מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה נגד חיוב ארנונה רטרואקטיבי על שטחים פרטיים

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

טענות המבקש בבקשת האישור בתמצית עניינה של בקשת האישור הוא בטענת המבקש כי המשיבה (להלן: "העיריה") הטילה חיובי ארנונה רטרואקטיביים על כלל הנישומים בתחומה, תוך שהיא מוסיפה לחיובי הארנונה השוטפים חיוב בגין שטחים שלא חויבו על ידה עד אותה עת, ללא הסמיכה בדין ובנגוד להלכות בית המשפט העליון בעמ"מ 4551/08 עריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (1.12.2011) ועע"מ 1280/10 מעונות מכבי נ' עריית רמת גן (18.2.2012).
לפי הילכות אלה חיובי ארנונה רטרואקטיביים כפופים לחזקה פרשנית נגד תחולה למפרע.
בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה בשמה מבוקש לאשר את התובענה כייצוגית כך: "כל נישום בתחום השיפוט של עירית הוד השרון אשר חויב בחיוב ארנונה רטרואקטיבי ב- 24 החודשים שקדמו להגשת תובענה זו, ואשר בוצע לו תיקון שומת ארנונה רטרואקטיבי (שינוי שומה קודמת), על דרך של הגדלת שטח החיוב באמצעות הוספת שטחים (פרטיים ומשותפים) לשטח בר החיוב של הנישום ". בבקשת האישור נטען שתיקון השומה, תוך הגדלת שטחי החיוב, נעשה על ידי העיריה באופן רטרואקטיבי (מיום 1.7.15) למועד החל לפני "ארוע המס" הרלוואנטי לחיוב בארנונה שהוא היום הראשון של כל שנת כספים, ובנסיבות העניין 1.1.16, ואף לפני מועד ביצוע המדידה המיומרת שטענה העיריה כי ביצעה בנכס שבהחזקת המבקש (27.7.15), הגם שלא ביצעה כל מדידה בנכס, זאת באופן רטרואקטיבי ופסול.
משכך הוגשה התובענה שלפני בגדרה עותר המבקש לאשר את התובענה כייצוגית ולחייב את העירה להשיב לנישומים את מלוא החיובים הרטרואקטיביים שנשלחו על ידה בסך המוערך על ידו ב-5 מיליון ש"ח. טענות העיריה בבקשת האישור בתמצית העיריה לא הגישה הודעת חדילה, השיבה לבקשת האישור, וטענה שבהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 2453/13 עמר נ' עירית חדרה (14.4.2015), בגדרה נפסק שיש לחייב את הנישומים בארנונה באופן המדויק ביותר, החלה בפרויקט למדידת הנכסים בשטחה.
...
המסקנה אליה הגעתי היא כי בנסיבות העניין זכאים התובע ובא כוחו לגמול ולתשלום שכר טרחה, זאת על יסוד השיקולים הבאים: שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה לקבוצה המיוצגת: לעניין גביית היתר סבורתני כי יש לראות בהצהרות המשיבה - בהודעה לבית המשפט בתגובה לבקשה שהוגשה ב- 7.6.16, בהודעה מיום 15.9.16, ובדיונים שהתקיימו - כי החיובים הרטרואקטיביים בוטלו, ונעשתה השבה בפועל של התשלומים, ככל שאלה שולמו, כתועלת שהושגה עבור הקבוצה גם עקב הגשת התובענה ועקב פועלם של המבקש ובא כוחו.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בחודש נובמבר 2014, חייבה עריית כרמיאל את המערערת בארנונה בגין נכסים נוספים שבהם מותקנות מערכות פוטו וולטאיות, מעבר לנכס ברח' השיש 3, כאשר הסווג על פיו חויב השטח שעליו הותקנו המערכות הפוטו וולטאיות, היה סיווג של "תעשיה" שעמד אותה עת על סך של 46.66 ₪ למ"ר. המערערת הגישה השגה על חיובים אלה שנדחתה, והדיון בערר 43/14 היתייחס גם לחיוב על הנכסים הנוספים מעבר לנכס ברח' השיש 3.
בכל הקשור לסיווג המערכות הפוטו-וולטאיות בתקופה הקודמת לכניסתן לתוקף של תיקון תקנות ההסדרים שהוסיפו סיווג חדש התואם מערכות אלה, קבעה וועדת הערר כי יש לחייב בארנונה מערכות פוטו-וולטאיות, וזאת בסווג "תעשייה". וועדת הערר ציינה כי אין מקום להחיל את תיקון תקנות ההסדרים באופן רטרואקטיבי על חיובי הארנונה בשנים 2014-2015, וכן הדגישה כי הסווג המתאים ביותר לפני תיקון תקנות ההסדרים הנו סיווג תעשייה ושאם המערכות לא תסווגנה בסווג "תעשייה", החיוב אף יהיה גבוה יותר, שכן אז החיוב יהיה לפי סעיף סל בצו המיסים (כאשר הועדה ציינה כי סעיף שיורי זה קובע תעריף גבוה ביותר מפי שלושה מסיווג "תעשייה").
