עתירה נגד תוכנית להקמת בית מלון במושבה הגרמנית בחיפה

בית משפט השלום בחיפה תא"ח 41564-09-12 עריית חיפה נ' האגודה למען שירותי בריאות הציבור 16 מאי 2013 בפני כב' השופט א. סלאמה, סגן נשיא התובעת עריית חיפה הנתבעת האגודה למען שירותי בריאות הציבור פסק דין

בפניי תביעה לפינוי מושכר שהגישה עריית חיפה (להלן: "הערייה") בה עתרה לסילוק ידה של הנתבעת, האגודה למען שירותי בריאות הציבור (להלן: "האגודה"), מהמבנה שברחוב הגפן 26 בחיפה (חלקה 8 בגוש 11676), אשר האגודה מחזיקה בו בקומת הקרקע ובקומה הראשונה (להלן: "המושכר" או "הנכס") ומנהלת בו מרכז לטפול בנפגעי סמים (להלן: "המרכז").

לפי הערייה, לאחר שהטיפול בנפגעי הסמים עבר לאחריות משרד הבריאות, והאגודה החלה להפעיל את המרכז (בשיתוף פעולה עם המרכז הרפואי רמב"ם), אישרה ועדת הנכסים של הערייה לאגודה לקבל את המושכר לשימושה למשך שלוש שנים (מיום 1.11.95 ועד ליום 31.10.98) בכפוף לתשלום דמי שכירות, נשיאה בהוצאות השוטפות, הסדרת ביטוח וחתימה על חוזה בו יצוין כי קיימות תוכניות לפיתוח האיזור, ובבוא העת עם מימושן תדרש האגודה לפנות את המקום בהתראה מוקדמת של הערייה (הערייה מפנה לתוכנית חפ/8/1796- מיתחם מעלה המושבה, שהופקדה בשנת 1997).

הערייה טוענת, כי האגודה לא המציאה את כל המסמכים שנדרשו ממנה ולא חתמה על חוזה, חרף פניות חוזרות ונישנות אליה, והמשיכה "להחזיק בנכס ולעשות בו כבשלה, וזאת ללא כל הסדר חוזי". בשנת 2007 הודיעה הערייה לאגודה כי בכוונתה לפנות את המבנה ולמכור אותו ליזם פרטי על מנת שיפתח אותו כמלון בהתאם לתוכנית הפיתוח של האיזור, אך האגודה לא שעתה לדרישתה ולא פינתה את הנכס.

האגודה חולקת על טענות הערייה וטוענת שעסקינן בתביעה שהנה בגדר מהלך כוחני ופסול שאין מקומו במערכת עירונית תקינה, אשר מנוגד למצגים ולהתחייבויות מצד הערייה ואף יש בו משום הפרת חובתה שבדין לפעול להקמתם ולקיומם של מוסדות כדומת המרכז דנן.

עובדות אלה מהוות את העוגן של התוצאה הסופית אליה הגעתי בתיק זה, שכן אפשרות פינוי הנכס עמדה על הפרק והונחה על השולחן מההתחלה ומבלי שניתנה על ידי הערייה התחייבות אחרת בנוגע למושכר שיש בה כדי לאיין אפשרות זו. בכגון דא, טענתו של יהודה כי לא ראה במכתב "תנאי אמיתי" בשים לב למצגים שהוצגו לו וכי "הערייה היא משהו פורמליסטי ולא מתכוונת שנצא מהנכס" (עמ' 25 לפרוטוקול) דינה להדחות, שכן אין היא עולה בקנה אחד עם האמור במכתב ואף מנוגדת לו (בבחינת טענה בעל פה נגד מיסמך בכתב).

לגופן של דברים, ובשים לב בין היתר לנספחים ב' ו-ג' 1-3 לכתב התשובה, המעידים על רכישת הזכויות במקרקעין מאת "האפוטרופוס לנכסי גרמנים", עוד בשנת 1951, ברי כי לעירייה הזכות להגיש את התביעה דנא ולעתור לסעד של פינוי.

...

דין טענה זו להידחות מכל וכל.

סוף דבר השורה התחתונה היא, שאני מקבל את התביעה ומורה על סילוק ידה של הנתבעת מהמבנה שברחוב הגפן 26 בחיפה (גוש 11676 חלקה 8).

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאן לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ראשוני הטמפלרים הגיעו לארץ ישראל בשנת 1868, ועד שנת 1910 הקימו בארץ ישראל מושבות עירוניות וחקלאיות בחיפה, יפו, ירושלים, וילהלמה (בני-עטרות), ולדהיים (אלוני אבא) ובית לחם הגלילית.

בשנת 1871 הקימו הטמפלרים את המושבה החקלאית הראשונה שרונה.

