עתירה נגד שלילת חופשה חריגה לאסיר אלמ"ב

בתאריך 20.06.2010, המבקש עתר לבית המשפט המחוזי הנכבד בנצרת (עת"א 34869-06-10) כנגד ההחלטה לסווגו כאסיר אלמ"ב, וכנגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשות.

בתאריך 07.07.2010 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את העתירה, לאחר שמיעת טענות הצדדים בפניו, ולאחר עיון בדו"ח של וועדת אלמ"ב, בקובעו כדלקמן: "כפי שציינתי לעיל, גם בדו"ח החסוי של הועדה ובמידע המובא בו, יש כדי לתמוך במסקנה אודות מסוכנות העותר ושלילת חופשותיו, כל עוד לא עבר הליך טפולי משמעותי ובעניין זה יאמר, כי שוכנעתי שכל הטיפולים שעבר עד כה (להבדיל מקורסים לא טפוליים אלא חנוכיים בהם הישתתף), הנם טיפולים ראשוניים ולא משמעותיים ולא הביאו להפחתה משמעותית במסוכנות נכון להיום. אשר על כן לא מצאתי פגם בשיקולי וועדת אלמ"ב, או בהחלטת שב"ס המבוססת על המלצות אלמ"ב, ועל כן אני דוחה את העתירה" (בעמ' 7-6 להחלטה).

בית המשפט, דחה את הבקשה בקובעו, בין היתר, כך: "העתירה דנן, הנוגעת לסיווג המבקשת ליציאתו לחופשות, אינה חורגת מעניינו הפרטני ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור [...] בעניינינו לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיב, הנסמכת על חוות דעתה העדכנית של ועדת אלמ"ב, לעניין סיווגו של המבקש ולעניין אי-הוצאתו לחופשות בשלב זה. כמו כן לא מצאתי כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות את התערבותנו" (בעמ' 4 להחלטה).

...

המשיבה טענה כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה שלפני ובחומר שצורף לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואולם ראוי להתחשב באמור בפיסקה 22 שלהלן.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי גם לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.

בהתאם להחלטת ועדת אלמ"ב שניתנה לפני מספר ימים הוחלט כי העותר יסווג בקטגוריה א' בשל תיקי אלמ"ב. על כן, העותר מוגדר כאסיר אלמ"ב. בנסיבות אלה אמנם ניתן לאשר לעותר חופשה חריגה, אך גם בהתאם לפקודת נציבות מס' 04.54.03 העוסקת ב"אופן עבודת ועדות משרדיות ובין-משרדיות לעבירות במשפחה – אלימות וגילוי עריות" יש מקום כי ועדת אלמ"ב תעריך מסוכנותו.

כל אלה מצדיקים שלילת חופשות מהעותר וכן שלילת יציאה לחופשה חריגה לעת הזו.

...

על כן, נטען כי יש לדחות את העתירה.

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את העתירה, שכן לא מצאתי כי נפל בהתנהלות המשיב או בהחלטותיו פגם המצדיק התערבות.

העתירה נדחית.

הוטעם עוד, כי "עיון בחלק החסוי של דו"ח ועדת אלמ"ב תומך גם הוא בצורה ברורה בשלילת חופשות העותר... זאת על אף האמור בתצהיר שהציג העותר מטעם בת זוגו". בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי העובדה שהמבקש נפלט מן הטיפול במחלקת "בית התקווה" פועלת לחובתו.

עקרי בקשת רשות העירעור המבקש טוען, כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את עתירתו נגד ההחלטה שלא להוציאו לחופשות.

בהחלטתו בעיניין החופשה המיוחדת, הדגיש השופט י' אברהם, כי "... אין כל ספק כי מדובר באסיר ממנו מסוכנות גבוהה בתחום העבירות בהן הורשע, בפרט נוכח העובדה כי חזר לבצע עבירות באותו תחום...". בדברי בית המשפט יש מענה הולם לטענת המבקש עתה: "... אין מדובר בבקשה לחופשה רגילה, אלא ליציאה חריגה לרגל ארוע משפחתי. במקרים אלו על בית המשפט לבצע איזון בין צורכי הצדדים, הגנה על ביטחון הציבור מחד ומאידך שקילת אפשרות להוצאת העותר להישתתפות בשמחה משפחתית של אחותו הן כאנטרס של העותר עצמו והן כאנטרס של משפחתו. הפסיקה... קבעה לא אחת כי נקודת האיזון נוטה להקל במקרים מעין אלו, ביחס למקרים של חופשה רגילה". נדרשה גם הפקדת ערבות, ערבות צד ג', ופקוח צמוד על המבקש להסיעו הלוך וחזור, ותנאים נוספים.

