עתירת אזרחית אוזבקית למעמד בישראל מכוח חוק השבות

עקרי העובדות וההליכים העותרת היא אזרחית אוזבקיסטאן, ילידת שנת 1961.

לטענת העותרת, די בראיות שפורטו לעיל כדי להקים לה "חזקת זכאות" למעמד עולה מכוח חוק השבות, ולהעביר את הנטל לכתפי המשיבים להוכיח כי היא אינה זכאית למעמד זה. העותרת הוסיפה וטענה כי היא התחנכה בילדותה על ערכי היהדות וחגגה את חגי ישראל; כי במהלך חייה באוזבקיסטאן סבלה מגילויי אנטישמיות; וכי חלק מבני משפחתה עלו ארצה וקיבלו אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות.

לנוכח נסיבות אלה, אין מקום לדעתי להתערב בהחלטת המשיבים, שלפיה אין לראות בפסק הדין האוזבקי ראיה מינהלית מספקת לזכאותה של העותרת למעמד בישראל.

...

אולם, מכיוון שהצוואה ומסמך לשכת רישום הנדל"ן לא הוחזקו במקומות שמורים, כדוגמת ארכיונים של משרדי רשות האוכלוסין, לא השתכנעתי כי יש להתערב בהחלטת המשיבים שלא להקנות למסמכים אלה משקל רב. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהתחשב בכך שהעותרת לא המציאה את הצוואה המקורית אף שהתבקשה לעשות כן, ובשים לב לתהיות שעלו מעיון בכלל המסמכים שהמציאה העותרת לידי המשיבים.

בסופו של דבר, למתן מעמד מכוח שבות ישנן השלכות נכבדות, ועל הרשויות לנקוט משנה זהירות בעניין זה. כפי שנפסק, "קבלת אזרחות מכוח שבות היא עניין רציני, של סטטוס וזכויות, היא מצדיקה זהירות מטעם הרשויות, ועמה כמובן רגישות ושכל ישר" (עניין פולטורצקי, פס' כ"א).

לנוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

בתגובה מקדמית מיום 25.9.08 טען המשיב, כי לא הורם הנטל הראשוני להוכחת זכאותם של העותרים למעמד בישראל מכוח חוק השבות, ולפיכך אין עילה להתערב בהחלטה שלא ליתן להם מעמד עולה.

צורף להודעה מכתב מאת מר פליקס גורביץ', מזכיר ראשון בשגרירות ישראל בטשקנט, מיום 27.10.11, שממנו עולה כי נציג שירות הבטחון המקומי העביר אליו מיסמך מן הזגס (מירשם המעמד האזרחי) בעיר אלמליק, ושלפיו אין שם רישום לידה על שם העותר.

במצב דברים זה, אני סבורה שנקיטת הליך לא מתאים מהיבטו של הדין האוזבקי אינו יכול להיות השיקול המכריע לעניין אופן החלתו של חוק השבות בישראל מקץ שנות דור, לאחר שחיים שלמים נארגו על בסיס ההנחה שהושלם אימוץ כדין.

...

במצב דברים זה, אני סבורה שנקיטת הליך לא מתאים מהיבטו של הדין האוזבקי אינו יכול להיות השיקול המכריע לעניין אופן החלתו של חוק השבות בישראל מקץ שנות דור, לאחר שחיים שלמים נארגו על בסיס ההנחה שהושלם אימוץ כדין.

אני סבורה כי אין כל הצדקה לעשות צו החלטי בהליך זה. לצו החלטי יש, בין השאר, משמעות מוסרית.

בסופו של דבר יש בעיני הסבר לפסק הדין, הסבר השונה מזה שמעלה חברתי.

כנטען, בתם היתה נשואה ליהודי, ולה בת, אזרחית ישראלית.

ביום 3.7.12 הגיעה העותרת לשגרירות ישראל באוזבקיסטן יחד עם עובדת בארכיון הלאומי, והציגה ספר מקורי של רישום נישואין משנת 1934, אשר כולל רישום נשואי הורי העותר.

כנמסר, מסמכים אלו הועברו לגורמי "נתיב", ובהתאם לחוות דעתם נקבע, כי אין באלה להוכיח זכאותם של העותרים למעמד בישראל מכוח חוק השבות.

...

בפסק הדין שדחה את העתירה (מיום 12.7.10) מפי הנשיאה ביניש, השופט -כתארו אז -גרוניס והשופט פוגלמן נקבע כלהלן: "המסמכים שהגישו העותרים כדי לשכנע את הרשויות ביהדותם, היו מסמכים שנפלו בהם פגמים עד כדי כך שלא עלה בידם לשכנע כי אכן בני הזוג הם יהודים לפי חוק השבות. בינתיים נמסר לנו מפי בא-כוחם של העותרים כי הם עזבו את הארץ. עם זאת גם עתה לא נסגרה בפניהם הדלת להציג מסמכים נוספים, או ראיות אחרות, שיש בהן כדי לתמוך בטיעוניהם. על יסוד החומר שהוצג עד כה למשיב, לא מצאנו כי נפל פגם בשיקול דעתו כאשר סירב ליתן לעותרים מעמד בישראל. לפיכך העתירה נדחית". ביום 2.11.11 הוגשה העתירה דנא, שבה נטען כי בידי העותרים ראיות נוספות התומכות בטענותיהם, ואשר הגיעו לידיהם לאחר שנדחתה העתירה הראשונה.

לא מצאנו איפוא, נוכח האמור, כי החלטת המשיב בלתי סבירה ומצדיקה התערבות.

כללם של דברים: לאחר שעיינו בחומר הראיות ושמענו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיב, שלפיה אין אף לעת הזאת במסמכים שבידי העותרים כדי לבסס זכאותם לאזרחות.

בנתון לאמור אין בידינו להיעתר לעתירה.

תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשס"ו (14.6.06) בשם המערערת: עו"ד יוכי גנסין; עו"ד גלעד שירמן בשם המשיבים: עו"ד אורית שוורץ ][]פסק-דין ]השופט א' ריבלין: המשיבה 1 (להלן: המשיבה או האם) היא אזרחית אוזבקיסטן.

המערער מדגיש כי המשיבה אינה זכאית למעמד בישראל מכוח חוק השבות, תש"י – 1950 (להלן: חוק השבות) וכן לא מכוח חוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות).

לדידן, אילו היו הן מגישות עתירה חדשה – כפי שיטתו של המערער – הייתה העתירה החדשה עוסקת באותה שאלה שנדונה בעתירה הראשונה – האם בהחלטה שלא ליתן למשיבה מעמד קבע נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית המשפט.

נראה כי פרשנותם של הצדדים את ההחלטה אינה מעוגנת בלשונה, ומשכך, ממילא, אין יסוד לטענתו של המערער כי "מתן מעמד של קבע עומד בנגוד מוחלט למדיניות משרד הפנים והוא בלתי סביר בנסיבות העניין" – אין בהחלטה כל הוראה ליתן למשיבה מעמד של תושבת קבע או אזרחית.

...

אנו סבורים גם כי לאור נסיבות העניין החריגות, ראוי לשקול את האפשרות שהנוהל יוחל לפי פרקי הזמן הקבועים בו, כאילו הגיעה כבר המשיבה לגיל שבו מוחל הנוהל ברגיל.

אולם, לאור מסקנתנו כי אין בהחלטה כדי לסטות מפסק הדין או להוסיף עליו, אנו סבורים כי אין בה משום חריגה מסמכות וכי לא נפל בה פגם מהותי היורד לשורש העניין, באופן שמצדיק ביטולם של הדברים שנכתבו בהחלטה ו"החזרת הגלגל לאחור".

הערעור נדחה.

לפי הנטען בעתירה, העותרת 1 והעותר 4 הם אחים (להלן: העותרת ו-העותר, בהתאמה), אזרחי אוזבקיסטן – ילדיו הביולוגים של אב יהודי, אזרח ישראל, שקבל מעמד בישראל מכוח חוק השבות בהיותו בן של אם יהודיה (להלן: האב).

...

בהתבסס על האמור, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשת העותרים לקבלת מעמד בישראל לפי חוק השבות; ולסיום צוין כי משנמצא שאזרחות האב ניתנה לו על סמך מידע כוזב – המשיבים שומרים לעצמם את הזכות לבחון את נסיבות עלייתו על ידי הוועדה המייעצת לביטול מעמד.

סוף דבר, העתירה נמחקת.