מאז פרוץ מלחמת העולם השניה בספטמבר 1939, והכרזת בריטניה על מילחמה כנגד גרמניה, נחשבו הגרמנים בארץ ישראל "נתיני אויב". בספטמבר 1939 פרסמה ממשלת המנדט את פקודת המסחר עם האויב, 1939 (להלן: פקודת המסחר עם האויב), האוסרת מסחר עם האויב, והיא התייחסה, בין היתר, גם למי שהתגורר בארץ ישראל והיה נתין ארץ אויב.

ביום 19.4.1945 קיבלה תוקף תכנית בנין ערים (תב"ע) לשכונת שרונה (עתון רישמי 1403, תוס' 2, עמ' 275 (נוסח עברי) (19.4.1945) (להלן: עתון רישמי 1403); בתשריט התכנית), בה הותוה מיתחם המיועד להפקעה לטובת הקמת בית חולים ערוני, ובכללו – שטחי חלקה 301.

שנית, העתירה נגועה בחוסר נקיון כפיים ואי-גילוי עובדות מהותיות, משהעותר כלל בעתירתו תאור חלקי בלבד של המצב ההסטורי, כמו גם של המצב המשפטי המתייחס למקרקעין נשוא העתירה, ובפרט בכל הנוגע להקניית הרכוש לאפוטרופוס על רכוש אויב, לפצוי ששולם בעבורו במסגרת ההסכמים הבינלאומיים, ולוויתור הבעלים במסגרת הסכמים אלה על כל זכות תביעה בקשר למקרקעין באמצעות ממשלת גרמניה.

הושמו הגבלות שונות על היזם כדי להבטיח כי מרכז הקניות יענה על צורכי קהל המבקרים בבית החולים; כן נכללים במרכז המסחרי מלון המשרת חולים ובני משפחותיהם לאחר האישפוז, מלונית ליולדות, מלון לשקום חולי לב, שירותי חנייה מרווחים, ומרכז מסחרי העונה לצורכי הציבור כמקובל כיום במרכזים רפואיים מודרניים, משרדים וקליניקות הן לרופאי בית החולים והן לרופאים שאינם מועסקים על ידו, ודיור מוגן.

יתר על כן, גם אם תביעת ההשבה לא היתה נחסמת בשל הוראות ההתיישנות שבתיקון מס' 3 לפקודה, תביעת העותר היתה מוועדת לכישלון וזאת מהטעם כי הקמת המרכז המסחרי ושימושיו השונים אינם בגדר סטייה מהיעוד הצבורי של ההפקעה, משיעודו העקרי מישתלב ביעודו הכללי של בית חולים איכילוב ועונה, על כן, למטרת ההפקעה.

...

לאור כל האמור, דין העתירה להידחות.

העותר ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

ש ו פ ט ת (בדימ') השופטת מ' נאור: אני מסכימה כי יש לדחות את העתירה הן בשל תיקון מס' 3 לפקודת הקרקעות והן בשל דיני המסחר עם האויב, הכל כמוסבר בהרחבה על ידי חברתי השופטת (בדימוס) פרוקצ'יה. את השאלה האם השימושים הנעשים במרכז המסחרי עולים בקנה אחד עם מטרת ההפקעה – אני מבקשת להשאיר בצריך עיון.

מבוא ענינה של העתירה, תוכנית נקודתית חפ/2303 (להלן-התכנית), להקמת בית מלון ערוני ברחוב לוחמי הגטאות במושבה הגרמנית בחיפה.

מדובר בהחלטה תכנונית מובהקת שניתנה ע"י מוסד תיכנון שאף התייעץ עם מומחה לשימור ובהחלטה זו אין להתערב ואזכיר בענין הקף ההתערבות את הכלל כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון ביום 2.7.2012: "כפי שנאמר, בית המשפט אינו יושב לדין כטריבונל עליון לתיכנון. הסמכות בעיניין נתונה לגופי התיכנון שבידיהם הכלים המקצועיים ונתוני שטח, ולהם מרחב שיקול הדעת לפעול (ראו בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' מועצה הארצית לתיכנון ובניה, פ"ד נ(3) 441, 446 (1996))" עע"ם 6291/10 ארז בר זיו נגד הוועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז מרכז.

...

לאור האמור לעיל אני קובע כי גם בנושא זה לא נפל פגם כל שהוא בהחלטת המשיבה 1.

לאחר ניתוח טענות הצדדים שוכנעתי כי אין להתערב בהחלטת יו"ר הועדה, המשיב 2, נושאי ההתנגדות והעתירה נקודתיים, זכויות חניה במסגרת תוכנית נקודתית, החלטת הועדה אינה מעלה סוגיות עקרוניות, שנויות במחלוקת ציבורית או בעלי חשיבות ציבורית ולכן לא נפל פגם בהחלטתו של יו"ר הועדה ואין כל הצדקה לפנות במקרה זה למועצה הארצית לתכנון ולבניה.

סיכום לאור האמור לעיל אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת לשלם למשיבים 1 ו-2 (יחדיו) שכר טרחת עו"ד בשיעור 10,000 ש"ח ולמשיבה 3 שכר טרחת עו"ד בשיעור של 11,700 ש"ח. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.