עתירות מנהליות נגד רשויות מקומיות: סמכויות בתי משפט

" וביתר הרחבה, ראה ב-רע"א 11224/04‏ המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר (16/2/05), בהשמטת אסמכתות: "רואים אנו כי הפרט האמור תוחם את סמכותו של בית-המשפט לעניינים מינהליים על-פי זהותו של הגורם המחליט. אין הוא כולל כל היתייחסות לנושא או לסוג העניין אשר לגביו התקבלה ההחלטה. נזכיר עוד כי המונח "החלטה של רשות" מוגדר בסעיף 2 לחוק כ"החלטה של רשות במילוי תפקיד צבורי על-פי דין, לרבות העידר החלטה וכן מעשה או מחדל".

דרישה למתן צו עשה כנגד רשות מקומית בכובעה הצבורי בגין החלטה שהתקבלה על-ידה, או בנוגע לאופן הפעלת אחריות וסמכויות הנתונות לה על-פי דין בהתאם לשיקול דעתה המינהלי - תיעשה בדרך של הגשת עתירה מנהלית לבית-המשפט לעניינים מינהליים.

...

סבורני כי בכל הנוגע להיקפה של הסמכות העניינית על-פי פרט 8(א) לתוספת, אין מקום להבחין בין פעולות מנהליות שונות בהתאם למידת שיקול-הדעת אשר הופעלה טרם ביצוען.

" סיכומו של דבר, הסמכות בבית-משפט אזרחי נקבעת בהתאם למבחן הסעד.

כנגזרת מעניין סלילת הכביש, סבורני כי לא היה רשאי בית-משפט קמא להורות לעיריה לבצע את ההליך הנדרש לעקירת עצי הזית, הן בשל ההנמקה שפורטה לעיל ביחס לפעולות המצויות בליבת סמכותה של הרשות; וכן מאחר שסעד זה ניתן על-ידי בית-משפט קמא כדי להבטיח את סלילת הכביש, ומשנמצא כי אין בסמכותו להורות על סלילת כל דרך 38 בהליך אזרחי - אין טעם בהוראה על עקירת העצים לצורך כך. לסיכום: לא הוכח בבית-משפט קמא כי הפתח שפתחו ברהום בקיר התמיכה שבנו בין חלקה 30 לחלקה 29, חוקי בכל הקשור לכך שמטרתו לשמש כמעבר מדרך 38 לחלקה 29, ולא הוכח כי יש היתר של רשויות התכנון המאפשר פניה מדרך 38 לכיוון חלקה 29.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5361/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב העותר: משה גרין נ ג ד המשיבים: 1. אלי ברכה - ראש המועצה האזורית חוף השרון 2. הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה חוף השרון 3. המועצה האזורית חוף השרון 4. משרד הפנים 5. בית יהושע 6. בנדא מגנטיק בע"מ 7. בצרה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ 8. ועד מקומי בצרה 9. רשות מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עפרה לוי-גרין; עו"ד חמי בן-נון ][]פסק-דין

חמישית, מלבד האמור, סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק) מקנה לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לידון, ככלל, בעתירה מנהלית "נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעיניין המנוי בתוספת הראשונה". בהתאם, סעיף 10(א) בתוספת הראשונה לחוק מעגן את סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים בכל הנוגע להליכי תיכנון ובניה, וזו לשונו: תיכנון ובניה – (א) עניני תיכנון ובניה לפי חוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': פקוח, אכיפה ועונשין, ולפי חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים או שר האוצר.

...

]השופט י' אלרון: לטענת העותר – חבר אגודת בצרה שבתחום המועצה האזורית חוף השרון, הוא אינו מצליח ליזום הליכים תכנוניים בקרקעותיו "בשל מניעים ושיקולים זרים מצד ראש המועצה והפועלים תחתיו", ואף נמנע ממנו לפעול בשטחים השייכים למועצה אשר יש לו בהם זיקה קניינית מאחר שאלו "נמכרו בדרך לא ברורה לגורמים שלישיים". בעתירה, העותר מבקש באריכות רשימת סעדים, ובכללם, כי "בית המשפט מתבקש להוציא צו שאוסר על כל שינוי בשטח לאור המחדלים והחריגות ולהורות למשטרה לבצע חקירה בנושא זה"; "צו שיורה ללהב 433 לחקור את העברת השטח בבית יהושע..."; "צו שיורה למשיבה 2 להכניס את תכנית חש/מק/126 לתכנית המתאר הכוללנית...". דין העתירה להידחות על הסף, ממספר טעמים.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

המשיבה הפניתה להוראות סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התשס"א-2000 (להלן: "החוק") ולפרט 59 לתוספת הראשונה לחוק המפרט את העניינים בגינם ניתן להגיש עתירה מנהלית נגד רשות מקרקעי ישראל.

