך המשפט ניתן היה להתרשם כי לצד העובדה שהנאשם הוא בעל מזג ערני דעתני ומעורב ביותר, מחלתו מקשה עליו, והוא סובל מחולשה.

הנאשם מסר לבית המשפט כי במהלך מאסרו נוצר קשר של אהבה בינו לבין סוהרת סיעוד במר"ש, אך הקשר היה למורת רוח רשויות שב"ס, והיא נאלצה לסיים עבודתה שם. הנאשם ממשיך לקיים את הקשר עימה, אך שב"ס אינו מאשר לה ביקורים אצלו, והדבר מקשה על שניהם מאד.

...

ואמנם, גם בע"פ 6395/12 הנ"ל, מצא בית המשפט העליון לנכון לקבוע כי אף שמצבו הרפואי של הנאשם אין בו כדי להביא לשחרורו מעונש, ואף כי אין מקום להקלה דרמטית, עדיין יש למקום להקלה במידת מה. לפיכך הועמד העונש על 5 שנות מאסר, במקום העונש שהוטל בבית משפט קמא (6 שנות מאסר).

במכלול הנסיבות של האירועים, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בגין כל אחת מן העבירות נע בין ענישה הצופה פני עתיד, בצירוף מרכיבי ענישה נלווים, לבין 6 חודשי מאסר בפועל.

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין העבירה נשוא ת.פ 33303-05-14- 3 חודשי מאסר.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע מ"ת 46699-05-13 פרקליטות מחוז דרום - פלילי נ' בוריסוב(עציר) 20 אוקטובר 2013 בפני כב' השופט נסר אבו טהה המבקש יורי בוריסוב (עציר) המשיבה מדינת ישראל נוכחים: ב"כ המבקש – עוה"ד אסף דוק וחזי כהן ב"כ המשיבה – עו"ד רמי אלמכאוי <#2#> החלטה

עוד לדברי המבקש בפני שירות המבחן, חווה היתעללות פיזית מצד אסירים אחרים במיתקן הכליאה על רקע האמור בכתב האישום.

כמו כן, ההשגחה הוסרה ונימצא בקשר מעקבי עם העו"ס בכלא.

לסיכום, שירות המבחן לא המליץ על החלופה בשל מיקומה הגאוגרפי, ספק באשר ליכולתה של האם לשמש דמוית סמכותית מציבת גבולות עבור המבקש, לבית ההורים מגיעים לביקור ילדיה של אחותו של המבקש – ספק אם ההורים יכולים למנוע מגע בין האחיינים לבין המבקש, קושי של ההורים למנוע קשר בין המבקש לבת זוגו, בשים לב כי בת הזוג נימצאת בחודשי הריון מיתקדם.

ב"כ המשיבה מנגד, עתרה לדחות את הבקשה ולהותיר את החלטת המעצר על כנה.

חמישית, תקופת המעצר בה נתון המבקש קרוב לחמישה חודשים, מהוה אף היא גורם מרתיע נוסף עבור המבקש שלראשונה בחייו נתון במעצר.

...

הגעתי לכלל מסקנה, כי בניסבות שבפניי המדובר בחלופה הולמת, שיש בה כדי לצמצם את רמת המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמבקש, וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, שירות המבחן לא פסל באופן עיקרוני אפשרות שחרור לחלופה, אם כי, התנא זאת בריחוק גיאוגרפי משמעותי מכתובת הקטינים וכן בפיקוח הרמיטי.

אשר על כן הנני מורה על שחרורו של המבקש בתנאי הערובה הבאים :- המבקש ישהה במעצר בית מלא בכתובת הוריו במושב עזריקם, תחת פיקוחם של הוריו וכן של אחיו ניקולאי בוריסוב לסירוגין.

<#6#> החלטה מורה על עיכוב החלטתי ל- 48 שעות.