עתירה על מועמדות בבחירות לראשות העיר אלעד

]השופטת ע' ארבל: בפנינו עתירה על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב יפו מיום 30.10.08 (סגנית הנשיאה א' קובו)אשר דחתה את עתירתו של העותר דכאן בעיניין ביטול החלטתו של מנהל הבחירות באלעד לאשר את מועמדותו של המשיב להיתמודד בבחירות לראשות העיר אלעד המתקיימות בתאריך 11.11.08.

...

אף לגופו של עניין לא מצא בית המשפט ממש בטענות העותר, וקבע כי המשיב 2 אכן התגורר בבני ברק אך עבר לאלעד מספר שבועות לפני המועד הקובע.

לאחר עיון בעתירה ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נחה דעתי כי דינה להידחות.

אשר על כן העתירה נדחית.

לפני טוען העותר, חבר ועדת הבחירות באלעד וחבר מועצת העיר, כי מקום מגוריו הקבוע של המשיב 2 שהציג מועמדותו לראשות העיר אלעד, הינו בבני ברק ולא באלעד, ומכאן שיש לבטל החלטתו של מנהל הבחירות לאשר מועמדותו של המשיב 2.

לגופם של דברים, אין חוק הבחירות קובע אימתי על מועמד לעבור להתגורר ביישוב בו הוא מבקש להיתמודד, אלא רק שביום הגשת הרשימה על המועמד להתגורר בתחומה של הרשות.

...

לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין, על צרופותיהם ואסמכתאות אליהן הפנו הצדדים, ולאחר ששמעתי את באי כוחם, מצאתי כי דין העתירה להדחות.

מהטעמים המפורטים לעיל, אני קובעת כי ביום הגשת מועמדותו היה המשיב 2 תושב העיר אלעד.

אשר על כן, דין העתירה להדחות.

תקציר הפרקים הקודמים ביום 22.10.2018 דחה בית משפט זה עתירה שכוונה כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 31621-10-18, השופט א' סטולר) בעיניין מועמדותו של מר יצחק פינדרוס (להלן: פינדרוס) לראשות העיר אלעד (העתירה נדחתה תחילה ללא נימוקים, בשל סד הזמנים, אך בסמוך לאחר מכן פורסם גם פסק הדין המנומק.

ההחלטה נדרשה לטענות הצדדים כמו גם להיבטים העקרוניים של זכות היסוד לבחור ולהבחר, ובסיכומו של דבר, תוך היתייחסות לחוק ולפסיקה, נקבע בה כי "עם כל ההבנה המתחייבת לכאבם של תושבים רבים בעיר אלעד, והצער על כי רשלנות בתום לב מצד המועמד המועדף גרמה לפסילתו, אינני יכול לקבוע כי ניתן להחיל על הנסיבות בעיר אלעד את ההלכה החד משמעית שנקבעה כמפורט לעיל בבית המשפט העליון". למחרת, ביום 26.10.2018, הוגשה העתירה דנן שבגדרה התבקש ביטול החלטת השר והוצאת צו על תנאי המורה לו להפעיל את סמכותו ולדחות את מועד הבחירות באלעד.

במצב דברים זה, אף אם לא נגרם שהוי סובייקטיבי המצדיק את דחייתה של העתירה על הסף, לא ניתן להיתעלם מהשפעותיו של סד הזמנים הדחוק על הסעד המבוקש, ומהשלכותיו על התושבים, על המועמדים האחרים, ועל צדדים שלישיים.

...

באותו יום בשעות אחר הצהרים, לאחר שנערך השימוע האמור שבו נשמעו טענות העותרים, הודיע השר כי אינו מוצא הצדקה להיעתר לבקשה ולהפעיל את סמכותו, וכי הבחירות באלעד יתקיימו במועדן.

מכל מקום, בעיקרו של דבר, אנו סבורים שדין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתו של השר.

ההחלטה, שהיא מפורטת, מנומקת ושקולה, נמצאת בליבת שיקול הדעת של השר, ובמכלול נסיבות העניין לא מצאנו שיש מקום להתערב בה. סוף דבר: העתירה נדחית.

אנו סבורים שבנסיבות שבהן ההתדיינות נמשכה, למעשה ללא עילה של ממש בדין, עד לשלב מאוחר זה אין מוצא מפסיקת הוצאות.

השופט נ' הנדל: מונחת לפנינו עתירה, המופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 31621-10-18, כבוד השופט א' סטולר), אשר קיבל את עירעורו של משיב 2 על החלטת מנהל הבחירות באלעד, וקבע כי יש להורות על פסילת עותר 1 (להלן: העותר) מהתמודדות בבחירות המקומיות לראשות הערייה ועל מחיקתו מרשימת המועמדים של עותרת 3.

