עתירת אסיר נגד החלטת נציבת שב"ס שלא לאשר שחרור מוקדם

טענתו המרכזית של בא-כוח המבקש, בגדר המכלול שבפני, הנה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר סמך את החלטתו על חוות דעת רפואית אחת, שאיננה עולה בקנה אחד עם חוות דעת קודמות בעיניינו של המבקש, כמו-גם עם החלטת וועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם (אף שזו דחתה את בקשתו לשיחרור מוקדם), אשר קבעו כולן, באופן עיקבי, כי המבקש סובל מפגיעה מוחית בלתי הפיכה, שעתידה ליצבור תאוצה עם חלוף הזמן.

זאת בהתאם להוראות פקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים" לפיהן: "ועדת אסירי עולם הדנה בעיניינו של אסיר עולם שעונשו ניקצב תיתכנס אחת לשנה לידון בעיניינו". לנוכח עובדה זו, הוריתי למבקש ולמשיב בהחלטותיי מהתאריכים: 8.7.2015 ו-27.7.2015 למסור הודעות מעדכנות בדבר החלטתה של הועדה האמורה, ובתוך כך, בדבר הצורך בהכרעה בבקשה זו. בא-כוח המבקש ציין בהודעתו מתאריך 20.7.2015 כי לא ידוע לו דבר על היתכנסותה מחדש של ועדת אסירי עולם בעיניינו של המבקש, ועל כן הוא עומד על הבקשה שלפני.

המשיב, מצידו, עידכן בהודעתו מתאריך 26.7.2015 כי הועדה המליצה לנציב בתי הסוהר שלא להוציא את המבקש לחופשה, והנציב, מצידו, אימץ את המלצתה, עוד בהחלטתו מתאריך 7.6.2015, בגדרה נקבע כי המבקש לא ישולב, גם זו הפעם, ב"סבב חופשות".

אולם, כפי שהמשיב ציין, ובצדק, בסעיף 4 להודעתו האמורה, ככל שהמבקש מעוניין לטעון כנגד החלטת הנציב האחרונה בעיניינו – פתוחה בפניו הדרך להגשת עתירת אסיר חדשה לבית המשפט המחוזי.

המשיב שקל את מכלול החומר שהונח לפניו, לרבות חוות דעת פסיכיאטרית בעיניינו של המבקש, והחליט לדחות את בקשתו להישתלב ב"סבב חופשות" בין היתר על רקע היתנהגותו האלימה והבלתי צפויה של המבקש, והעובדה שהוא איננו "מודע בהכרח למעשיו" (ראו פרוטוקול הוועדה הממליצה על הוצאת אסיר עולם לחופשה ראשונה, המסומנת כ-מש/2 בתיק המוצגים מטעם המשיב).

...

יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, מוצא אני לנכון להוסיף כי הגעתי לכלל מסקנה שאף בלא תלות בהתפתחות הפרוצדורלית המתוארת, דינה של הבקשה שבפני להידחות גם לגופה.

בהתחשב בהתנהגותו של המבקש בין כותלי בית הסוהר ולנוכח הקושי להעריך את המסוכנות הנשקפת ממנו, דומה עלי כי ההחלטה שלא לאפשר לו להשתלב בשלב זה ב"סבב חופשות" סבירה בנסיבות העניין, ואינני מוצא בה כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, רואה אני נכון להעיר כי חזקה על גורמי המשיב שימשיכו לבחון את ענייננו של המבקש ואת מצבו הרפואי – בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך שהם נותנים דעתם לסיכון הקונקרטי הנשקף מהתנהגותו, לאור גילו ומחלותיו השונות הנטענות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

עניינן של העתירות בהחלטת נציבת שב"ס, רב גונדר עפרה קלינגר, אשר החליטה שלא לאשר את שיחרורו המוקדם של העותר, זאת בהתאם לסמכותה לפי סעיף 2 לחוק שיחרור על תנאי מאסר תשס"א – 2001 (להלן: "חוק שיחרור על תנאי ממאסר").

אבהיר להלן: בפנינו, כאמור, עתירה מנהלית המופנית כנגד החלטת נציבת שב"ס שלא לשחרר את העותר שיחרור מוקדם.

סיכום: בסיכומו של דבר, ובצד הערותי כמפורט לעיל, אני סבור שבמקרה שבפנינו רופאו עקרם של הפגמים המינהליים בהליך קבלת החלטת נציבת שב"ס. בשים לב לכללי הגבלת התערבותו של בית משפט מינהלי בהחלטות מסוג זה, אציע לדחות את עתירתו של האסיר, הגם שלו הייתי אני הגורם המחליט בהתאם להוראות חוק שיחרור על תנאי ממאסר בהחלט יתכן שהייתי מחליט אחרת.

