עתירה נגד חיוב ארנונה רטרואקטיבי

אשר על כן, אני סבורה כי סוגית סיווג המרתף לגבי התקופה שקדמה למועד השומות המתוקנות (ובכלל זאת התקופה טרם יום 16.2.2014) אינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, אלא היא חלק מהסעדים שהתבקשו בעתירה כנגד החיוב הרטרואקטיבי בארנונה.

...

לפיכך, העתירה בעניין זה נדחית.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני קובעת כדלקמן: (א) בסוגיית החיוב בארנונה למפרע בגין תוספת השטחים בבית המגורים ובמרתף - יש לחייב את העותר למפרע בגין תוספת השטחים החל מיום 30.10.2011 ואילך.

לגבי פרק הזמן לאחר יום 16.2.2015, סוגית אופן סיווג המרתף כ"מגורים צמוד קרקע" או כ"מחסן" מהווה הרחבת חזית שאין מקום להתירה ואין להיזקק לה. (ג) בסוגיית תחולת "מבצע תשלום חובות" - העתירה נדחית.

הדרישה לתשלום התייחסה לשנים 2009-2011 בלבד ועמדה על סך כולל של כ-250,000 ש"ח. המשיב הגיש עתירה לבית משפט זה כנגד החלטת הערייה לחייבו בארנונה באופן רטרואקטיבי.

...

לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסקה 37 להחלטת ועדת הערר מיום 20.5.13, שם נקבע, כך: "שוכנענו, נוסח המסמכים שהוצגו בפנינו על ידי העוררת, כי לא הייתה כל מניעה לאיתור מען העוררת בשנת 2000/2001, לא של העוררת ולא של קורונלי מיכאל, כדי לפעול לגביית מס אמת מהמחזיק האמיתי, או מן הבעלים שלו הזיקה הקרובה ביותר לנכס." כאן המקום לציין, כי בגדרי החלטת ועדת הערר מיום 20.5.13 צוטטה הגב' רוזה נרייב מטעם המשיב כמי שמאשרת כי המשיבה פנתה אל מר קורונלי בשנת 2002 בכתובת הנכס, בשנת 2008 לפי כתובתו בבאר שבע ובשנת 2010 לפי כתובתו באשדוד.

למקרא פרוטוקול הדיון ותצהיר עדות ראשית שהוגש בגדרי ההליך עולה, כי המשיבה אך אישרה כי בתקופה האמורה הייתה הבעלים של 2/3 מהזכויות בנכס, הא ותו לא. לאור כל האמור, לא היה מקום להשית על העותרת חיוב רטרואקטיבי בארנונה.

סוף דבר העתירה מתקבלת.

מדובר בעתירה כנגד החלטת הערייה, לחייב את העותרים לשלם ארנונה רטרואקטיבית בגין בית מגורים ונכס נוסף הצמוד לו, ששמש בעבר כמוסך.

...

שכן, אף לשיטתו של העותר, אימוץ הקביעות המשפטיות מפרשת דוד מזרחי יובילו למסקנה המתבקשת כי עליו לשלם ארנונה, לפחות עבור התקופה ממנה הודיעה לו העירייה על כוונתה לגבות ארנונה בגין הנכסים.

בנסיבות שפורטו, מצאתי כי איזון נכון של הדין הקיים לגבי חיוב רטרואקטיבי, התנהלותה של העירייה מחד גיסא, האינטרס הציבורי בדבר שיוויון בנטל הארנונה (והעובדה שהסכום שגבתה או לא גבתה הרשות מתגלגל לבסוף אל פתחו של הציבור הרחב) ואשמת העותרים היחסית מאידך גיסא, יש לקבל את העתירה באופן חלקי, כך שחיוב הארנונה יחול רק מהודעת הרשות הרשמית על כוונתה לגבות ארנונה בגין הנכסים.

סוף דבר העירייה תוציא שומת ארנונה חדשה, במסגרתה יחויב העותר בארנונה למגורים, לשני חלקי הנכס, החל מיום 01.7.2013, מועד שליחת מכתב רשמי מטעם העירייה לעותרים, על כך שנפתח חשבון ארנונה כללית בגין נכסיהם ברח' ל"ו 12, כפר שלם.

מעיון בעתירה עצמה עולה, כי לצד הגשת העתירה שבפני אשר יוצאת חוצץ כנגד החיוב הרטרואקטיבי בארנונה וכנגד העילות הנטענות לתיקון השומה, פעלה העותרת להגשת השגה וערר על שומת הארנונה.

...

לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, בחנתי את טענות העותרת כפי שהועלו בדיון בפני ואת סיכומי הצדדים שהוגשו, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק על הסף, זאת בכפוף לכך שלעותרת תהיה הזכות להגיש עתירה חדשה, ככל שהדבר יידרש, לאחר שתתקבל הכרעה בוועדת הערר בהשגה שהוגשה על ידי העותרת, או לאחר שיינתן פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בערעור על החלטה זו, באם יוגש ובאם הדבר יידרש כלל.

החלטתי זו מבוססת ראש וראשית על כך שכפי שציינתי בפני ב"כ העותרת בדיון בפני, קיימת חפיפה משמעותית בין הנושאים והטענות שהועלו ע"י העותרת בערר לבין אלו העולות בעתירה.

זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת העותרת בעניין זה כי בהתאם לפסיקה בתי המשפט המנהליים דנו בשאלות של חיוב רטרואקטיבי גם במצבים דומים למצב כאן.

על כך מוסיפה העותרת, כי המוזאון זכאי לפטור מתשלום ארנונה, פטור אותו ממאנת המשיבה ליתן לה. לצד טענות אלה טוענת העותרת כנגד החיוב הרטרואקטיבי בארנונה.

...

סוף דבר, הנני מקבל את העתירה באופן חלקי ומורה, כי העותרת תחויב בארנונה משנת 2007 ואילך.