עתירה נגד פסק דין בית הדין הארצי לעבודה בעניין הלוואות לעובדת

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 10628-09-21 ניתנה ביום 04 נובמבר 2021 **** אביטן המבקש היתם אבו אלגברין המשיב המבקש בעצמו בשם המשיב – עו"ד ראיד אבו חמאד החלטה

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט יוסף יוספי ונציגי הציבור מר שרון מיכל ומר יונתן אהרונסון; סע"ש 22162-01-19) (להלן – פסק הדין).

רקע המשיב הגיש כנגד המבקש כתב תביעה, בגדריו עתר לתשלום השלמת פצויי פיטורים, הפרישי שכר מינימום, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, שעות נוספות, שי לחג, דמי חגים, השלמת הפרשות לפנסיה, קרן הישתלמות, אש"ל, קרן לעידוד ופצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

בין היתר, פסק לגבי הרכיבים הבאים כלהלן (כל ההדגשות במקור): "7. באשר לתביעה בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, הנתבע טען כי התובע חתם על הסכם עבודה, אך זאת מספר שנים אחרי שהחל לעבוד. הסכם זה לא הוצג בפני בית הדין. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבע לא נתן לתובע הודעה על תנאי עבודתו כדין. נוכח קביעתנו דלעיל, לא מצאנו מקום לידון בטענה לפיה הוחתם התובע על הסכם ללא ציון הסכומים בתוכו, וזאת מאחר שממילא הנתבע לא צירף את ההסכמים שנחתמו כביכול.

הדבר נכון ביחס לחוב ההלוואה וכן ביחס לתשלומי יתר בגין דמי הבראה.

אדרבה, ערעור שהגיש הוא כנגד פסק הדין, הנו בעל סכויים טובים להיתקבל.

...

בין היתר, פסק לגבי הרכיבים הבאים כלהלן (כל ההדגשות במקור): "7. באשר לתביעה בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, הנתבע טען כי התובע חתם על הסכם עבודה, אך זאת מספר שנים אחרי שהחל לעבוד. הסכם זה לא הוצג בפני בית הדין. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבע לא נתן לתובע הודעה על תנאי עבודתו כדין. נוכח קביעתנו דלעיל, לא מצאנו מקום לדון בטענה לפיה הוחתם התובע על הסכם ללא ציון הסכומים בתוכו, וזאת מאחר שממילא הנתבע לא צירף את ההסכמים שנחתמו כביכול.

כמו כן, דחה בית הדין האזורי את טענת הקיזוז שהעלה המבקש: "14. בנסיבות העניין, מצאנו כי יש לדחות את טענות הנתבע ביחס לקיזוזים להם טען, למעט לעניין ההודעה המוקדמת.

לפיכך, נדחות טענות הנתבע ביחס לקיזוזים להם טען, למעט לעניין ההודעה המוקדמת – טענה שנתקבלה כמפורט בסעיף 5 לעיל".

לאור האמור, פסק בית הדין האזורי כי: "15. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע זכאי לקבלת הסכומים הבאים מהנתבע:

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בטענות הצדדים ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בסך של 21,204 ₪ בקופת בית הדין תוך 30 ימים.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בסך של 21,204 ₪ בקופת בית הדין תוך 30 ימים.

לפי הנטען, במעמד החתימה על הסכם ההלוואה, חתמו העובדת הזרה והלוות הנוספות על "כתב המחאת זכויות" (להלן- ההמחאה), שמכוחו העובדת הזרה המחתה את זכויותיה לטובת מורלונס לקבל ממעסיקיה כספים עבור תקופת עבודתה וסיומה.

בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו כספים שונים בגין תקופת עבודתה של העובדת זרה אצל הנתבעת וסיומה בסכום כולל של 17,723 ש"ח. הבקשה מוגשת לאחר תום שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

בעוד התיק ממתין לפסק דין, ניתנו בבית הדין הארצי לעבודה ביום 8.6.21 פסק דין והחלטה בשני הליכי ערעור על פסקי דין של בית דין זה בתביעות דומות לזו המנוהלת לפניי (פסק דין ב- ע"ע (ארצי) 12159-01-19 אדוורד בלאו – דוד שדה ואח' והחלטה ב-בר"ע (ארצי) 52579-04-19 אדוורד בלאו – צבי ודן נבון) (להלן- עניין בלאו – שדה; עניין בלאו – נבון; שני ההליכים יכונו יחדיו: הכרעת בית הדין הארצי בהליכים הנוספים).

פסק הדין קבע, כי לבית הדין האיזורי לעבודה יש סמכות עניינית לידון בתביעה של נמחה כנגד חייב שהוא מעסיק, במצב בו העובד המחה לאדם אחר (התובע-הנמחה) את זכותו לקבל מהמעסיק כספים בגין ועקב עבודתו.

עוד נטען, כי בפסק הדין בעיניין בלאו – שדה היתייחס בית הדין הארצי לאפשרות לצרף את העובדת הזרה בנסיבות המקרה הקונקרטי שנידון לפניו, היינו כאשר בהליך בבית הדין האיזורי לא נערך דיון לגופן של טענות ולא נוהל הליך הוכחות, בעוד שבמקרה דנן נוהל הליך משפטי מלא והוגשו סיכומים.

...

יחד עם זה, לנוכח אמירת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בלאו – שדה באתי לכלל מסקנה שנכון וראוי להביא את ההליך המשפטי לידיעתה של העובדת הזרה ולאפשר לה, אם תמצא לנכון, להתייצב אליו.

משמצאתי שראוי ליידע את העובדת הזרה על קיומו של ההליך המשפטי ולאפשר לה להצטרף אליו, ככל שתמצא לנכון, אני מורה לתובע להמציא לעובדת הזרה, בתוך 30 ימים מהיום, החלטה זו בצירוף כל כתבי בי-הדין וההחלטות שניתנו מראשיתו של ההליך ועד היום.

סוף דבר: אני נעתרת לבקשת התובע ליידע את העובדת הזרה בנוגע להליך המשפטי המנוהל לפניי.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 26309-05-20 נחום נ' רפאל ואח' ת"א 45620-04-19 רפאל נ' נחום לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא התובע אלפונסו נחום ע"י ב"כ עו"ד נתי חלפין מרח' בלוך 23, גבעתיים 6322929 טל': 054-4559995; פקס: 0733-296296 נתבעים 1. ד"ר יעקב רפאל 2. ויקטור רפאל 3. אברהם משען ע"י ב"כ עו"ד טל כלימיאן ואח' מרח' סוקולוב 34, רמת השרון 4723503 טל': 03-7461555; פקס: 03-7461556 פסק דין

ביום 28.05.2017 היתקיימה ישיבת דירקטוריון החברה, קרי מר משען ואלפונסו, שעל סדר יומה הגשת תביעה נגזרת כנגד ד"ר רפאל, ויקטור רפאל ומר משען בגין מצג השוא לכאורה שהציג ד"ר רפאל בעיניין הקף השקעותיו בחברה עובר לחתימת הסכם ההשקעה.

אשר לטענת אלפונסו בדבר חוסר תום לב בטענת ההתיישנות – הנתבעים סבורים כי בנסיבות המקרה לא מתקיימים טעמים מיוחדים וחריגים המצדיקים העתרות לטענה זו, כנדרש על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעיניין כללית [ע"ע 533/09 עופר אילן ואח' נ' שירותי בריאות כללית (נבו 15.06.2011)].

יתרה מכך, העובדה כי בין המועד שבו נודע לאלפונסו על אודות מצג השוא לשיטתו (חודש מאי 2011) לבין המועד בו הוגש ההליך המשפטי הראשון במסגרתו עתר אלפונסו לקבלת פיצוי בגין מצג השוא (התביעה הנגזרת) חלפו למעלה מ-6 שנים – גורעת אף היא מטענתו של אלפונסו לפיה מצג השוא עולה כדי "הפרה יסודית" של הסכם ההשקעה.