...

הגם שקיים צידוק ענייני לקיצור ופישוט ההליך כאשר מדובר במאסר קצר, סבור אני כי יש מקום לקבוע כללי דיון שיבטיחו אפשרות של אסיר להביא את כל טענותיו כנגד החלטת הנציב/ה, לרבות באמצעות עורך דין מטעמו, באופן שיבטח קיומו של הליך מנהלי ראוי והוגן בעניינו.

סבור אני כי כאשר נקבע ההליך הפשוט והמקוצר לדיון בשחרור המוקדם של אסיר שמאסרו קצר משישה חודשים לא התכוון החוק לגרוע מזכויות דיוניות של אסיר ובעיקר לא התכוון החוק ליצירת הליך שעלול לגרום לכך שבפני הגורם המחליט, נציב/ת שב"ס, לא תוצג התמונה המלאה בטרם קבלת ההחלטה.

סיכום: בסיכומו של דבר, ובצד הערותי כמפורט לעיל, אני סבור שבמקרה שבפנינו רופאו עיקרם של הפגמים המנהליים בהליך קבלת החלטת נציבת שב"ס. בשים לב לכללי הגבלת התערבותו של בית משפט מנהלי בהחלטות מסוג זה, אציע לדחות את עתירתו של האסיר, הגם שלו הייתי אני הגורם המחליט בהתאם להוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר בהחלט יתכן שהייתי מחליט אחרת.

מבוא וטענות הצדדים לפניי עתירת אסיר נגד החלטת שב"ס שלא לשחררו לחופשה מיוחדת לפי סעיף 36 בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: "חופשה מיוחדת", "ההסדר החקיקתי" ו"פקודת בתי הסוהר", לפי העניין).

דיון והכרעה סעיף 36 בפקודת בתי הסוהר קובע כלהלן (ההדגשות הוספו): (א) השר רשאי, על פי בקשת אסיר או על פי המלצת הנציב, לתת לאסיר, בתנאים שייראו לשר, חופשה מיוחדת שלא תעלה על תשעים ושש שעות; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה זו. (א1) (1) הנציב, או סוהר בכיר בדרגת גונדר שהוא הסמיך לעניין זה, רשאי, באישור השר, ובתנאים שייראו לשר בהתאם לסמכותו לפי סעיף קטן (א), לתת לאסיר, בשל התפשטות נגיף הקורונה החדש, חופשה מיוחדת שלא תעלה על שלושים ימים; תקופת מאסרו של האסיר לא תוארך בשל חופשה מיוחדת זו; (2) על אף האמור בסעיף 68ג(א), אסיר שהוצא לחופשה מיוחדת לפי פסקה (1) ישוחרר לפי הסעיף האמור בתום ימי החופשה המיוחדת, אף אם לא עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה ביום הקובע כהגדרתו בסעיף האמור; (3) סעיף קטן זה יחול על אסיר שהתקיימו לגביו כל אלה: (א) הוא אזרח ישראל או תושב ישראל, השפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על 4 שנים ויתרת מאסרו עד למועד שיחרורו המנהלי לפי סעיף 68ג(א) אינה עולה על שלושים ימים מיום היציאה לחופשה; (ב) הוא לא הורשע ב"עבירת מין או אלימות חמורה" כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, או בעבירות כמפורט בפרט 1 או 2 בתוספת לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001; (ג) הוא לא הוגדר כאסיר בטחוני או כפעיל טירור לפי כל דין.

בנגוד לאמור לגבי חופשות רגילות ולגבי שיחרור מוקדם – לעניין שיחרור מנהלי נאמר [בסעיף 68ג(1) בפקודת בתי הסוהר; ההדגשה הוספה]: "עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה, יורה הנציב שישוחררו טרם זמנם האסירים שיתרת מאסרם ביום מתן ההוראה (להלן – היום הקובע), אינה עולה על יתרת המאסר המרבית שנקבעה בתוספת הראשונה לקבוצת האסירים שעימה נמנים אותם האסירים". כלומר, שיחרור מנהלי אינו בגדר טובת הנאה לאסיר מסוים, ואינו כרוך בשקול דעת בכלל, ובנסיבותיו הפרטניות של האסיר הנידון בפרט – אלא בנוסחה אובייקטיבית כללית, המגדירה את היחס בין תפוסת האסירים לבין תקן הכליאה ומיישמת אותו לאסירים אך לפי יתרת מאסרם.

...

לנוכח המפורט שם, נחה דעתי כי אין יסוד לטענת העותר לאפליה, שממילא לא הייתה מבוררת.

לאור המקובץ, אני מקבל את טענות המשיב ודוחה את טענות העותר.

עיינתי במידע המודיעיני הנוגע לעותר, ובהתייחסות המשיב לעניינם של האסירים האחרים שהעותר הזכיר, ונחה דעתי כי החלטת המשיב שלא לתת לעותר חופשה מיוחדת, בשל התנהגות שלילית בכלא ומסוכנות עבריינית, סבירה, ואין להתערב בה. העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 61004-11-17 חיטיבשוילי(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים בפני כבוד השופט יוסף בן-חמו העותר שלווה חיטיבשוילי, ת.ז. 308693902 המשיבים 1. שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים 2. מדינת ישראל החלטה

בפני עתירת אסיר נגד החלטת ועדת אסירי עולם שלא להמליץ על יציאתו של העותר לחופשה.

לא חלה חובה על וועדת אסירי עולם הממליצה לנציב בין היתר כענין בקשת אסיר לחופשה לשמוע את האסיר או את בא כוחו שיופיעו בפניה,כנטען ע"י ב"כ העותר.

עיוותי החשיבה וההתנהגות עם פוטנציאל מסוכנות מבליטים את הצורך בהמשך עבודה טיפולית בנושא, את חוות דעת מודיעין שב"ס המצדיק כי מדובר באסיר שקבל את אמון המערכת, שוחרר שיחרור מוקדם במהלכם עבר עבירת רצח, במהלך מאסרו נצבר לחובתו חמ"ן שלילי בדבר שימוש בסמים, הימורים, חובות וכוונות פגיעה.בשנת 2016 נדון משמעתית עלהתנהגות שאינה הולמת.

...

על כן, אני דוחה את בקשת העותר כמפורט בפתיח לעתירה, שם ביקש להורות למשיבה לאפשר לעותר להופיע ולהישמע בפני הוועדה בעצמו או באמצעות בא כוחו.

העתירה נדחית.

המבקש סווג כאסיר בקטגוריה ב'1 לעניין יציאה לחופשות, ועל-פי פקודת נציבות שירות בתי הסוהר משמעות הדבר כי יציאתו לחופשה מותנית באישורה של משטרת ישראל.

בקשת המבקש לשיחרור מוקדם על תנאי נדחתה בהחלטת ועדת שחרורים מיום 19.1.2015, בין היתר, מהטעם שהמבקש לא יצא לחופשות כל תקופת מאסרו, וכל בקשותיו בעיניין זה נדחו.

עתירת אסיר שהגיש המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים נדחתה אף היא, אך בפסק הדין נכתב כי "גורמי שב"ס ומשטרת ישראל מתבקשים לבדוק מחדש את היתנגדותם ליציאת העותר לחופשות". בתגובת המשיבה נאמר, כי נוכח האמור בפסק הדין נבחנה שוב האפשרות להוציא את המבקש לחופשה, אך אפשרות זו נדחתה על רקע היתנגדות משטרת ישראל, שכאמור לעיל, אישורהּ נידרש כדי לאפשר לאסיר המסווג בקטגוריה ב'1 לצאת לחופשה.

...

ביום 2.6.2015 התקיים דיון נוסף בבית משפט קמא, שבסופו נדחתה עתירת המבקש, וכך נכתב בהחלטה: "ביהמ"ש, לאחר שעיין בחומר מודיעיני ושמע עמדת שב"ס, ביקש דוח המפרט כל האמור מאחורי המסקנה אליה הגיעה משטרת ישראל, לפי[ה] הסכסוך בין העותר [המבקש - צ.ז.] לאחר/אחרים עדיין קיים. להיום הגיע חומר בכתובים שלא הוצג לביהמ"ש בישיבה קודמת לרבות בירורים שעשתה משטרת ישראל, לאור החומר הכתוב. שמעתי את ב"כ העותר [המבקש - צ.ז.] באריכות. התשובה לדבריו מצויה בחומר הכתוב שאינני יכולה לחשוף, אוכל לציין כי נחה דעתי שהחלטת המשיבים סבירה. העתירה נדחית". כלפי החלטת בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא, שבגדרה טוען המבקש כי עלה בידיו להציג למשיבה ולבית משפט קמא מידע הסותר את המידע המודיעיני שבגין האמור בו התנגדה המשיבה להוצאתו לחופשה.

המשיבה טוענת, כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני של המבקש.

עוד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, שכן ההחלטה בעניינו של המבקש אינה מקימה עילה להתערבות.

דיון והכרעה לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.