...

דין הבקשה להידחות כאמור גם לגופה.

לסיכום, חוות דעת ועדת אלמ"ב מבססות היטב את המסקנה המונעת את שילובו של המבקש בסבב חופשות לעת הזאת, ובדין החליט בית המשפט המחוזי כפי שהחליט.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כך גם נעשה בפועל בסוג מסוים של עבירות – כגון אלמ"ב או עבירות מין.

במקרה שבפני, העותר לא עמד בתנאים המפורטים בסעיף 7ב לפקנ"צ. בתי המשפט אישרו ומאשרים חופשות חריגות ו/או חופשות בלווי גם לאסירי עולם, אולם כל מקרה ונסיבותיו.

ההתנהלות בכלא הנה תקינה ולא ניתן לשלול את טענתם כי מאז המאסר שינו את דרכם.

התיקים הפליליים שניפתחו נגדו, כתבי האישום שהוגשו לאחר מאסרו ועונשי המאסר הנוספים יעידו על כך. בנוסף לכך המידעים, במיוחד אלה המפורטים בידיעות המסומנות 1884957, 1885680, 1888795, 1895481, 2069304, 2069808, 2090000, 2101686, 2109909, 2119788, 2126523, 2143928, 2154938, 2155998, 2167291, 2168384, 2175064, מעלים כי העותר מעורב באופן פעיל וממשי בפעילות שלילית ופלילית גם בתוך כותלי בית הסוהר וגם מחוץ לכותלי בית הסוהר , העותר לא שינה מדרכיו, מסוכנותו ברמה מהגבוהות ביותר.

...

אין צורך להרחיב בעניין משום שב"כ העותר הסכימה בסופו של דבר להגשת עמדתם של ב"כ קורבן העבירה לעיון בית המשפט.

עיינתי בחומר המודיעיני הרבה שהוגש לעיוני ושוכנעתי שאכן יש בסיס לחשש שהוצאת העותר לחופשה בליווי עלולה לסכן לא רק את העותר אלא גם אזרחים אחרים כמו גם את צוות הליווי.

על רקע כל האמור, ההחלטה המנהלית הינה סבירה, עומדת במבחן המנהלי ואין מקום להתערבות שיפוטית בה. אני מורה על דחיית העתירה.

האסיר סווג בקטגוריה א' – כאסיר אלמ"ב. תגובת המשיבה : · הוצאתו של העותר המוגדר כאסיר אלמ"ב מותנית בהמלצה של וועדת אלמ"ב. זו היתכנסה, דנה בבקשתו והחליטה, ביום 30/8/15, לדחות את בקשתו, על רקע ההערכה שלא ניתן לשלול את מסוכנותו, גם בשל העובדה שהוא מכחיש חלקים גדולים מכתב האישום ואינו משתף בדבר המניע למעשיו.

בדיון טען ב"כ העותר כי המכשול היחידי לקבלת בקשתו של העותר לחופשה חריגה הוא חוות דעת אלמ"ב שקובעת כי לא ניתן לשלול את מסוכנותו של העותר וזאת משום שהוא איננו משתף את המניעים לבצוע העבירה, לא חושף את עולמו הרגשי ואת חלקיו התוקפניים ולכן לא ניתן להעריך את מסוכנותו.

עתירתו של האסיר נגד ההחלטה שדחתה את בקשתו לשילובו בסבב חופשות נדחתה על ידי בהחלטה מיום 26/5/15 (צורפה כנספח לכתב התשובה).

...

לאחר התלבטות רבה, אני סבור שהכף נוטה לכיוון קבלת העתירה.

הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שבפני אכן מדובר בנסיבות הומניות חריגות ומיוחדות שמצדיקות גישה הומנית על אף הקשיים.

אשר על כן, אני מקבל את העתירה ומורה על הוצאתו של העותר לחופשה לצורך חתונת בתו, למשך 6 שעות בתנאים שיכללו ערבות צד ג' של שני משמורנים שאחד מהם לפחות יהיה בנו, המשרת כחייל, שיהיו צמודים בכל רגע נתון אל העותר, מרגע יציאתו לחופשה מבית הכלא ועד לחזרתו אל תוך הכלא.