העותר מלין על החלטת המשיבים לא לשנות את סיווגו ולא לשלבו בסבב חופשות, כאשר לטענתו הגדרתו לקטגוריה א' כמו גם ההיתנגדות להוצאתו לחופשות מנוגדות להסדר הטיעון הכולל עליו חתומה המדינה (באמצעות ב"כ המאשימה פרקליטת המחוז לשעבר הגב' רות דוד).
דיון והכרעה
על פי סעיף 6(ב) להסכם שנחתם בין המדינה לעותר, מקום שהאסיר יבקש לצאת לחופשות, "תגבש מדינת ישראל את עמדתה על פי הקריטריונים הקבועים בחוק".
עוד עולה מההסכם בברור, כי במסגרת בחינת המדינה את שאלת חופשותיו של האסיר, לא יועלו טענות ביחס לאופי העבירה בה הורשע העותר מכוח ההסכם, אולם אין ההסכם חל על נסיבות חדשות (כדוגמת עבירות חדשות שיעבור או שיוכחו, היתנהגות שלילית במהלך ריצוי המאסר וכו').
בהתאם לסעיף 04.40.00 לפקודת הנציבות, אסיר השפוט לתקופה העולה על שנת מאסר, יסווג לקטגוריה לצורך יציאה לחופשה בהתאם למספר שיקולים, ובהם אף שיקולים שאינם מפורטים בהסדר הטיעון האמור, דוגמאת חיזוי היתנהגות האסיר במהלך שהותו בחופשה מחוץ לכתלי בית הסוהר, בשים לב למידע המודיעיני הקיים בעיניינו, ולאפשרות שהאסיר עלול לא להתייצב לריצוי מאסרו עם תום החופשה.
...
בנסיבות אלה, סבורני כי המידע בעניינו של העותר מצביע על מעורבות בפלילים מתוככי הכלא וכי יציאתו לחופשה עלולה לסכן את שלום הציבור ובטחונו, ועל כן החלטת הרשות שלא להוציא את העותר לחופשות הינה סבירה לעת הזו.
המשיב ימשיך ויבחן את תוקפו של המידע המודיעיני בעניינו של העותר בחלוף הזמן ואת מהימנותו, כפי שעשה במקצועיות עד כה.
בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.