המערערת טוענת כי עריית כרמיאל מפלה אותה לרעה, שכן היא אינה גובה ארנונה בגין מתקנים פוטו-וולטאיים שהותקנו על גגות בתים פרטיים, בעוד שאותה היא מחייבת בארנונה בגין מתקנים כאלה שהותקנו על גגות שטחים מסחריים.
בנוסף נטען על ידי המערערת, כי הובטח לה על ידי עריית כרמיאל שהיא לא תחויב בארנונה בגין המתקנים הפוטו-וולטאיים, ולמרות הבטחה זו, היא חויבה בסופו של דבר בארנונה, כשלטענתה, החיוב נובע משיקולים זרים ומאחר וזכתה בעתירה מנהלית שניהלה כנגד הערייה והועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, בכל הקשור בהפקעה שבוצעה לגבי מקרקעין המוחזקים על ידי המערערת.
...
סיכומו של דבר, על יסוד הניתוח של סעיף 10(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט וסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש], הסמכות לקבוע תחולה למפרע לתקנות מותנית, לדעתי, בשני תנאים מצטברים: ראשית, צריך שהחוק המסמיך יקנה לרשות המנהלית סמכות לקבוע תחולה למפרע, בין במפורש ובין במשתמע, ואם אין הוא מקנה סמכות כזו במפורש, צריכה לחול חזקה פרשנית שלפיה המחוקק לא התכוון להקנות סמכות כזאת.
עיון בפרוטוקול הדיונים של וועדת הכספים בנושא "חיוב הארנונה באשר למערכות הסולאריות הרלוונטיות", אין בו כדי להביא לידי מסקנה כי היתה כוונה להחיל את התיקון באופן רטרואקטיבי, וזאת כאשר עולה בבירור כי וועדת הכספים היתה מודעת להעדר סיווג ספציפי כזה בעת דיוניה בשנת 2011, והיא אף הייתה מודעת לכך שקיימות רשויות מקומיות שגובות ארנונה בגין המערכות הסולאריות הרלוונטיות, ולמרות זאת, היא לא מצאה לנכון לקבוע מפורשות תחולה רטרואקטיבית של התקנות, והיא אף לא בחנה אם ניתן לקבוע תחולה כזו, מכוח הוראות החוק המסמיך.
לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

עתירה מנהלית לפי סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים"), ולפי סעיף 8(א) לתוספת הראשונה לחוק דנן, כנגד החלטת המשיבה 1 לחייב את העותרת במיסי ארנונה בגין מבנים וקרקעות בתחום הגן הלאומי בית גוברין (להלן: "הגן הלאומי" או "בית גוברין"), וכן כנגד החלטת המשיבה 1 לחייב את העותרת במיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי בגין אותם מבנים וקרקעות, תוך ביטול הפטור שניתן לה בעבר.
בנסיבות דנן הוגשה העתירה שבפני נגד דרישת המועצה האזורית לתשלום מיסי ארנונה למפרע, החל משנת 2001, ונגד ביטול הפטור מארנונה החל על שטחי מבנים, מערות, וקרקעות בתחומי הגן הלאומי בית גוברין על פי חוק הגנים הלאומיים.
בשולי הדברים יאמר כי בסיכומיה זנחה הרשות את טענתה כי על שטחי הגן הלאומי חל פטור ממסי ארנונה גם מכוח סעיף 5(א) לפקודת הפיטורין, שעניינו פטור למצבה היסטורית או למקום הסטורי, וממילא לא הוכיחה הרשות כי מתקיימים תנאי הפטור לפי סעיף זה. לחילופין, טוענת הרשות, כי אף אם מיתקיים גוון מסחרי בפעילות הפרטית שהיא מתירה לקיים בתחומי הגן הלאומי, נטמעת הפעילות דנן בפעילותו הכוללת של הגן הלאומי, ועל כן אין בכוחה לשלול את הפטור ממסי ארנונה שהוענק לרשות בחוק הגנים הלאומיים.
...
בהינתן שכך, הנני קובעת כי יש לחייב את הרשות בתשלום מיסי ארנונה החל משנת 2007, השנה בה נשלחה דרישת התשלום הראשונה, והודע לרשות על שלילת הפטור.
לסיכום הדברים, נמצא כי הפעילות אשר התירה הרשות לקיים בגן הלאומי איננה נכללת בפטור המוענק לה על פי חוק הגנים הלאומיים, וכי לא הוכח עובדתית שהפעילות הפרטית התקיימה בהיקף שולי, עד כי היא נטמעה בפעילות המיועדת לכלל ציבור המבקרים בגן הלאומי.
