עתירה נגד תקנות אגרות בית משפט בתביעות נגד עורכי דין

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 20490-05-21 שרון נ' גפן טכנולוגיות איי איי בע"מ ואח' מספר בקשה:29 לפני כבוד השופטת סיגל יעקבי המבקשים (הנתבעים) 1. גפן טכנולוגיות בע"מ 2. גפן אקוויטי בע"מ 3. אלעד **** 4. אורני **** 5. דוד נש ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר גלעד וקסלמן ו/או אדי לבדנסקי ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות', עורכי דין המשיב (התובע) גיל שרון ע"י ב"כ עו"ד ד"ר יוסי כהן ו/או אוהד מחרז ממשרד עוה"ד ד"ר יוסי כהן המשיבה לעניין האגרה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) החלטה

יוער כי המדינה בעמדתה היתייחס לכך שהאגרה ששולמה על ידי התובע שולמה בחסר אף ביחס לאגרה המשולמת בהתאם להוראת תקנה 3 לתקנות שכן שילם אגרה המתאימה לבית משפט שלום ולא לבית משפט מחוזי, ואולם התובע בתגובתו לעמדת המדינה ציין כי נפלה שגגה בכותרת כתב התביעה וכי האגרה, בהתאם לתקנה זו, שולמה על ידו במלואה.

בהקשר זה מציין התובע כי הזכויות הכספיות הנפרדות שעומדות לתובע כנגד הנתבעים במישור יחסי עובד-מעביד, נובעות מעילה נפרדת לעילת התובענה דנן, וממילא הסמכות לידון בהן נתונה לבית הדין לעבודה; אשר ליתר עילות התביעה הנזכרות בעמדת המדינה מציין התובע כי אין מניעה שהן תתבררנה בהליך נפרד; כי כל עוד לא הוכר התובע כבעל מניות אין לו היכולת או הגישה לאמוד ולכמת את נזקיו הכספיים ומשכך אין הוא זקוק להיתר לפיצול סעדים; וכי בכל מקרה התובע רשאי להגיש בקשה להיתר לפיצול סעדיו עד לשלב הסיכומים והתובע שומר על זכותו זו. דיון והכרעה על תביעה למתן סעד הצהרתי כמו גם תביעה לצוו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, חלה כרגיל תקנה 3א לתקנות, המפרטת את ההליכים שרואים את שוים כבלי ניתנים לביטוי בכסף, והמורה כדלקמן: "בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 5 או 10 בתוספת, לפי הענין:

בהתאם לפסיקה, על מנת שבית המשפט ידון בתביעה לסעד הצהרתי, על בית המשפט להתרשם כי למבקש הסעד אינטרס לגיטימי במתן הסעד המבוקש, כאשר האנטרס של חסכון בתשלום האגרה, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי ולבחון את השאלה האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופראטיבי (ראה לעניין זה, ע"א 4076/00 ניצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3), 41, רע"א 7200/20 אלזו השקעות בע"מ נ' אאורה ישראל – יזמות והשקעות בע"מ (6.04.2021) ובר"ע 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' ליבוביץ, פ"ד מו(3), 417).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, בתקנות ובהלכה הפסוקה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לחיוב המשיב באגרה נוספת להידחות.

הלכה זו נקבעה אמנם לפי התקנות בנוסחן הקודם, אך אין בתקנות המאוחרות שינוי לעניינה, ויישומה בענייננו מביא למסקנה כי התביעה שבפני היא הליך שאינו ניתן לביטוי כספי.

מכל הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה שעסקינן בתביעה לסעד הצהרתי שאין בצדה סעדים כספיים, אשר האגרה עליה שולמה כדין, ועל כן דין הבקשה לחיוב המשיב באגרה נוספת להידחות.

