מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה נגד סירוב העירייה לרישיון עסק לחניון בשימוש חורג

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לקראת שנת 2015 חזר הדבר על עצמו: נותני האישור בדקו את העסק ואשרו את מתן הרישיון לשנת 2015; הרישיון הודפס; אך בעקבות הגשת העתירה הקודמת (ביום 11.11.14) החליטו המשיבות (ביום 7.12.14) לסגור את תיק העסק של "חניון הדרום". מעבר לטענות הפרטניות שמעלים העותרים לגבי שני העסקים הנזכרים, נטען בעתירה באופן כללי כי היתנהלות הערייה בעיניינם של העותרים מונעת על ידי הרצון להתעמר ולנקום בהם בשל ההליכים המשפטיים שנקטו נגד הערייה לצורך אכיפת היתחייבותה לסלילת דרך הגישה המערבית, הליכים שבמסגרתם היא חויבה לשלם לעותרים פיצויים בסכום של מיליוני שקלים חדשים.
בהקשר זה נפסק בבג"ץ 416/76 הנ"ל, כי המנעות הועדה המקומית מהפעלת סמכותה שבפרק ז' לחוק, עשויה לשמש עילה לקבלת עתירה נגד סרוב הרשות המקומית להעניק למחזיק במקרקעין רישיון עסק, וזאת כל עוד הסרוב מושתת על השיקול התיכנוני בדבר השמוש החורג (ראו עוד ע"פ 503/68 מדינת ישראל נ' איכל, פ"ד כג(1) 73, 80; רע"פ 8689/09 שאול נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה "דרום השרון" (9.3.10)).
...
לא זו אף זו: קשה להלום את הסתירה בין טענת המשיבות כי "חניון הדרום" אינו נזקק לרישיון עסק משום שפעילותו נעשית ללא תשלום, לבין טענתן האחרת (למשל בסעיפים 78, 158-156 לכתב התשובה) כי העותרים ממשיכים להפעיל את "חניון הדרום" תוך הפרת דיני רישוי עסקים וכי לפיכך יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים.
מסקנה זאת הייתה נכונה גם אילו חברת גרר שי כהן הייתה הגורם היחיד הרשאי לעשות שימוש בשטח העסק במהלך תקופת ההתקשרות.
סיכום מן המקובץ עולה כי אין בטעמים שניתנו על ידי הממונה כדי למנוע מהעותרים קבלת רישיון עסק חדש ל"אוטו פאר", וכדי למנוע מעותר 2 את חידוש רישיון העסק של "חניון הדרום". לפיכך העתירה מתקבלת, באופן שהמשיבות מצוות להעניק לעותרים רישיון עסק חדש ל"אוטו פאר" לפי תקנה 30 לתקנות, ולחדש לעותר 2 את רישיון העסק של "חניון הדרום". זאת בכפוף למתן אישור נותני האישור (כהגדרתם בתקנות) להוציא נותני האישור שעניינם בדיני התכנון והבניה ובהסדרי תנועה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במסגרת עתירה זו, שהוגשה כנגד הערייה וכנגד משטרת ישראל, ביקשה העותרת מבית המשפט להתיר את המשך פעילותו של החניון ולהורות לעירייה להעניק לעסק רישיון עסק או לחילופין להעניק לה היתר זמני לשימוש חורג, עד שתוצא לפועל תכנית הבנייה במיתחם בו נמצא החניון.
