עתירת אסיר לשילוב באגף שיקום

תשובת ב"כ המשיב נוכח אופיו המקל של אגף השקום, במסגרתו משולבים אסירים היוצאים מדי יום מבין כתלי הכלא ברמת פקוח מופחתת, נידרשת כברת דרך טיפולית שתוכיח כי ניתן לסמוך על אסירים אלה שזנחו את אורח החיים שהובילם לבצוע העבירות וכי הם ראויים לאמון מלא.

זאת ועוד, גם במהלך הדיונים בבית המשפט, כהתרשמות גורמי הטיפול, הביע העותר הסכמה להישתלב בטיפול במחלקה ואולם בפועל מעבר למוטיבציה מילולית שהביע לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו , ובין היתר במהלך הדיונים בעתירה, ועמד על סרובו, הגם שהובהר לו שוב ושוב כי יהא בכך כדי למנוע את שלובו באגף השקום.

...

בנסיבות אלה לא מצאתי להתערב בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים אשר לא מצאו לנכון להעביר את האסיר לשיקום בשלב זה, ודין העתירה להידחות.

לטענת ב"כ המשיבה, המסגרת הנורמאטיבית לשילוב אסיר בשיקום היא פקודת הנציבות 04.54.02 "מסגרות שקום לאסירים". סעיף 5ג. לפקודה קובע כי לגבי אסירים השפוטים על אלימות במשפחה – תנאי מוקדם לקיום דיון בעיניין שיקומם הנו חוות דעת של הועדה לאלימות במשפחה.

כן התרשמו גורמי הטיפול כי העותר נמצא בראשיתו של התהליך הטיפולי באגף השקום וכי תדרש עבודה ממושכת על מנת לסגל לו הרגלי עבודה תקינים ולשכלל את יכולותיו החברתיות.

בכל הנוגע לעמדת הועדה בהתייחסה לעתירה, ולפיה השקום הפרטני, בנגוד לשקום קבוצתי הנו שלב בו מתרגל האסיר חפוש עבודה או הישתתפות במסגרת משקמת מחוץ לשטח בית הסוהר, באופן עצמאי ללא לווי סוהרים, וכי "טרם בשלו התנאים ליציאתו העצמאית של האסיר ללא לווי", הרי שסבורני כי עמדה זו לא לקחה בחשבון כי העותר יוצא לחופשות ממושכות ללא לווי ובתנאים מקלים.

...

בכל הנוגע לעמדת הוועדה בהתייחסה לעתירה, ולפיה השיקום הפרטני, בניגוד לשיקום קבוצתי הינו שלב בו מתרגל האסיר חיפוש עבודה או השתתפות במסגרת משקמת מחוץ לשטח בית הסוהר, באופן עצמאי ללא ליווי סוהרים, וכי "טרם בשלו התנאים ליציאתו העצמאית של האסיר ללא ליווי", הרי שסבורני כי עמדה זו לא לקחה בחשבון כי העותר יוצא לחופשות ממושכות ללא ליווי ובתנאים מקלים.

נטען, כי העותר ריצה כבר מעל ל-10 שנות מאסר, כי המידע המוצג על ידי המשיב נעדר בסיס (בפרט לנוכח שלובו באגף שקומי פתוח), וכי העותר הקפיד על תנאי החופשות המיוחדות אליהן יצא (הישתתפות בחתונת בנו הבכור וביקור אמו) בהתאם להחלטות בתי משפט זה ובית המשפט העליון.

דיון והכרעה על פי סעיף 6(ב) להסכם שנחתם בין המדינה לעותר, מקום שהאסיר יבקש לצאת לחופשות, "תגבש מדינת ישראל את עמדתה על פי הקריטריונים הקבועים בחוק". עוד עולה מההסכם בברור, כי במסגרת בחינת המדינה את שאלת חופשותיו של האסיר, לא יועלו טענות ביחס לאופי העבירה בה הורשע העותר מכוח ההסכם, אולם אין ההסכם חל על נסיבות חדשות (כדוגמת עבירות חדשות שיעבור או שיוכחו, היתנהגות שלילית במהלך ריצוי המאסר וכו').

...

