בשם המבקש:
עו"ד נארימאן שחאדה-זועבי, עו"ד עדי מנסור, עו"ד חאלד אזבארגה
בשם המשיבה:
עו"ד תהילה רוט, עו"ד מתניה רוזין
][]החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיאה א' ואגו, והשופטים ע' כהן וד' בן טולילה) בעת"א 28147-08-22 מיום 1.9.2022, בגדריו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטות ועדות השחרורים שניתנו בעיניינו.
עקרי הבקשה והתגובה לה
המבקש סבור כי סעיף 40א לחוק פוגע בזכות החוקתית לשויון, שכן הוא מפלה בין אסירים 'בטחוניים' לאסירים 'פליליים', זאת מבלי להיתחשב בנסיבות ביצוע העבירה או נסיבותיהם האישיות של האסירים הבטחוניים.
לעניין תיקון סמכויות ועדת השחרורים לאחר הרשעתו של אסיר, ואף לאחר שהאסיר שוחרר שיחרור מוקדם על-ידי ועדת השחרורים, נקבע כי –
"נקודת המוצא לעניין זה היא שכאשר נגזר לאסיר עונש מאסר הוא אמור לשאת בו מתחילתו ועד סופו, ואין לו זכות מוקנית להשתחרר טרם זמנו [...] והדגש הוא על כך שבחוק לא נקבעו תוצאות עונשיות נוספות לאסיר ברישיון ששב וחטא מעבר לאלה שנקבעו במשפטו. לפיכך לא נועד החוק החדש להוסיף על חובותיו של אסיר או לגרוע מזכויותיו כפי שאלו גובשו ביום שבו הסתיים משפטו, אלא להגדיר מחדש את סמכויותיה של ועדת השחרורים, כאשר המגמה היא אחת – לתת בידה אמצעים יעילים יותר כדי להבטיח שאסיר משוחרר לא יחזור לסורו. ביטולו המלא או החלקי של הרישיון הוא אמצעי מסוג זה, ולמחוקק שמורה הזכות, אם לא לומר החובה, לשוב ולבחון אם יש באמצעים הקיימים כדי לענות על תמורות הנובעות משינוי העתים. לפעמים יהיה המחוקק נוטה להקל עם אסירים, וכך הוא עשה כאשר חוקק את החוק לשיחרור מוקדם של אסירים (תקוני חקיקה), תשס"א-2001. אולם לעתים הוא נידרש להחמיר בהם, לדוגמה כאשר מסתמנת תופעה של עבריינות גוברת, או כאשר הוא מגיע למסקנה שאמצעים שננקטו עד כה לצורך הרתעתם של אסירים ברישיון מלשוב לחיי פשע, הוכחו כבלתי יעילים דיים. הסמכות לשנות אמצעים אלה שמורה למחוקק בלבד, והמשיב לא צפה, וגם לא היה רשאי לצפות ביום קבלתו של רישיון החופש, כי המחוקק לא יעשה שימוש באותה סמכות, ובילבד ששינוי כזה לא יהיה כרוך בתוצאות עונשיות נוספות על אלה שנקבעו במשפטו. בהעדר "צפייה" גם אין מקום לדבר על "זכות" שקנה המשיב כי עניינו יידון על-פי ההסדר הישן שהיה קבוע בפקודה.
בסופו של יום, גם לוּ היו מתקבלות כל טענותיו של המבקש במישור החוקי והחוקתי – הייתה עתירתו ניגפת אל מול הוראותיו של חוק שיחרור על-תנאי, המגבילות את אפשרות שיחרורו המוקדם של אסיר מטעמים רפואיים למקרי קיצון שאינם מתקיימים בעיניינו של המבקש.
...
לעניין תיקון סמכויות ועדת השחרורים לאחר הרשעתו של אסיר, ואף לאחר שהאסיר שוחרר שחרור מוקדם על-ידי ועדת השחרורים, נקבע כי –
"נקודת המוצא לעניין זה היא שכאשר נגזר לאסיר עונש מאסר הוא אמור לשאת בו מתחילתו ועד סופו, ואין לו זכות מוקנית להשתחרר טרם זמנו [...] והדגש הוא על כך שבחוק לא נקבעו תוצאות עונשיות נוספות לאסיר ברישיון ששב וחטא מעבר לאלה שנקבעו במשפטו. לפיכך לא נועד החוק החדש להוסיף על חובותיו של אסיר או לגרוע מזכויותיו כפי שאלו גובשו ביום שבו הסתיים משפטו, אלא להגדיר מחדש את סמכויותיה של ועדת השחרורים, כאשר המגמה היא אחת – לתת בידה אמצעים יעילים יותר כדי להבטיח שאסיר משוחרר לא יחזור לסורו. ביטולו המלא או החלקי של הרישיון הוא אמצעי מסוג זה, ולמחוקק שמורה הזכות, אם לא לומר החובה, לשוב ולבחון אם יש באמצעים הקיימים כדי לענות על תמורות הנובעות משינוי העתים. לפעמים יהיה המחוקק נוטה להקל עם אסירים, וכך הוא עשה כאשר חוקק את החוק לשחרור מוקדם של אסירים (תיקוני חקיקה), תשס"א-2001. אולם לעתים הוא נדרש להחמיר בהם, לדוגמה כאשר מסתמנת תופעה של עבריינות גוברת, או כאשר הוא מגיע למסקנה שאמצעים שננקטו עד כה לצורך הרתעתם של אסירים ברישיון מלשוב לחיי פשע, הוכחו כבלתי יעילים דיים. הסמכות לשנות אמצעים אלה שמורה למחוקק בלבד, והמשיב לא צפה, וגם לא היה רשאי לצפות ביום קבלתו של רישיון החופש, כי המחוקק לא יעשה שימוש באותה סמכות, ובלבד ששינוי כזה לא יהיה כרוך בתוצאות עונשיות נוספות על אלה שנקבעו במשפטו. בהיעדר "צפייה" גם אין מקום לדבר על "זכות" שקנה המשיב כי עניינו יידון על-פי ההסדר הישן שהיה קבוע בפקודה.
בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה ליתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.
סוף דבר: הבקשה נדחית.