נקבע, כי "משלא עתרה בסמוך לדחיית הבקשה אלא בחרה לתקוף אותה רק במסגרת עתירתה בשנת 2013, המדובר בשיהוי קצוני של כ-11 שנים. לפיכך, כל טענה בעיניין ההחלטה לדחות את הבקשה דינה להדחות מחמת שהוי." נקבע עוד, כי העותרת טענה גם כנגד צו הסגירה שהוצא כנגדה וניכנס לתוקפו ביום 1.5.05 וכי "גם בעיניין זה, נימנעה העותרת מלנקוט בהליך משפטי ומשכך דין טענה זו להדחות מחמת שהוי". גם לגופם של דברים לא מצא בית משפט זה ממש בטענות העותרת; כך, באשר לטענת העותרת שלפיה המשיבה שקלה שיקולים שאינם בסמכותה המנוגדים לחוק עת בחנה את הבקשה למתן רישיון עסק או מתן היתר זמני, וכי לפיכך המדובר בהחלטה החורגת ממיתחם הסבירות, נקבע כי מטרתו של חוק רשוי עסקים, תשכ"ח-1968 הנה, בין היתר, קיום הדינים הנוגעים לתיכנון ובנייה כקבוע בסעיף 1(א)(6) לחוק ועל כן, כאשר מבקש אדם רישיון לעסוק במקום שלא ניתן להפעילו על פי הוראות חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 או תכניות ביניין-עיר, רשאית הרשות לסרב לתתו בשל כך. נקבע, כי בהחלטתה של הערייה שלא ליתן רישיון עסק לעותרת מבקשת היא למעשה, לאכוף את קיום החוק וכי עמידה על דרישות החוק הן מחובותיה של הרשות ומשכך אינן מהוות שיקול זר: "שאיפתה של משיבה 1 היא לקדם את תכנית תא/3319 ולהוציאה לפועל, וזאת כאשר ניצבים לנגד עיניה אינטרסים צבוריים הנוגעים לכלל. לצורך כך, פועלת היא להפסקת פעילותם ופינויים של עסקים שאינם מחזיקים ברישיון עסק ואינם תואמים לתוכניות החלות במיתחם. פעולות אלו, לקיום תנאים למתן רישיונות עסק ואכיפה של צוים שפוטיים אותן מעבירה הרשות תחת שבט ביקורתה, הכרחיות לקיומו של משטר תקין. " באשר לטענת העותרת לקיומה של הבטחה מינהלית שניתנה לה מטעם גורמים בערייה, לפיה היא תוכל להמשיך לנהל את העסק עד שיחלו פעולות הבנייה במיתחם וכי בתקופה זו לא יבוצעו פעולות אכיפה כנגדה, קבע בית המשפט, כי העותרת לא הוכיחה כי היתקיימו התנאים לקיומה של הבטחה מינהלית, הכוללים הוכחה ברורה כי אכן ניתנה הבטחה מינהלית וכי ההבטחה הנה מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק.
...
המשיבים 2-146 טוענים, אף הם, כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעמים שהועלו על ידי העירייה.
סוף דבר העתירה נדחית.
באשר להוצאות כמגד העירייה, החלטתי שלא לחייב את העותרת בהוצאות המשיבה 1, וזאת משני טעמים.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפניי עתירה המופנית כנגד החלטתה של עריית תל אביב- יפו (להלן: "משיבה 1"), לפיה נדחתה בקשת העותרת לקבלת רישיון עסק להפעלת חניון בתשלום, הידוע בשם "חניון- אבינרי" (להלן: "העסק" או "החניון").
במסגרת עתירה זו מבקשת העותרת להתיר את המשך פעילותו של החניון ולהורות למשיבה להעניק לעסק רישיון עסק או לחילופין להעניק לה היתר זמני לשימוש חורג, עד שתוצא לפועל תכנית הבנייה במיתחם בו נמצא החניון.
עם זאת, המליצה הועדה המייעצת לשימושים חורגים באגף רשוי עסקים בעריית תל- אביב, "להתיר את מיגרש החנייה בתנאיי הסכמת מנהלת הפינוי מאחר ושימוש כחניון הוא האמצעי הנוח ביותר להריסת מבנים ולשמור עליהם מפני פולשים, בתוקף עד 31.12.2006" (נספח ז לעתירה).
דיון והכרעה כאמור, עניינה של העתירה הוא בסירובה של משיבה 1 להעניק רישיון עסק לחניון אותו מפעילה העותרת ב"מיתחם חסן ערפה".
...
כב' השופט ורדי נעתר לבקשה והורה על מתן צו ביניים לפיו החניון נשוא העתירה לא ייסגר עד להכרעה בה. נקבע כי בשלב זה, לא ניתן לשלול לחלוטין את טענות המבקשת, המתבססת בין היתר על טענה של הבטחה שלטונית שקיבלה מהעירייה לפחות לאי אכיפה של הצווים שהוצאו כנגד העסק.
לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי לא נמצא פגם במדיניותה של משיבה 1.
אי לכך, אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטותיה ובמדיניותה של משיבה 1, ודין העתירה להידחות.
העותרת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ למשיבה 1 ו-20,000 ₪ למשיבות 147-3.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

העתירה מכוונת כנגד החלטת המשיבה, עריית תל אביב-יפו, להציב עמודי חסימה על המדרכה שממול המיגרש ברח' חירותנו 9 בתל אביב המוחזק על ידי העותרת (להלן: "המיגרש") ובכך למנוע כניסת כלי רכב למגרש הנ"ל. הרקע העובדתי: 2.1 העותרת מפעילה בית מאפה וחנות לממכר מאפים בקומת הקרקע ובמרתף של בנין ברח' חירותנו 11 בת"א תחת השם המסחרי "האופה מבגדד" (להלן: העסק").