בנסיבות אלה, סבורני כי המידע בעניינו של העותר מצביע על מעורבות בפלילים מתוככי הכלא וכי יציאתו לחופשה עלולה לסכן את שלום הציבור ובטחונו, ועל כן החלטת הרשות שלא להוציא את העותר לחופשות הינה סבירה לעת הזו.

המשיב ימשיך ויבחן את תוקפו של המידע המודיעיני בעניינו של העותר בחלוף הזמן ואת מהימנותו, כפי שעשה במקצועיות עד כה. בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.

האסיר שולב אחרי הדיון באגף השקום הקבוצתי ושוהה שם מזה 8 חודשים.

דיון והכרעה לאחר שעיינו בהחלטת הועדה הקודמת מיום 30.1.12, שדחתה את בקשת המשיב לשיחרור על תנאי, בפסק הדין בעת"א 12376-03-12 (בימ"ש מחוזי מרכז), שאישר את החלטת הועדה הנ"ל, ולאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון ובהחלטת הועדה נושא העתירה, הגענו לכלל מסקנה שאין בנסיבות שהועלו על ידי הועדה, כנימוקים לקיום דיון חוזר, ובעקבות כך כנימוקים לשחרורו המוקדם של המשיב, משום נסיבות ממשיות המצדיקות את שני המהלכים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בהחלטת הוועדה הקודמת מיום 30.1.12, שדחתה את בקשת המשיב לשחרור על תנאי, בפסק הדין בעת"א 12376-03-12 (בימ"ש מחוזי מרכז), שאישר את החלטת הוועדה הנ"ל, ולאחר שעיינו בפרוטוקול הדיון ובהחלטת הוועדה נושא העתירה, הגענו לכלל מסקנה שאין בנסיבות שהועלו על ידי הוועדה, כנימוקים לקיום דיון חוזר, ובעקבות כך כנימוקים לשחרורו המוקדם של המשיב, משום נסיבות ממשיות המצדיקות את שני המהלכים.

לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה נושא העתירה לקיים דיון חוזר בבקשת המשיב להשתחרר על תנאי ולשחרר אותו על תנאי איננה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 19 לחוק שחרור על תנאי ממאסר ובסעיף 9 לחוק הנ"ל, ומשכך היא מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

אנו מקבלים את העתירה ומורים על ביטול החלטת הוועדה מיום 27.6.13 לקיים דיון חוזר בבקשת המשיב להשתחרר על תנאי ולשחרר אותו על תנאי.

עובר להגשת העתירה ומאז, העותר משולב באגף השקום הקבוצתי בבית הסוהר מעשיהו.

ועדת הקטגוריות בחנה את בקשת העותר ודחתה אותה "לאחר שנעשתה פנייה מחודשת ליחידת השטח הרלוואנטית ועמדתה נכון לכתיבת שורות אלה כי עדיין קיימת מסוכנות בעת כניסתו לפוריידיס." בעיניין המרת ערב צמוד לחותם נקבע, כי "זהו תנאי הכרחי וחשוב להמשך פקוח אחר האסיר בייחוד לאור יתרת מאסרו הארוכה למעל 10 שנים." בעתירתו טען העותר בעיניין תנאי 4 (הרחקה מפורדיס), שהועדה לא הביאה בחשבון את הסכם הסולחה ואת השכנות הטובה בין המשפחות נכון להיום, למעלה משני עשורים לאחר הרצח, ואף לא את תהליך השקום הארוך והמשמעותי של העותר, שהוכיח שמסוכנותו פחתה.

...

בדיון שהתקיים ביום 10.1.2024 התברר שעל אף ההחלטה לבחון את הסיכון בהתחשב בנסיבותיו, "בהחלטה המעודכנת לא נמסר דבר בעניין הסיכון הקונקרטי". המשיבביקש להגיש את נימוקי יחידת השטח, ובית המשפט נעתר לכך.

בסופו של דבר נותרה הטענה במישור העקרוני ("לא מתקבלת האפשרות"), ועל דרך השלילה ("לא ניתן להזים").

סוף דבר, העתירה מתקבלת לעניין ההחלטה על הרחקה מפורדיס תבוטל, ונדחית לעניין ההחלטה בעניין ערב צמוד.