עתירה נגד צו סגירה של מעון יום ללא רישיון וגננת

בצו נכתב כי הוא הוצא לאור אפשרות ממשית לפגיעה מיידית בשלומם של הפעוטות השוהים במסגרת, וזאת בשל פתיחת הליך פלילי בחשד לבצוע עבירות במסגרת שמהן עולה חשש לסכנה מיידית לשלום הפעוטות השוהים בו. עוד נכתב בצו כי המעון פועל ללא רשיון הפעלה לשנת הלימודים התשפ"ג כנדרש בסעיף 4(א) לחוק הפיקוח וכי אף אל הוגשה בקשה לרישיון כקבוע בסעיף 5(א) לחוק הפיקוח.

בנסיבות אלה – כאשר הממונה הוא הרשות המינהלית הרלוואנטית להחלטה להוציא את הצוו מושא העתירה, ובהיעדר טענה שהוא ידע על החשדות נגד העותרת ובתה לפני המועד הנזכר, הרי אף אם הסרטונים הכוללים את ההתנהלות של העותרת עצמה ובתה נימצאו במישטרה ואף ניצפו בידי המישטרה חודשים קודם לכן, ואף אם גורמים שהמשך הפעלת המעון לא מצא חן בעיניהם פנו לרשות אחרת כדי להביא לסגירת המעון – אין בכך כל חריגה מסמכות מצידו של הממונה.

לנסיבות שבהן נדחתה עתירה מינהלית נגד צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 32(ג) לחוק הפיקוח נוכח היתנהלות פיזית אגרסיבית שאינה חמורה מזו בעניינינו (ושהיא אף בחומרה פחותה מענייננו), ראו עת"מ (שלום ראשל"צ) 11006-12-21 בן יוסף נ' משרד הכלכלה והתעשיה – זרוע העבודה – האגף למעונות יום ומשפחתונים (12.1.2022); עת"מ (שלום ראשל"צ) 49387-05-22 סימוני נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (1.6.2022).

סעיף 32(ג) לחוק הפיקוח קובע כאמור כי בהנתן התנאים בו, "יוציא צו הפסקה מנהלי באופן מיידי". צו הפסקה מנהלי מוגדר בסעיף 32(ב), כדלקמן: "להורות, בצו, למפעיל של מעון היום לפעוטות או למנהלו על הפסקה או הגבלה של השמוש במקום שבו מופעל מעון היום לפעוטות, לרבות בדרך של סגירתו או בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין, כדי להביא לידי הפסקה או הגבלה בשימוש כאמור, והכל במידה שלא תעלה על הנידרש (בחוק זה – צו הפסקה מנהלי)". מאחר שלפי הגדרה זו הצוו מופנה למפעיל או למנהל של המעון (ולא לבעל המקרקעין דוקא), ומאחר שההגדרה כוללת שתי חלופות, של הפסקה או של הגבלה של השמוש במקום, ייתכן שהדיבור שבהגדרה בענין מידתיות, עניינו אפשרות להורות על הגבלת השמוש כמעון להבדיל מהפסקה כליל של השמוש כמעון (להבדיל מצו כלפי בעל המקרקעין ככזה המפסיק את השמוש במקום כליל לכל מטרה, או המגביל את השמוש בו בכך שלא יופעל בו מעון בכלל).

הרושם מהנתונים אשר נזכרו לעיל אינו של גננת שמתנגדת מכל וכל (כמצופה מגננת) לאגרסיביות בלתי הולמת כלפי פעוטות, אלא של גננת אשר בעצמה מבצעת מעשים מסוג זה, אשר מסרה במישטרה, עת החשדות על הפרק היו נגד שתי המטפלות, כי המעשים של שתי המטפלות לא היו תקינים על מנת לחלץ את המעון שלה מצרה.

...

אני מקבל את טענות המשיבים בענין זה. אין דין ישימוּת פיקוח על מעון סגור, שאין בו פעוטות כלל, כדין ישימות הפיקוח כאשר המעון פתוח.

העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיבים שכר טרחת עורכת דין בסך של 5000 ₪.

העותרת מפעילה מעון יום לילדים בעיר טייבה.

העותרת טענה בעתירה כי בעקבות צו הסגירה שכרה גננת מקצועית לעבודה בגן והגישה בקשה לרישיון, ומשכך הסירה את שני המחדלים שבעטיים הוצא הצוו; כי הפעילה את הגן במשך שלוש שנים בידיעת עריית טייבה ובהסכמתה; כי לא ביקשה לקבל רישיון על פי חוק הפיקוח, משום שסברה בטעות כי די ברישיון עסק (אותו טרם קיבלה מהעירייה מסיבות שאינן תלויות בה); כי הצוו הוצא משיקולים בלתי-ראויים ובעקבות פנייה של הערייה למשרד החינוך לאחר שהעותרת סירבה להשכיר את הגן לעירייה; כי פועלים בטייבה כ-20 גני ילדים ללא רישיון מבלי שהוצאו נגדם צוי סגירה; כי לא נערך לה שימוע לפני הוצאת הצוו ולא ניתנה לה היזדמנות לתקן את המחדלים; וכי סגירת הגן באמצע שנת הלימודים תסב נזק רב לילדי הגן ולהוריהם בהיעדר מסגרת חלופית.

יצוין עוד כי הצוו שהוציאה המשיבה אינו מורה על סגירת המעון כולו אלא רק על סגירת אותו חלק של הגן החייב ברישיון ושבו מצויים הילדים שגילם עולה על 3 שנים.

...

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת העותרת לאפשר לה להשיב על תגובת המשיבה.

אני מורה אפוא על דחיית העתירה והבקשה לצו ביניים ועל ביטול הצו הארעי מיום 15.1.14.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות בסך 5,000 ₪.

שתיהן כאמור הועסקו כגננות בגנים שונים של הנתבעת וכפי שיפורט בהמשך הן גם הקימו בשנת 2007 יחד עם גננות נוספות את ארגון העובדים - "ארגון הגננות החרדיות". הנתבעת היא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי, במסגרת "החינוך העצמאי". בתוך כך מפעילה הנתבעת רשת של גני ילדים הפועלים על בסיס רישיון שניתן לה מכוח חוק הפיקוח על בתי הספר, תשכ"ט-1969 והיא מוסד מוכר שאינו רישמי (להלן: "הנתבעת").

ב-26.2.2009 ניתן על ידי בית הדין האיזורי פסק דין חלקי בעב' 5646/03 במסגרתו ניתן צו קבוע כנגד הפיטורים ממאי 2003 של הגננות, ביניהן התובעות (לאחר שכאמור עוד בהחלטה מ-8/2003 ניתן צו זמני נגד הפיטורים).

על פסק הדין החלקי הוגש על ידי הנתבעת ערעור אשר נדחה (ע"ע (ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי (2.10.2011)); וכן נדחתה עתירה של הנתבעת לבג"צ שהוגשה על פסק הדין בעירעור (בג"צ 8838/11 רשת הגנים של אגודת ישראל - בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (8.4.2013)).

[footnoteRef:4] בהיתחשב בכך שאינן עובדות בפועל בגני הנתבעת החל מיום 1.9.2007, כאשר הגנים בהן עבדו ניסגרו או הועברו לבעלויות אחרות, וכאשר קיים סיכון כי חיוב בשיבוץ יפגע בפועל בגננות אחרות.

[20: התובעות פירטו בכתב התביעה המתוקן את הסכומים הנתבעים על ידן בגין הפרישי שכר (כאמור בסעיפים 40 – 42 לכתב התביעה המתוקן) אך בהמשך כתב התביעה המתוקן בסעיף המסכם את הרכיבים הנתבעים (סעיפים 58 – 64 לכתב התביעה המתוקן) - השמיטו רכיב זה.] [21: יצוין כי בתצהירי העדות הראשית מטעמן טענו התובעות כי עד היום לא שולמו להן הפרישי השכר שנפסקו או שולמו באופן חלקי בלבד וכי הן נאלצות עקב כך לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעת.

...

סוף דבר התביעה של הגב' בוסי מתקבלת ביחס לרכיבים ולסכומים, כדלקמן: פיצויי פיטורים – 459,245 ₪.

התביעות של התובעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים – נדחות.

הנתבעת תשלם הסכומים כאמור תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה.

לפני עתירה לביטול צו הפסקה מינהלי ("הצוו"), שניתן ביום 29.11.21, על ידי מנהל האגף למעונות יום ומשפחתונים לגיל הרך במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ("הממונה"), מכוח סעיף 32(ג) לחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018 ("חוק הפיקוח") למעון 'גן הוורדים' שברחוב לוין אפשטיין 56 רחובות ("המעון").

בעקבות הצפייה, הוציא הממונה צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 32(ג) לחוק הפיקוח, לפיו הוחלט להורות על הפסקת פעילות 'גן ורדים' באופן מידי לתקופה של 60 יום, זאת לנוכח "סכנה של ממש הנשקפת לפעוטות". ביום 1.12.21 פנו העותרות למשיבה בבקשה דחופה לביטול צו ההפסקה המינהלי ובסמוך לכך הוגשה עתירה זו. לטענת העותרות, אין בחקירה שניפתחה כנגדן כדי ללמד על חשד סביר המצדיק הטלת צו כה פוגעני; ההחלטה אינה מידתית ואינה סבירה בנסיבות העניין; העותרות ללא עבר פלילי; לא התקבלו כנגדן כל תלונות נוספות; הן שתפו פעולה בחקירה ונתנו הסברים מפורטים; החשדות כנגדן מצויים ברף נמוך וסביר שהפרשה לא תתפתח לכדי הגשת כתב אישום; סגירת המעון משמעה 'גזר דין מוות' על מקום העבודה ועל פרנסת 5 מישפחות ויוצרת 'כאוס' עבור 20 הפעוטות והוריהם.

עוד שבה והדגישה העותרת כי הילדים יקרים לה ואהובים עליה וכי מאז צעירותה עבודתה כגננת מהוה את מרכז חייה.

סעיף 32 לחוק מקנה לממונה סמכות לידרוש מבעל רישיון להפעלת מעון, לקיים את התנאים הדרושים על מנת למנוע פגיעה בשלומם או בבטיחותם של הפעוטות, ובמקום שניתנה התראה כאמור ולא קוימו הוראותיה, הוסמך הממונה להורות בצו למפעיל המעון על הפסקה או הגבלה של השמוש במקום, לרבות בדרך של סגירתו ("צו הפסקה מינהלי") (סעיף 32(ב)).

...

מבלי לחוות כל דעה מוקדמת בעניין, סבורני כי אין ליתן משקל של ממש לטענה זו. השיקולים העומדים בפני רשויות החקירה והתביעה בשאלה האם להגיש כתב אישום אם לאו, שונים הם מהשיקולים הנוגעים להפעלת הסמכות הנתונה לממונה מכוח חוק הפיקוח.

לא מצאתי גם כי נפל פגם בהליך השימוע, שכן בסופו של דבר ובעקבות הדיון שהתקיים באולם בית המשפט, קוים ההליך בכתב באופן מפורט וניתנה לעותרת הזדמנות להשמיע את מלוא טענותיה.

לנוכח כל האמור, לא מצאתי להתערב בהחלטת הממונה למתן צו ההפסקה המנהלי, ולא מצאתי הצדקה לביטולו או לקיצור תקופתו.

הנאשמים – המערערים טענו בעדותם, כי בעקבות החלטת בית המשפט מיום 19/5/02 ניסגר הגן שפעל בדירה מצד ימין.

עוד טוען ב"כ המערערים, כי עפ"י הגדרת הלמ"ס,אזי גננת בפעוטון מוגדרת בגדר מיקצוע חופשי ולכן אין לה חובה ברישיון עסק כזה או אחר.

"בבחינת השאלה האם היתר מגורים כולל היתר לניהול פעוטון, יש פנים לכאן ולכאן". כב' השופט סטולר ציין, כי סקירת הדין מעלה כי אין הסדר לניהול פעוטונים או כל מסגרת משפטית רשמית להגדרה וטפול בעיניין הפעוטונים ובהיבטים הקשורים בו, למעט כשמדובר בפעוטות בסיכון (אז חל חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) תש"ס – 2000).

העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.

...

אציין, כי אינני מקבלת גם את טענת ב"כ המערערים ולפיה באופן גורף יש להגיע למסקנה ולפיה "גן ילדים" יהיה רק גן של ילדים בני 3 עד 5 וזאת כמשמעות מונח זה בחוק לימוד חובה תש"ט – 1949 וכי מסגרות לילדים מתחת לגיל 3 יהיו באופן גורף "פעוטון" ולא "גן ילדים". בסעיף 1 לחוק חינוך חובה, מוגדר" ""חינוך בגן ילדים" – פירושו חינוך הניתן בגן ילדים, לרבות גן במעון ילדים, לילדים בגיל 3 עד 5 ועד בכלל".

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

דין הבקשה להידחות.