היא גם חלקה על הטענה לפיה העותרת פועלת ללא היתר כדין וזאת הן משום לדידה היתר כזה כלול ברישיון העסק, כמוזכר קודם, והן משום שמגרש בגודל כזה המשמש לחניית מספר מצומצם של כלי רכב אינו מחייב רישיון עסק לחניון, בהתאם לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי) התשע"ג 2013 פריט 8.6.
מכאן, שהלכה למעשה השמוש שנעשה במקום לחנייה הנו שימוש מנוגד להוראות התוכנית החלה, ואין חולק שלא התבקש ואף לא ניתן היתר לשימוש חורג זה. 4.3 לטענת המשיבה, מטרת העתירה היא למעשה להתיר לעותרת להמשיך להשתמש במיגרש הריק לצורכי חנייה ללא היתר כדין, תוך ניסיון למנוע מהעירייה לפעול בהתאם לחובתה וסמכותה.
בשים לב לכך שהעתירה הוגשה כשבוע לאחר פניית העותרת בכתב למשיבה, בטרם שהייתה למשיבה אפשרות של ממש להשיב על הפנייה ולקיים את הברור הנידרש בטרם שתוגש עתירה לבית המשפט - לא מדויק לומר שהמשיבה היתעלמה מהעותרת וסרבה לשמוע את העותרת ולתת לה הסברים, כנטען בעתירה.
...
חוות דעתה אשר התקבלה לאחר סיור ותצפית במקום, אשררה את המסקנה שאכן השימוש במגרש לצורכי חנייה מהווה סכנה לעוברי הדרך (ראה נספח 3 לתגובת המאשימה).
מדובר במסקנה שהתקבלה לאחר בדיקה מעמיקה ובהסתמך על עדויות שכנים, דוחות של פקחים, תצלומים, ובהמשך, של מומחית לתעבורה.
5.6 סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל ובמכלול השיקולים והאיזונים, דינה של העתירה להידחות – וכך אני מורה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בנסיבות בהן העותרת מבקש לעשות שימוש של חניון צבורי בתשלום, מדובר בשימוש עקרי לכל דבר ועניין והוא אינו תואם את רשימת השימושים הקבועה בתוכנית – "משרדים ללא קבלת קהל". נטען כי מקום בו מדובר בשימוש חורג מתוכנית, לא ניתן לתת רישיון עסק ללא עמידה בדיני התיכנון והבנייה, היינו קבלת היתר לשימוש חורג.
דיון והכרעה כעולה מטענות הצדדים, נידרש להכריע במספר שאלות: האחת, האם יש לסלק את העתירה על הסף בהיותה עתירה מוקדמת התוקפת את תיק המידע; השנייה, האם יש לקבוע כי במקרה בו נפלה מחלוקת באשר לפרשנות התוכנית, נידרשת רשות רשוי עסקים לסרב לבקשה כשאז יתאפשר למבקשת הרישיון לפנות בערר לוועדת הערר ע"פ סעיף 152 לחוק התיכנון והבנייה; השלישית, כיצד ניתן לערור על החלטת רשות רשוי עסקים כי נידרש היתר לשימוש חורג על מנת לקבל רישיון עסק; הרביעית, האם ניתן לתת לעותרת היתר זמני עד הכרעה בשאלה האם נידרש היתר לשימוש חורג; החמישית, בהנחה ולבית משפט זה הסמכות לידון בכך – האם אכן נידרש בנסיבות היתר לשימוש חורג.
לדוגמה לעתירה נגד עריית תל אביב שעניינה דרישה להיתר לשימוש חורג לצורך קבלת רישיון עסק עת"מ (מנהליים ת"א) 14281-10-16 רוט נ' רשות הרשוי המקומית תל אביב (04.02.2020).
...
אין בידי לקבל טענה זו. חוק רישוי עסקים קובע במפורש את התנאים הנדרשים לצורך קבלת היתר זמני להפעלת העסק במקרה בו נדרש היתר לשימוש חורג.
אני מקבל את טענות המשיבה בעניין זה. התוכנית קבעה שהשימוש במגרש הוא לבניין משרדים שאינו לצורך קבלת קהל.
סוף דבר העתירה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו