עתירות נגד אישור היתר בניה לבית אבות סיעודי בכפר ורדים

עתירת העותרים בשתי העתירות הנ"ל מופנית כנגד החלטת ועדת הערר מיום 28.7.16, המאשרת למשיבה 3 היתר בניה להקמת בית אבות סיעודי במבנה D2, בחלקה 64 בגוש 18410 וחלקה 5 בגוש 18409, המהוים את מיגרש 710 לפי תוכנית ג/11147 בכפר ורדים ( הגוש והחלקה להלן: "המקרקעין").

...

דחיית העתירה של העותרת בהמשך לכל טענות הסף המצוינות לעיל – העתירה של העותרת נדחית.

ראו לענין זה בעא 10213/03 מרחבי השרון בע"מ נ. דוד מייזליק (30.1.06) שם ניתנה הנחיה של מחלקת איכות הסביבה של העיריה כי בית האבות שמוקם יכלול 50% משתכנים סיעודיים (ונקבע כי השאר יהיו משתכנים עצמאים) וכך נאמר שם – "מטרתה של ההוראה המגבילה את אכלוס בית האבות ב-50% חולים סיעודיים בלבד, היא להפחית את אי הנוחות הנגרמת לאוכלוסייה המתגוררת בסמוך לבית האבות. זאת, עקב הפעילות הסיעודית המתקיימת במקום, המקרבת את אופיו של המוסד לבית חולים, שהפעילות בו מתמקדת בטיפול בחולים, יותר מאשר בית אבות רגיל, המשמש בעיקר כמסגרת לדיור מוגן." זו אינדיקציה נוספת לכך שמדובר בסדר גודל סביר, וממילא לא קמה לו התנגדות כלשהי של התושבים העותרים בתוכנית בינוי 2014 אשר קבעה סדר גודל של 184 מיטות, וכבר קבעתי כי הם מנועים מלטעון בענין זה. לסיכום 15.1 עתירת העותרת –נדחית.

15.2 עתירת התושבים נדחית, בכל הקשור לקיומו של דיור סיעודי במסגרת התכליות והשימושים בתוכנית המתאר, כפי שהוא עד תוכנית בינוי 2014 ,ועד בכלל.

בית משפט השלום בצפת תו"ב 22122-10-11 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה גליל עליון ראש פינה נ' (נפטר) ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט **** קירס המאשימה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה גליל עליון ראש פינה ע"י ב"כ נציגת היועץ המשפטי לממשלה עוה"ד לילך גפני הנאשמים 1.דוד קליין (נפטר – ההליכים הופסקו) 2.משה קליין ת"ז 51464667 ע"י ב"כ עוה"ד יוסף אלברק הכרעת דין (הנאשם 2)

מיתחם העונש ההולם הערך החברתי הנפגע דיני התיכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו איזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)).

בעניינינו, מדובר בשימוש חורג במיתחם אירוח בן 9 יחידות אירוח וחדר אוכל/מרכז בידור בהקף 130 מ"ר; הנאשם 2 טוען כי לא קיבל היתר עד לטיעונים לעונש, ובמשך השנים, בעקבות היתנגדות שכן (אך כפי שיפורט, ההתנגדויות לא היו הסיבה היחידה שלא היתקבל התיר); עוד נטען כי מעמדו של הנאשם 2 בעסק היה כעובד, וכי רווחים הלכו למימון סיעוד להוריו בעלי המקרקעין.

יכולתו של הנאשם להבין – הנאשם 2 לא טען לקושי בענין זה. יכולתו של הנאשם להמנע מהמעשה – הנאשם 2 לא טען לקושי בענין זה. מצוקה נפשית עקב היתעללות על ידי נפגע העבירה – הנאשם 2 אמנם טוען כי השכן ניהל הליכים נגד אביו במשך שנים בענין המבנים מושא כתב האישום המתוקן, אך לא מדובר בנסיבות הרלוואנטיות לשיקול זה בענין ביצוע עבירה מתוך מצוקה נפשית מהתעללות.

...

לאור האמור הנני מרשיע את הנאשם 2 בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, לפי סעיפים 204(א) ו-(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

לאור כל האמור, אילו הנאשם 2 היה בעלי המקרקעין ובעל המיזם התיירותי, הייתי קובע, בהשוואה לפרשת שמואל – נוכח המספר הגדול יותר של יחידות אירוח וחדר האוכל/מרכז הבידור בהיקף 130 מ"ר החורג מייעוד חקלאי, וכן אי-הפסקת השימוש במשך 6 שנים ואי-קבלת ההיתר עד לטיעונים לעונש – כי מתחם העונש ההולם נע בין 110,000 עד 150,000 ₪.

לאור האמור לעיל בענין מעמדו של לנאשם 2 עד ירושתו בשנת 2014 (כ"עובד" וכיורש עתידי), ומעמדו כבעלי הזכויות במקרקעין מאותו מועד, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בקשר לנאשם 2 עומד על 55,000 עד 75,000 ₪.

לאור כל האמור אני משית על הנאשם 2 עונשים כדלקמן: קנס בסך 65,000 ₪ או 240 ימי מאסר תחתיו.