רקע הדברים ככל שניתן להבין מבקשתו של המבקש, אשר אינו מיוצג על ידי עורך דין, ברקע הדברים עומד הליך גירושין בין המבקש לבין המשיבה 2 (להלן: המשיבה), במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המבקש ייקח חלק במימון החוגים והמסגרות של ילדיהם המשותפים.

לאחר שטענות המבקש בלישכת ההוצאה לפועל נדחו, הגיש המבקש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד המשיבה ונגד לישכת ההוצאה לפועל חיפה, בה עתר לפיצויים בסך 50,000 ש"ח "בשל נקיטת הליכי הוצל"פ שלא כדין ופתיחת תיק בנגוד לחוק". בד בבד עם הגשת התביעה לבית משפט השלום, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרת בית משפט העומדת על סך של כ-500 ש"ח. בבקשתו ציין המבקש כי הוא מצוי במצוקה כלכלית נוכח הכנסתו הנמוכה והעובדה כי הוא חייב לנושים שונים חובות בהקף של 200,000 ש"ח. המבקש הוסיף כי פנה לחברים ולקרובי מישפחה בכדי להשיג את כספי האגרה, אך ללא הועיל.

עוד הוסיף בית משפט השלום כי קיים ספק בעיניו עם ההליך שבגינו הוגשה הבקשה לפטור מגרה "מגלה עילה" כנדרש לפי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות, תוך שציין דברים אלו: "אומר בזהירות הנדרשת בשים לב לשלב בו מצוי ההליך כי גם בעיניין זה מעלה תביעת התובע ספקות. תביעת התובע הוגשה כנגד המשיבות 1 ו-2 בגין פתיחת תיק הוצאה לפעול שלא כדין והחלטות שגויות שניתנו על ידי רשמת ההוצאה לפועל. [...] הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד המבקש שלא כדין בצרוף החלטות רשמת ההוצאה לפועל מהוים את הרקע להגשתה של התביעה דנן נגד המשיבות 2-1, בגין נזקים שנגרמו למבקש, כך לטענתו. עם זאת, עיינתי בכתב התביעה ונראה על פניו כי לסכום הנתבע מהמשיבות 1 ו-2 אין כל ביסוס אם כי הדברים נאמרים במלוא הזהירות ומבלי לקבוע מסמרות בעיניין". הבקשות שבפניי על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות העירעור שבפניי, במסגרתה מיקד המבקש את טענותיו בדחיית בקשתו לפטור מאגרה.

...

סבורני כי המקרה דנן אינו מנוי על המקרים החריגים המצדיקים התערבות כאמור.

לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לבקשת המבקש, שהינם אותם המסמכים שצורפו לתצהיר המבקש בפני בית משפט השלום, מצאתי כי אין בהחלטות הערכאות קמא משום עיוות דין, וודאי שאין בהם כדאי לעורר שאלה החורגת מעניינים של הצדדים.

הנה כי כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, ועמה נדחית ממילא גם הבקשה למתן צו זמני.

בפני תביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבע, עורך דין במקצועו, לחייבו בסך של 3,000 ש"ח וכן ליתן כנגדו צו עשה שיורה לו לרשום את זכויותיו של התובע בדירה הידועה כגוש 18949 חלקה 43, ברחוב עוזי חיטמן 7/11 בעכו ( להלן: "הדירה") בלישכת רישום המקרקעין, וכן לרשום משכנתא על זכויותיו לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ. התביעה מבוססת על תשלום בסך כולל של 2,585 ש"ח בגין שכ"ט עו"ד שאולץ התובע לשיטתו לשלם לנתבע, עורך הדין המנהל את רישום הזכויות בעבור החברה הקבלנית- "א. עבאדה בע"מ" אשר בנתה את הבניין בו מצויה הדירה, כתנאי לקבלת אישור זכויות; ועל כך שהנתבע סרב לבקשת התובע לבצע רישום הערת אזהרה לטובת בנק לאומי בטענה כי קיים לתובע חוב נוסף לנתבע בסך של 3,000 ש"ח. התובע טוען כי התשלומים שנגבו ממנו היו שלא כדין, שכן התשלומים הנדרשים שולמו לנתבע זה מכבר ע"י בא כוחו שטיפל עבורו ברכישת הדירה מאת צדדי ג' וזאת עוד בשנת 2017 ובגין כך נרשמה לטובתו הערת אזהרה בלישכת רישום המקרקעין וכן נרשמה הערת אזהרה לטובת בנה"פ ממנו נטל התובע משכנתא.