בנסיבות אלה, אין להיעתר לבקשת הרשות ולהצהיר כי היא זכאית לפטור ממיסי ארנונה בגין השימוש המסחרי שנעשה בשטחו של הגן הלאומי.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני שתי עתירות מנהליות אשר הוגשו על ידי העותרת – אסותא מרכזיים רפואיים בע"מ (להלן: "העותרת") כנגד מנהל הארנונה של עריית תל אביב וכן, כנגד עריית תל אביב (להלן: "המנהל" ו"הערייה", בהתאמה או "המשיבים" ביחד): הראשונה (עת"מ 60898-08-22), במסגרתה טענה העותרת כי הערייה הפרה את הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים ביום 25/8/21, עת העבירה לעותרת חשבונות ארנונה לשנים 2021 ו- 2022, בהם ביצעה חיוב רטרואקטיבי פסול.
[ההדגשה במקור ל.ב.] לטענת הערייה, בהתאם להוראות הסכם הפשרה, היא הוציאה ביום 23/12/21 שומת ארנונה לעותרת במסגרתה נכתב כי, בהמשך לביקורות אשר נערכו בנכס ובכפוף להסכם הפשרה שנחתם ביום 24/8/21, ניתנה הוראה לעדכן את הנכסים כמפורט להלן: נכס: 2000372099, עודכן לצורך חיוב בארנונה כללית מ – 62,535 מ"ר ל – 5,414 מ"ר בשימוש :"בית חולים". כמו כן, ניפתחו נכסים חדשים בארנונה כללית להלן: נכס מספר 2000389780 בשטח: 290 מ"ר בשימוש :מרפאה פרטית.
...
במחלוקת זו בין הצדדים נחה דעתי כי יש לקבל את טענות העותרת.
אשר לכך, נקבע בעת"מ (מנהלי תל אביב-יפו) 1791/08 מקס מאייר נ' עירית נס ציונה (21.9.2008), בפסקה 2: "הלכה היא מלפני בית המשפט העליון, כי לצידן של פעולות הרשות עומדת חזקת התקינות (החוקיות) המנהלית. רוצה לומר, נקודת המוצא הינה, כי הרשות המנהלית פעלה באופן חוקי ותקין, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי המבקש לעשות כן. כבר נקבע, כי לשם הרמת נטל ראייתי זה לא די בקיומה של תחושה בעלמא, המבוססת על השערות והנחות בלבד, אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה... בענייננו העותר לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא סתר העובדה לפיה המשיבה פעלה כדין ושלחה לאורך כל השנים את חיובי הארנונה והתראות תשלום באופן שוטף וכדין, הן לכתובות הנכסים בנשוא ענייננו. ועוד, בית המשפט העליון עמד על כך שעוצמתה של החזקה משתנה על-פי הנסיבות. בדרך-כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המנהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות." במקרה דנן המונח להכרעתי, אינני נדרשת לקבוע מסמרות בשאלה האם – על מנת לחסות תחת חזקת תקינות המנהל, נדרשה העירייה להראות כי המציאה את הודעת התשלום באופן המפורט בסעיף 344 או שדי בכך שהמציאה את ההודעה בדואר רגיל - זאת מפאת שניים עיקריים – ראשית, הואיל והעירייה לא הציגה כל אינדיקציה המלמדת על כך שהודעת התשלום אמנם נשלחה (באופן כלשהו) לעותרת ושנית, הואיל ונחה דעתי כי ממילא, הרימה העותרת את הנטל להוכיח כי ההודעה לא הגיעה לידיה במועד הפקתה או בסמוך לכך, אלא אמנם – כפי שנטען על ידה – רק בחודש יולי 2022.
סוף דבר; העתירות מתקבלות באופן חלקי כמפורט בסעיף 18 לעיל ובנסיבות כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

בתשובתה מיום 19.9.2021 הערייה דחתה את ההשגה בקבעה כי מאחר שהמשיבה לא מסרה הודעה על העברת החזקה עד למועד שליחת ההשגה, היא זו שנושאת בחובת תשלום הארנונה עד למועד זה. ביום 31.10.2021 המשיבה הגישה עתירה שכוונה נגד חיובה בארנונה לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"ם 73910-10-21, סגן הנשיא ר' סוקול).
בית המשפט המחוזי קבע כי רשות מקומית סבירה הייתה פועלת לאיתור המקרקעין הנמצאים בתחום שיפוטה, ודחה את טענת הערייה כי לא ידעה שהמקרקעין הועברו לשטח שיפוטה.
נקודת המוצא לדיון היא עמדה שלילית וחשדנית כנגד חיוב רטרואקטיבי בארנונה.
מי שלא משלם ארנונה על בסיס ההנחה ש"היה לו מזל" אינו יכול לטעון להסתמכות סבירה, והוא בגדר נוטל סיכון שהוא גם "על סיכונו". הדיון בנושא מחזיר אותנו בהכרח אל ההכרה במידה מסוימת של הגינות הנדרשת גם מן הצד הפרטי במערכת היחסים שלו עם הרשות.
...
אולם, בשונה מבית המשפט המחוזי, אני סבורה שבמקרה דנן יש לייחס משמעות מעשית לכך שגם המשיבה הפרה את חובת ההגינות שלה כלפי העירייה.
במכלול הנסיבות, אני סבורה שהגבלת החיוב למשך שלוש שנים בלבד מבטאת את האיזון הראוי.
סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בפסקה 20 לעיל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו