עתירה נגד חובת ויתור על אזרחות זרה לצורך קבלת אזרחות ישראלית

העותרת נולדה בישראל לאביה שהנו אזרח לבנון ואמה שויתרה על אזרחותה הישראלית, אשר שהו בישראל באותה עת. לאחר לידתה, עזבו העותרת ובני משפחתה את ישראל ועברו להתגורר בלבנון.

העותרת הגישה ערר פנימי נגד החלטה זו וביום 16.08.23 נשלח מכתב לב"כ העותרת לפיו, בטרם מתן החלטה סופית בבקשה, על העותרת להגיע ללישכת המשיב לצורך עריכת ראיון.

לאחר הנישואין של הוריה, אמה הייתה חייבת לוותר על האזרחות הישראלית כדי להכנס ללבנון אך גם היא מעולם לא קיבלה כל מעמד בלבנון.

נטען כי העותרת היא תושבת ישראלית ללא כל אזרחות זרה.

נטען כי לשון הסעיף מלמדת שמדובר בסמכות שבשיקול דעת, סמכות המצויה בתחום מקצועיותו ומומחיותו של שר הפנים, עליו מוטלת האחריות והחובה ליישם מדיניות הממשלה בתחום זה. נטען כי הגם שמתקיימים בעיניינה של העותרת התנאים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק האזרחות, אין בכך די להיתאזרחות.

...

וכאמור, ככל הנראה גם הייתה חסרת מעמד שם. על כן, לאור המפורט לעיל, אני סבור כי מדובר במקרה חריג שנסיבותיו המיוחדות לא נשקלו לעומק על ידי המשיב.

בנסיבות אלו סבור אני כי יש להשיב את עניינה של העותרת אל המשיב, אשר ישקול מחדש את מכלול הנסיבות כמפורט לעיל.

אשר על כן, מהטעמים שפורטו, העתירה מתקבלת במובן זה שעניינה של העותרת יוחזר אל המשיב לבחינה נוספת כאמור לעיל.

אלינה היתה אזרחית זרה אשר נזקקה לאזרחות ישראלית ולכן פנו השניים למשרדו של התובע העוסק, בין השאר, במתן שירות מסוג זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי השיקים אכן נימסרו במסגרת הבקשה והבצוע של מתן השרות הנ"ל. אלא שהנתבע טוען כי אלינה החלה לעבוד במשרדו של התובע וכי טענה באוזניו כי סכום שכר הטירחה בגין השרות שניתן לה – שולם על ידה באמצעות קזוז משכרה.

השרות הוא מתן אזרחות ישראלית לאלינה והעובדה כי הנתבע ואלינה היו בני זוג באותה התקופה והגיעו יחדיו למשרדו של התובע או כי עובדת חייהם המשותפים מסייעת לקבלת האזרחות הנ"ל אינה הופכת את השרות כשירות שניתן לנתבע.

הנתבע עתר וביקש את תלושי השכר של אלינה במהלך שנות עבודתה של אלינה אצל התובע.

אף כאשר עסקינן בתביעה בלבד נאמר בע"א 5110/05 מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל נ. קלרה שטיינברג ואח' מיום 18/01/0: "שהוי כשלעצמו אינו חוסם תביעה אלא אם כמוהו כזניחת התביעה; או אם מצבו של הצד שכנגד הורע בשל השהוי; או קופחו אפשרויות הצד שכנגד להוכחת טענותיו נגד התביעה." עוד נקבע באריכות רבה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, נז (5) 433: "השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שהוי כמובנו במשפט. שהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השפוטי (רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד [11]; D.W. Oughton, J.P. Lowry, R.M. Merkin Limitation of Actions [60], at p. 23).

" ניתן להסיק מכל האמור לעיל כי על התובע עתה לסתור את טענת הנתבע הן באשר לטענת פרעון החוב זה מכבר והן באשר לוויתור על עילת התביעה.

לצורך העניין היה על התובע מוטלת החובה להביא את אלינה לעדות בתמיכה לגירסתו והיעדרה מההליך מעלה שאלות ותמיהות בגירסתו, הסתמית גם כך של התובע.

...

כל האמור לעיל, תומך בגרסתו של הנתבע כי ההתחייבות לתשלום היתה מצדה של אלינה וכי השקים נמסרו רק כבטוחה.

" ניתן להסיק מכל האמור לעיל כי על התובע עתה לסתור את טענת הנתבע הן באשר לטענת פירעון החוב זה מכבר והן באשר לויתור על עילת התביעה.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

אלא שישנם תחומים ומקרים בהם מיתערב המשפט, בכללם סרבנות גט על נזקיה (וראה: בע"מ 3151/14 פלונית נ' פלוני {פמ"מ – 05.11.2015}); הוצאת לשון הרע (וראה: דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס, נב(3) 1 {פמ"מ – 29.06.1998}); הפרת חובת ההגינות (וראה: רע"א 1554/16 אבן ישראל בע"מ נ' שולמן {פמ"מ – 05.06.2016}), גם הגשת תלונות שוא ואין מדובר ברשימה סגורה.