שתי הערכאות כאמור דחו את טענותיו של ד"ר רפאל בנידון, ואף הטילו ספק בשאלה האם כלל הזרים לחברה את ההלוואה הנטענת [פס' 90-87 לפסק דינה של השופטת רונן בתביעת הדוחות הכספיים].

...

מנגד, חרף העובדה כי הנטל בעניין זה כלל אינו מוטל עליו, אלפונסו העמיד מספר אינדיקציות המחזקות את העמדה לפיה יש לדחות את תביעת רפאל: אשר לדרישה לשיפוי ויקטור רפאל בגין חוב החברה כלפיו – ויקטור רפאל סבור כי יש להשיב לו הלוואה בסך של 460,000 ש"ח, לגביה נקבע בנספח המתקן להסכם ההשקעה (מחודש פברואר 2008) כי תזכה לקדימות בנשייה.

ואולם, בדומה ליתר הטענות בתביעתו, סבורני כי ויקטור רפאל לא עמד בנטל המוטל עליו להעמיד תשתית עובדתית אשר לצדקת עמדתו.

ויקטור רפאל אמנם טוען כי ההחלטה על אודות פיטוריו של מר בן דוד והעברת תשלומים בסך כולל של 270,000 ש"ח נעשתה ללא קבלת הסכמתם של יתר בעלי המניות, אולם לא עלה בידו להציג ראיה התומכת בעמדתו זו. מנגד, תשלום רכיב הפיטורין (בסך 150,000 ש"ח) למצער היה בלתי נמנע, וזאת בשל קריסתה של החברה בשנת 2016 בהתאם לתנאי סעיף 5.7.3 להסכם ההעסקה; ואילו קשה לטעמי לקבוע כי שינוי מתכונת העסקתו של מר בן דוד הסבה נזק לחברה, שעה שזו הביאה לחיסכון חודשי של 27,000 ש"ח. סוף דבר שתי התביעות נדחות, ועל-כן כל צד יישא בהוצאותיו.

כך גם עתר שם אביחי להקצאת מניות בהקף של 49% מהון המניות של התובעת (להלן - ההליך בבית הדין לעבודה).

בפסק דינו מיום 21.12.20 הורה בית הדין הארצי לעבודה על מחיקת הערעורים ללא צו להוצאות.

תמצית טענות הנתבעים: התביעה דנן הנה מקרה קלסי בו היתנהלות הצדדים, שנעשתה על בסיס ערכי וחברי, שינתה לפתע פניה, רק משום שאביחי הגיש תובענה לבית הדין לעבודה נגד התובעת ונגד יורם לשם קבלת המגיע לו בגין העסקתו אצל התובעת וכן בגין הפרת הסכם אופציה לקבלת 49% ממניות התובעת, ואגב פיטוריו מעבודתו אצל התובעת על-ידי יורם.

30.7 סך של 30,000 ₪ בגין הלוואה שאביחי קיבל מהתובעת בשנת 2015 ולא השיב אותה חרף הדרישה לעשות כן עם פיטוריו חרף זאת שטענה זו אודות הלוואה בסך 30,000 ₪ נכללה בטענות הקזוז של התובעת בהליך בבית הדין לעבודה, לא נדון עניין זה כלל במסגרת פסק הדין של בית הדין לעבודה, ועל כן ברי כי לא קם השתק פלוגתא בעיניין זה. יחד עם זאת נראה, שעלה בידי התובעת לעמוד בנטל הנידרש ולהוכיח טענותיה אלו.

...

משכך לא רק שלא הוכחה כל זכאות לסעד הכספי ללא הוכחת נזק אלא שיש לדחות גם הסעד האופרטיבי שהתבקש בהקשרה של פרשה זו - להורות לאביחי וליניב למסור פרטים וחשבונות הנוגעים לגזל סודות מסחריים של התובעת, כפי שהתבקש הדבר בסעיף 33.8 לכתב התביעה בתיק זה. ממילא גם דין רכיב זה של התביעה הנוגע ל"פרשה ג" להידחות.

סוף-דבר: התוצאה הסופית היא שדין התביעה להתקבל בחלקה, הכל כמפורט להלן: 32.1 ככל שהדברים נוגעים לאביחי, עליו לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪, בגין ההלוואה, שלא נפרעה (סעיף 30.7 לעיל).

התביעה כנגד הנתבעת 3, נדחית.

השופט רועי פוליאק בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (סע"ש 74742-11-20; הנשיאה הדס יהלום ונציגת הציבור גב' שושנה גולנד), בגדריו התקבלה בחלקה תביעת המשיב כנגד המבקשת לקבלת תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה.

בית הדין קבע כי המבקשת לא מסרה למשיב בתחילת עבודתו הודעה לעובד כדין ומשכך עליה לפצותו ב- 5,000 ש"ח. כן קבע בית הדין כי בתלושי השכר של המשיב אין רישום של שעות העבודה, כי לא מופיע בתלושים תשלום עבור שעות נוספות, וכי דוחות הנוכחות שהוצגו בפני בית הדין הם חלקיים ומתייחסים אך לתקופה שהחל מחודש נובמבר 2017.

עבור התקופה שבין חודש יולי 2012 לבין חודש אוקטובר 2017 בגינה לא הוצגו דוחות נוכחות, יחושב גמול השעות הנוספות, בהתאם לתשתית הראייתית שהוצגה בפני בית הדין ולכללים שהותוו בעיניין ריעני (ע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (29.03.2017)), על פי ממוצע השעות הנוספות שביצע המשיב בתקופה השניה, ועל בסיס שכר חודשי בסך 11,000 ש"ח ושכר שעתי של 61 ש"ח לשעה.

בפסק דין משלים שנתן בית הדין היתקבל תחשיב שהוגש על ידי המבקשת בהתאם לאמור בפסק הדין ונקבע כי המבקשת תשלם למשיב גמול שעות נוספות בסך כולל של 130,553 ש"ח. תביעתו של המשיב ברכיב פצויי פיטורים נדחתה.

השנייה היא אי התייחסותו של בית הדין לטענת הקזוז שהעלתה המבקשת לפיה המשיב נותר חייב לה 8,291 ש"ח עקב הלוואה שנטל ממנה ולא פרע, כפי שעולה מכרטסת הנהלת חשבונות שהוגשה על ידה לבית הדין.

כן טוען המשיב, בין היתר, כי בעירעור שהוגש מטעמו הוא עותר כנגד קבלת דוחות הנוכחות שהציגה המבקשת בפני בית הדין ועל אופן חישוב התשלום עבור השעות הנוספות, וכי סכויי העירעור שהוגש על ידו גדולים לאין שיעור מסכויי העירעור שהגישה המבקשת.

...

טענות המבקשת בבקשה מפנות לטופס ההודעה לעובד משנת 2017 החתום על ידי המשיב בו נקבע כי שכרו של המשיב יהיה מורכב ממשכורת בסיס ומגמול שעות נוספות גלובלי, ולעובדה כי מספר השעות הנוספות בגינן נפסקה בסופו של דבר תמורה למשיב, נכלל בהיקף השעות הנוספות הקבוע בטופס ההודעה לעובד בגינן שולם למשיב הגמול הגלובלי.

לאור האמור לעיל, ובשקלול שבין סיכויי הערעור שאמנם אינם מן המשופרים לנוכח ההלכה בעניין קנסטו אך עדיין מעורר שאלה משפטית הראויה לבחינה בדבר היקף החיוב, לבין מאזן הנוחות הנוטה במובהק לטובת המבקשת, אני מורה על עיכוב הסכום שנפסק לטובת המשיב כגמול שעות נוספות (בלבד) בכפוף להפקדת הסכום, כשיעורו במועד מתן פסק הדין, במזומן או בערבות בנקאית בנוסח מקובל בקופת הדין, עד לא יאוחר מיום 8.11.2023 (להלן – המועד הקובע).

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בכפוף לאמור בסעיף 11 לעיל.