נקודת המוצא לדיון הנה שאכן קיים חשש ממשי לחייו של העותר, כעולה מהמידע המודיעיני על רקע עובדות כתב האישום המיוחס לו.
בפנינו עותר שהמשיבה דאגה להקיף אותו מכל עבריו בשלוש הגדרות שונות: "אסיר הפרדה", "טעון הגנה רמה א'" ו"אסיר התראה", בבחינת "והחוט המשולש לא במהרה ינתק".
האם יש צורך חיוני בשלושת ההגדרות גם יחד והאם אין בהן משום פגיעה בעותר ובזכויותיו מעבר לנדרש, באופן ההופך את ההחלטה לבלתי סבירה המצדיקה היתערבות שיפוטית.
אגף ההפרדה סגור במשך כל שעות היממה, פרט למקרים בהם יוצא האסיר לטיול, ביקור מישפחה, טפול רפואי, ביקור עו"ד וכיו"ב. (סעיף 16א).
(כללי) קובע:
"קיימים אסירים שנשקפת סכנה לשלומם מאסירים אחרים. אסירים אלו זקוקים להגנה מאסירים אחרים ועל כן הם יוחזקו באגפים נפרדים, אגף הפרדה או אגף שיועד לאסירים טעוני הגנה, וכן יופרדו משאר האסרים בעת הוצאתם מחוץ לכתלי בית הסוהר ברכב ההסעה".
מההודעה האמורה ניתן להסיק שהחזקת אסיר בהפרדה נותנת מענה מספיק למטרה שלשמה מוגדר אסיר כ"אסיר טעון הגנה".
...
קובע:
"ככלל, אסירים טעוני הגנה רמה א' (כמו העותר שבפנינו) יוחזקו בתנאי הפרדה בלבד ויחולו לגביהם הכללים הקבועים בפקנ"צ 04.03.00 (פקנ"צ ההפרדות)".
מהמקובץ לעיל עולה כי רמת השמירה והביטחון המירבית היא זו המוענקת לאסיר הפרדה בהפרדת יחיד.
כיון שכך, אני קובע שהגדרת העותר כ"טעון הגנה רמה א'" הינה מיותרת, ועל רקע מכלול הנסיבות הינה בלתי סבירה המצדיקה הוראה שיפוטית לבטלה, וכך אני מורה.
סוף דבר, כל זמן שהעותר מוחזק כ"אסיר בהפרדת יחיד" ומוגדר במקביל גם "כאסיר התראה" בטלה הגדרתו כ"אסיר טעון הגנה רמה א'".
