עתירה נגד סירוב לרישיון עסק לחניון

על רקע עובדות נטענות אלו, גורסות המשיבות כי סירובן להעניק רישיון עסק חדש ל"אוטו פאר" ולחדש את רישיון העסק של "חניון הדרום", היתקבל כדין, בסבירות ובמידתיות, על בסיס שיקולים ראויים וענייניים המיועדים להבטיח את שמירת דיני התיכנון והבניה ולמנוע מהעותרים להמשיך ולהפר את החוק תחת החסות של רישיונות עסק.

בהקשר זה נפסק בבג"ץ 416/76 הנ"ל, כי המנעות הועדה המקומית מהפעלת סמכותה שבפרק ז' לחוק, עשויה לשמש עילה לקבלת עתירה נגד סרוב הרשות המקומית להעניק למחזיק במקרקעין רישיון עסק, וזאת כל עוד הסרוב מושתת על השיקול התיכנוני בדבר השמוש החורג (ראו עוד ע"פ 503/68 מדינת ישראל נ' איכל, פ"ד כג(1) 73, 80; רע"פ 8689/09 שאול נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה "דרום השרון" (9.3.10)).

...

לא זו אף זו: קשה להלום את הסתירה בין טענת המשיבות כי "חניון הדרום" אינו נזקק לרישיון עסק משום שפעילותו נעשית ללא תשלום, לבין טענתן האחרת (למשל בסעיפים 78, 158-156 לכתב התשובה) כי העותרים ממשיכים להפעיל את "חניון הדרום" תוך הפרת דיני רישוי עסקים וכי לפיכך יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים.

מסקנה זאת הייתה נכונה גם אילו חברת גרר שי כהן הייתה הגורם היחיד הרשאי לעשות שימוש בשטח העסק במהלך תקופת ההתקשרות.

סיכום מן המקובץ עולה כי אין בטעמים שניתנו על ידי הממונה כדי למנוע מהעותרים קבלת רישיון עסק חדש ל"אוטו פאר", וכדי למנוע מעותר 2 את חידוש רישיון העסק של "חניון הדרום". לפיכך העתירה מתקבלת, באופן שהמשיבות מצוות להעניק לעותרים רישיון עסק חדש ל"אוטו פאר" לפי תקנה 30 לתקנות, ולחדש לעותר 2 את רישיון העסק של "חניון הדרום". זאת בכפוף למתן אישור נותני האישור (כהגדרתם בתקנות) להוציא נותני האישור שעניינם בדיני התכנון והבניה ובהסדרי תנועה.

במסגרת פסק הדין בהליך הקודם נקבע, כי פעילות החניון אינה תואמת את התב"ע החלה על המיתחם בו מצוי החניון, המייעדת את השטח לבנייה מידית, וכי סרובה של הערייה ליתן לעותרת רישיון עסק אינו רק סביר, אלא גם מהוה אכיפה ראויה של החוק והנו הכרחי לקיומו של משטר תקין.

בהתאם לכך, נשלח ביום 19.5.05 מכתב רישמי ממנהל אגף רשוי עסקים למר אוחנה, נציג בעלי העסקים במיתחם, שבו הובהר כי "צוי הסגירה שניתנו לעסקים, לא יאכפו עד לגיבוש מדיניות עדכנית לפינוי ואכיפה." ביום 21.6.07 הוגש על ידי משטרת ישראל כתב אישום כנגד העותרת בגין הפעלת חניון ללא רישיון עסק.

...

המשיבים 2-146 טוענים, אף הם, כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעמים שהועלו על ידי העירייה.

סוף דבר העתירה נדחית.

באשר להוצאות כמגד העירייה, החלטתי שלא לחייב את העותרת בהוצאות המשיבה 1, וזאת משני טעמים.

העתירה מכוונת כנגד החלטת המשיבה, עריית תל אביב-יפו, להציב עמודי חסימה על המדרכה שממול המיגרש ברח' חירותנו 9 בתל אביב המוחזק על ידי העותרת (להלן: "המיגרש") ובכך למנוע כניסת כלי רכב למגרש הנ"ל. הרקע העובדתי: 2.1 העותרת מפעילה בית מאפה וחנות לממכר מאפים בקומת הקרקע ובמרתף של בנין ברח' חירותנו 11 בת"א תחת השם המסחרי "האופה מבגדד" (להלן: העסק").

היא גם חלקה על הטענה לפיה העותרת פועלת ללא היתר כדין וזאת הן משום לדידה היתר כזה כלול ברישיון העסק, כמוזכר קודם, והן משום שמגרש בגודל כזה המשמש לחניית מספר מצומצם של כלי רכב אינו מחייב רישיון עסק לחניון, בהתאם לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי) התשע"ג 2013 פריט 8.6.