מבחינת משפחתו של העותר, עולה כי אישתו ושלושת ילדיו מתכננים להמשיך ולהתגורר בירושלים, וכן ילדיו יוסיפו ללמוד שם. בעיניין זה העיר בית המשפט המחוזי כי אמנם העותר העביר את כתובתו במירשם האוכלוסין מירושלים לאלעד, אך הוא עשה זאת גם ביחס לבני משפחתו בעוד שהיה ידוע לו שהם אינם מתכננים להתגורר שם, מה שמעיד על ניסיון חסר תום לב ליצור מצג שוא בפני מנהל הבחירות בדבר מיקום מרכז חייו.

...

כמו כן, המבחן בדבר מיקום מגורי הקבע של מי שמבקש להתמודד בבחירות מקומיות, מכיל אף שילוב בין היבטים סובייקטיביים ואובייקטיבים, וראו לעניין זה עע"מ שרון נ' יוסף פסקה 17 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (11.9.12) (להלן: עניין שרון): "על רקע כל האמור לעיל, ניתן לסכם ולומר, כי בפסיקה לא נקבע מבחן ברור לצורך מילוי התנאי של מגורים בקביעות, וככלל, נקבע, כי על כל מקרה להיבחן בהתאם לנתונים העובדתיים הרלבנטיים, וזאת באמצעות בדיקה הכוללת שילוב של מבחנים אובייקטיביים, המצביעים על ארעיות הניתוק, ומבחנים סובייקטיביים, המלמדים על הכוונה להמשיך לחיות בישוב. המבחן הסובייקטיבי עניינו בתחושה של זיקה ובכוונתו של הפרט להשתייך לישוב ספציפי, ואילו המבחן האובייקטיבי נפרט למבחני משנה רבים, שכולם אינם אלא זיקות עובדתיות שמקיים אדם למקום בפועל [...]" לצד זאת, יש לזכור, שבמסגרת סוגיית המבחן הסובייקטיבי לא די בהצהרה של אדם שבמסגרתה הוא מציג את עצמו כמי שמקום מגוריו הקבוע הוא במקום הבחירות.

זו המסקנה המשפטית העולה מן העובדות, והיא עומדת בעינה אף אם לא היה ניתן משקל רב לחלק מן האינדיקטורים שפורטו לעיל, למשל, הקשר של העותר לרבו.

על רקע הנימוקים שהוצגו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי לא קיים צידוק משפטי להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן דין העתירה להידחות.

]השופט נ' הנדל: האם מפלגה רשאית להגיש שתי רשימות מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות, במקרה שבו אחת הרשימות מוגשת גם מטעם גורם אחר? אם התשובה לכך שלילית – האם הגשה כזו היא בגדר ליקוי שניתן לתקנו, או שהרשימות פסולות ללא תקנה? אלה השאלות המצויות בלב ארבע העתירות שלפנינו, שתכליתן ביטול החלטת מנהל הבחירות בעיר חיפה לפסול את רשימת "חיים בחיפה" ("הרשימה"), וממילא את העומדת בראשה, ד"ר עינת קליש רותם ("המועמדת", שבסופו של דבר נבחרה לתפקיד ראשת העיר), מהתמודדות על ראשות העיר חיפה.

בפסיקה מאוחרת יותר נפרט שיקול זה לשלושה – "חריגה מסמכות, פגיעה משמעותית בכללי הצדק הטבעי או החלטה החורגת באופן קצוני ממיתחם הסבירות" ([בג"ץ 6864/13]רשימת "חרדים לאלעד" נ' מנהל הבחירות לעיר אלעד, עמוד 5 (15.10.13)).

לתמיכה בטענה זו מצביעים העותרים על חלק מהוראות חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993 ("חוק המימון"), המאפשרות, בנסיבות מסוימות, לסיעה בכנסת לממן יותר מרשימה אחת המתמודדת בבחירות לרשויות המקומיות.

...

]השופט נ' הנדל: האם מפלגה רשאית להגיש שתי רשימות מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות, במקרה שבו אחת הרשימות מוגשת גם מטעם גורם אחר? אם התשובה לכך שלילית – האם הגשה כזו היא בגדר ליקוי שניתן לתקנו, או שהרשימות פסולות ללא תקנה? אלה השאלות המצויות בלב ארבע העתירות שלפנינו, שתכליתן ביטול החלטת מנהל הבחירות בעיר חיפה לפסול את רשימת "חיים בחיפה" ("הרשימה"), וממילא את העומדת בראשה, ד"ר עינת קליש רותם ("המועמדת", שבסופו של דבר נבחרה לתפקיד ראשת העיר), מהתמודדות על ראשות העיר חיפה.

כאמור – אפשרות כזו קיימת על פי דין, ומכאן שאין מנוס לחרוג מסד הזמנים במקרים מסוימים.

השילוב של ארבעת הטעמים מוביל למסקנה שלפנינו אחד מאותם מקרים חריגים ונדירים, שבהם יש הצדקה לדון בעתירת הבחירות ואף לקבלה.

סופו של דיון, וכאמור בפסק דיננו, התוצאה היא כי החלטת מנהל הבחירות ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה שאישר אותה – בטלים.