מה עוד שהחלטת כבוד השופטת חיימוביץ עסקה רק בעיניין הסמכות המקומית וכפי שצויין בהחלטה, הדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העידר סמכות עניינית הועבר לבית משפט זה. עוד טענה המשיבה, כי טענת העותר שהתיק הועבר בהתאם להחלטת כבוד השופטת חיימוביץ למדור אזרחי ולא המינהלי אינה יכולה להיתקבל שכן בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב לא קבע דבר ביחס לסמכות העניינית, אלא ביחס לסמכות המקומית בלבד.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בעתירה, ולהלן נימוקיי: פרט 59 לתוספת הראשונה לחוק מיפרט את העניינים בגינם ניתן להגיש עתירה מנהלית בכל הנוגע להחלטה של רשות מקרקעי ישראל , כדלקמן: "59. רשות מקרקעי ישראל –

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בעתירה, ולהלן נימוקיי: פרט 59 לתוספת הראשונה לחוק מפרט את העניינים בגינם ניתן להגיש עתירה מנהלית בכל הנוגע להחלטה של רשות מקרקעי ישראל , כדלקמן: "59. רשות מקרקעי ישראל –

גם טענה זו דינה להידחות.

לאור מסקנותיי דלעיל, אני נעתרת לבקשת המשיבה לסילוק על הסף של העתירה מחמת היעדר סמכות עניינית ומורה על מחיקת העתירה.

בשים לב לכך, ולאור הודאת היועץ המשפטי לרשות המים בפני ב"כ מגדלי דן לפני הגשת התביעה כי הסמכות העניינית לידון בתביעה נגזרת מבג"ץ מסעדת קדרים, ובשים לב לפסק דינו של בית הדין למים בעח"ק קימברלי-קלארק כי לאחר תיקון 27 לחוק החוק אינו מאפשר הגשת עררים לבית הדין למים, ויש להגיש את התביעה לערכאת שיפוט אחרת המוסמכת מבחינה עניינית, הוגשה התביעה לבית משפט זה המוסמך לידון בה. נתבעות כרשות המים ומקורות חבות בחובת הגינות מוגברת כלפי הצרכניים וחובה עליהן לפרסם נוהל ביחס לאפשרויות לתקוף את חיובי המים, משלא עשו זאת ואף הודו כי לערכאות האחרות אין סמכות לידון בתביעה הן מושתקות מלהעלות טענות הפוכות בהליך זה. אין מדובר בתקיפה ישירה של כללי מקורות, אלא בתקיפה ישירה של החיוב בדמי מים כמו תקיפה של חיוב מוניציפלי המוגשת במסגרת עתירה מנהלית כנגד הרשות המקומית, ולבית המשפט סמכות לידון בפגמים שנפלו במישור המינהלי.

...

נראה לנו כי המסלול הנכון הינו המסלול השלישי.

העתירה נדחית, איפוא, שכן בפני העותרים מצוי סעד חלופי.

גם התביעה שלפני ותוצאת החלטתי ממחישים את הצורך בהסדרה חקיקתית בנושאי הסמכות כמו מים לצמא.

הינה כי כן, עתירה כנגד החלטתה של רשות מקומית, כולל אי קבלת החלטה, מצויה בסמכותו של בית משפט זה. אציין עוד, כי בבג"ץ 8071/01 ראובן יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י נז(1) 121 נקבעה הלכה, לפיה יש לראות בבית-המשפט לעניינים מינהליים כמוסמך לידון בעתירות שעניינן אי אכיפת חוק התיכנון והבנייה על ידי מוסדות התיכנון.

...

טענת העותרים, לפיה יש לדחות את הבקשה מאחר ולא נתמכה בתצהיר, אינה רלוונטית לשאלת הסמכות העניינית שכן, מדובר בסוגיה משפטית שלא נדרש לתמוך בתצהיר.

בנסיבות אלו, מצאתי, כי דין הבקשה לסילוק העתירה אשר הוגשה נגד המבקשות להתקבל.

סבורני, כי אין זה השלב להכריע בטענות אלו.