בשים לב לכך שהעתירה הוגשה כשבוע לאחר פניית העותרת בכתב למשיבה, בטרם שהייתה למשיבה אפשרות של ממש להשיב על הפנייה ולקיים את הברור הנידרש בטרם שתוגש עתירה לבית המשפט - לא מדויק לומר שהמשיבה היתעלמה מהעותרת וסרבה לשמוע את העותרת ולתת לה הסברים, כנטען בעתירה.

...

חוות דעתה אשר התקבלה לאחר סיור ותצפית במקום, אשררה את המסקנה שאכן השימוש במגרש לצורכי חנייה מהווה סכנה לעוברי הדרך (ראה נספח 3 לתגובת המאשימה).

מדובר במסקנה שהתקבלה לאחר בדיקה מעמיקה ובהסתמך על עדויות שכנים, דוחות של פקחים, תצלומים, ובהמשך, של מומחית לתעבורה.

5.6 סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל ובמכלול השיקולים והאיזונים, דינה של העתירה להידחות – וכך אני מורה.

נטען כי אין מבוקש לידון באישור רישיון עסק אלא רק בשאלת פרשנות התוכנית – פרשנות המצויה בסמכותו של בית המשפט, וכך "ייפתר הפלונטר" שנוצר כשמצד אחד על פי העותרת מותרת פעילות החניון לפי התוכנית ומצד שני המשיבה אינה סבורה כך, אולם לא מאפשרת לעותרת להתקדם עם הליך רישיון העסק או לערור על קביעת הערייה.

דיון והכרעה כעולה מטענות הצדדים, נידרש להכריע במספר שאלות: האחת, האם יש לסלק את העתירה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת התוקפת את תיק המידע; השנייה, האם יש לקבוע כי במקרה בו נפלה מחלוקת באשר לפרשנות התוכנית, נידרשת רשות רשוי עסקים לסרב לבקשה כשאז יתאפשר למבקשת הרישיון לפנות בערר לוועדת הערר ע"פ סעיף 152 לחוק התיכנון והבנייה; השלישית, כיצד ניתן לערור על החלטת רשות רשוי עסקים כי נידרש היתר לשימוש חורג על מנת לקבל רישיון עסק; הרביעית, האם ניתן לתת לעותרת היתר זמני עד הכרעה בשאלה האם נידרש היתר לשימוש חורג; החמישית, בהנחה ולבית משפט זה הסמכות לידון בכך – האם אכן נידרש בנסיבות היתר לשימוש חורג.

אם כן, המחוקק לא הותיר את מבקשי רישיון העסק ב"בני ערובה" בידן של הרשויות המקומיות והם אינם חייבים "להכנע לתכתיבי הרשות או שאחרת יוגש נגדם כתב אישום". מבקשי רישיון עסק הרואים עצמם נפגעים מהחלטות רשות רשוי עסקים יכולים לפעול על פי הוראות הדין ולתקוף את החלטת הרשות אם בהשגה ואם בעתירה, על פי העניין.

...

אין בידי לקבל טענה זו. חוק רישוי עסקים קובע במפורש את התנאים הנדרשים לצורך קבלת היתר זמני להפעלת העסק במקרה בו נדרש היתר לשימוש חורג.

אני מקבל את טענות המשיבה בעניין זה. התוכנית קבעה שהשימוש במגרש הוא לבניין משרדים שאינו לצורך קבלת קהל.

סוף דבר העתירה נדחית.

נמצא כי העסק ממשיך לעבוד ללא רישיון למרות הסרוב: "הגעתי למקום לבצע ביקורת מדובר בחניון פתוח מסורב מישטרה מהתאריך 3.6.20. החניון פתוח ועובד, סדרן בכניסה אשר גובה כסף מהנהגים שנכנסים לחניון, מצורף צלום של קבלה ותעוד של החניון אשר נעשה בטלפון הנייד שברשותי, כמו כן פרטיו של הסדרן בכניסה מצורפים לעיל. בעת הבקורת כ – 30 רכבים חונים בחניון. ממליץ להגיש כתב אישום". לאחר ביקורת זו, ביום 9.8.20, פנה העותר באמצעות בא כוחו למשיבה וטען טענות שונות כנגד הסרוב.

...

המשיבה טוענת בתשובתה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר ועשיית הדין העצמי, שהרי הוא מפעיל עסק ללא רישיון תקופה ארוכה, כאשר אף תלוי ועמד כנגדו כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון עוד משנת 2018.

היא הגיעה למסקנה זו על בסיס מספר שיקולים וראיות מנהליות: האחד, מעורבותו של העותר בהתארגנות עבריינית רחבת היקף של ביצוע עבירות כלכליות בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

מסקנה זו של המשיבה, המבוססת על מספר שיקולים וראיות מנהליות כאמור, היא מסקנה סבירה.

לאור כלל האמור, העתירה נדחית.