על כן עתר הנתבע לדחיית התביעה כנגדו תוך חיובו של הנתבע בהוצאות משפט ותשלום עבור השירותים המשפטיים שקבל.

בהקשר זה יוער כי שכר טירחת עורכי הדין בעיסקאות רכישה מקבלן הוגבל אף הוא בתיקון מס' 7 משנת 2014 לחוק המכר (דירות) תשל"ג 2014 – סעיף 6 ג' שכותרתו: "הגבלת גובה ההוצאות המשפטיות במכירת דירה ואופן תשלומן" והתקנות שהותקנו על פיו והועמד על הסך המאקסימאלי של 5,374 ש"ח או מחצית האחוז מתמורת הדירה-לפי הנמוך מביניהם.

המחיר הקבוע בתקנות האגרות לעניין רישום הערות אזהרה הוא 170 ש"ח. הואיל ומדובר כך לשיטת הנתבע על רשומן של שתי הערות אזהרה הרי השכר המרבי שהיה הנתבע רשאי לגבות מהתובע עומד על 340 ש"ח. אם נוסיף לכך התשלום בגין אישור הזכויות שהנפיק הנתבע לתובע אשר צורף כנספח לתביעה הרי מדובר בסכום מרבי של 300 ש"ח. לפיכך היה הנתבע זכאי לגבות מהתובע בגין השירותים שנתן לו עד כה סך של 640 ש"ח. משכך על הנתבע להשיב לתובע את הסך של 1,945 ש"ח, שנגבו ממנו ביתר ושלא כדין.

באשר לסעד הנוסף הנידרש מבית המשפט ליתן כנגד הנתבע צו עשה לחייבו להעביר הזכויות בדירה לשמו של התובע וכן לרשום משכנתא לטובת בנק לאומי על זכויותיו- אין בידי להעתר לסעד המבוקש: סמכות בית המשפט לתביעות קטנות קבועה בסעיף 60(א) בחוק ולפיו: "(א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בחומר שהוצג בפני; התרשמתי מהראיות והעדויות באופן בלתי אמצעי; וכן לאחר בחינת הדין והפסיקה-הגעתי לידי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

באשר לסעד הנוסף הנדרש מבית המשפט ליתן כנגד הנתבע צו עשה לחייבו להעביר הזכויות בדירה לשמו של התובע וכן לרשום משכנתא לטובת בנק לאומי על זכויותיו- אין בידי להיעתר לסעד המבוקש: סמכות בית המשפט לתביעות קטנות קבועה בסעיף 60(א) בחוק ולפיו: "(א) בית משפט לתביעות קטנות ידון בתביעה אזרחית שהגיש יחיד

שם נקבע כי:: "הוראת סעיף 60 של חוק בתי המשפט הינה ברורה וחד משמעית, ולפיה בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון רק בתביעות אזרחיות כספיות (המוגבלות לסכום הנקוב בחוק...) וכן בתביעות להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה לרכישתו. מכאן, שבית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת צווי עשה או צווי מניעה כמו אלה שניתנו על ידי בית המשפט קמא בענייננו". בהקשר זה יוער כי גם לגבי העברת הזכויות בפנקס המקרקעין לשמו של התובע -מוגבל הנתבע בסכומים שהוא רשאי לגבות בהתאם לחוק הפיקוח וצו קביעת מחיר מרבי עד לסך של 300 ש"ח ולא יותר בגין שירות זה. לאור האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלקה ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,945 ש"ח בצירוף עוגמת נפש והוצאות המשפט בסך כולל של 400 ש"ח. הסכומים ישולמו לתובע בתוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רקע; ביום 31.12.2020 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשים במסגרתה עתר לחייב את הנתבעים בסך של 50,000,000 ₪.

מנגד, נראה כי התובע אינו מתקשה לגייס כספים בהתאם לרצונו, למשל לצורך ניהול הליך זה הן מבחינת ייצוגו על ידי שני משרדי עורכי דין יוקרתיים והן מבחינת תשלום מחצית אגרת בית המשפט בסך של מאות אלפי ₪.

דיון והכרעה: את בקשתם להבטחת הוצאות משפט, סומכים המבקשים על הוראות תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת כי "בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע". נוסחה של תקנה 157 דומה עד מאוד לנוסח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות), כך שנראה כי הפסיקה, הפרשנות, השיקולים והתכלית למנוע תביעות סרק תוך הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, ביחס לתקנה הישנה עודם רלוואנטיים גם ביחס לתקנה 157(א) בתקנות החדשות.

בין השיקולים שנקבעו בפסיקה לבחינת חיוב בהפקדת ערובה: אם מדובר בתובע שמקום מושבו בחו"ל, האם הנו נעדר נכסים בחו"ל ויכולתו הכלכלית; העדר המצאת מען כנדרש בתקנות [רע"א 5738/13 שרה אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 6 (פורסם במאגרים, (14.11.2013) והפסיקה המובאת בו]; קיומו של "חשש אמיתי שמנגנוני ההוצאה לפועל של המדינה לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות שנפסקו לזכותו ככל ונפסקו"; בחינת סכויי ההליך, מורכבותו, שהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים ותום ליבם בנקיטת ההליך [רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)]; עריכת איזון בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכות הנתבע להפרע באם תדחה התביעה נגדו.

...

טענות המשיב; לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן: מטרת הבקשה היא להשמיץ ולהכפיש את התובע ונעשה בה שימוש לרעה.

לאור האמור, סבורני כי בחינת מכלול השיקולים בענייננו ובכלל זה, סיכויי התביעה בין היתר נוכח טענות ההגנה, מביאים לכך כי באיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות לבין זכות הנתבעים שלא להיות מוטרדים בהליך ממושך ויקר שבסופו ייתכן ויהיו זכאים להוצאות ככל ויידחה, גוברת זכותו של התובע לגישה לערכאות ומטה את הכף לטובת דחיית הבקשה.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להפקדת ערובה.

החלטתי ניתנת כרשמת.

לאחר שהתובע שלח לנתבעים מכתב התראה לפני ביטול ההסכם, הגישו הללו לבית משפט זה המרצת פתיחה נגד התובע ונגד החברה המלווה, בה עתרו להורות על אכיפת ההסכם (ה"פ 46142-03-17).

ביום 4.1.024 הגיש התובע את התביעה הנוכחית על סך 7,329,794 ש"ח. התביעה הוגשה נגד הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל הפרת ההסכם על ידם, וכן נגד הנתבע 3, עורך הדין שייצג את הצדדים בעיסקה.

תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ("תקנות האגרות"), קובעת כך: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". מהתקנה עולה כי כאשר נבחנת בקשה לפטור מאגרה יש להיתחשב בשני מבחנים עקריים: יכולתו הכלכלית של התובע לשלם את האגרה, והאם התביעה מגלה עילה.

...

לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי להיעתר לבקשה.

בכל הנוגע ליכולתו הכלכלית של התובע בענייננו, לאחר העיון בבקשה ובנספחיה שוכנעתי כי התובע עמד בנטל להראות כי אין לו יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.

נוכח האמור, אני סבור כי התובע עומד בתנאים לקבלת פטור מאגרה.