עומדת לתובע עילה נזיקית כנגד הנתבעת או מחמת רשלנותה או מחמת הפרת חובה חקוקה".

כאשר יודע אדם (כפי התובע) שהוא נקשר במערכת בינאישית עם אזרח זר שאין לו שורשים בישראל ומועסק על ידי גורם זר, צריך היה הוא לצפות כי הנתבעת (אזרחית .

ביום 10.02.2014 עתר התובע על-פי אמנת האג (השבת ילדים חטופים) להשבת הקטין לישראל (תמ"ש 19556-02-14).

., היא מערכת המשפט הרלוואנטית, שמא מנצל הוא את האירועים לצורך קבלת פיצוי כספי.

התובע הציע לנתבעת לוותר על חיובי מזונות בתמורה לויתור בעצם על התובענה.

...

מאפייניו של התא המשפחתי על מורכבותו ורגישותו מחייבת בחינה מושכלת וזהירה טרם מתן סעד שמא יימצא בית המשפט עושה מלאכה אשר רב בה הנזק על התועלת.

. אין מקומם בכאן, משנדחית התובענה.

סוף דבר התובענה נדחית.

העותרת טוענת לפטור מחובת הויתור על אזרחותה הקודמת, והסעד המבוקש הוא חיוב המשיבה להעניק לעותרת אזרחות ישראלית ללא ויתור על זו הקודמת.

ביום 9.11.22 פנתה העותרת למשיבה והדגישה שהיא פטורה מויתור על אזרחותה, בהתאם לסעיפים ב.8.5 ו-ג.10.5 לנוהל ההיתאזרחות, בהיותה אם לאזרחית ישראל ששרתה שירות צבאי מלא בצה"ל, וכשנדרשת "עמידה בעקרונות נוהל הורה-חייל ולא נקבע שהמעמד חייב להנתן דוקא מכוחו". ביום 17.11.22, לאחר שהתייחסה לפניית העותרת כאל ערר פנימי, הודיעה המשיבה לעותרת כי היא אינה פטורה מויתור על אזרחותה הזרה, שכן קיבלה מעמד מטעמים הומנטריים ולא במסגרת נוהל הורה-חייל בעקבות החלטת המשיבה הוגשה ביום 21.12.22 העתירה דנן.

...

סוף דבר: העתירה נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

את עמדתה ביססה המשיבה על הוראות סעיף 5(א)(6) ו-5(ב) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, לפיהן בגיר שאיננו אזרח יכול להיתאזרח אם מתקיימים בו תנאים שונים ובהם "ויתר על אזרחותו הקודמת או הוכיח שיחדל מהיות אזרח-חוץ לכשיהיה לאזרח ישראלי". ביום 11.06.19 הופסק הבירור של העתירה הראשונה לבקשת העותר, שכן בנתיים קיבל אשרת שהייה וניתנו החלטות מנהליות חדשות בעיניינו.

ביום 31.07.22, בעקבות "ערר פנימי", הודיעה המשיבה לעותר במכתב "שכל עוד ישנם תיקים פליליים הממתינים לבירור דין נגדו, לא יוכל להיתאזרח ובקשתו תדון רק לאחר שיתקבלו גזרי דין בעיניין כל התיקים ובהתאם להם". ביום 21.11.22 הודיעה המשיבה לב"כ העותר בכתב, ש"ככל שנגד הנ"ל עומדים ותלויים תיקי מב"ד פתוחים לא יתאפשר שידרוג המעמד לאזרחות".

כיום תלויים ועומדים נגד העותר שני תיקים פליליים, שניפתחו לאחר שדינו נגזר בגין שלושת התיקים הנ"ל (ובזמן בירורה של עתירה זו שלפניי) - ת"פ (ראשל"צ) 2588-05-24 שעניינו החזקת קאנבוס שלא לצריכה עצמית ביום 07.02.23 ות"פ (פ"ת) 67321-03-24 שעניינו החזקת אגרופן ביום 21.06.23.

בחינת החלטתה של הרשות בעת הקובעת, בשנת 2018 בה הציג לה העותר את האישור על הויתור וכשלא הסתבך עדיין בפלילים, מעלה כי חובת הרשות היתה לידון בעיניינו ולהעניק לו אזרחות ישראלית.

זו נתונה לשיקול-דעתו של שר הפנים כאמור בס"ק ב': "מי שבקש להיתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף קטן (א), יעניק לו שר הפנים, אם ראה זאת לנכון, את האזרחות הישראלית על ידי מתן תעודת האזרחות". נוהל 4.4.0001 של רשות האוכלוסין וההגירה, הטיפול בבקשת היתאזרחות לפי סעיפים 5,6,8 לחוק (05.12.21), שאליו הפנו ב"כ הצדדים,, "נועד לקבוע את השיטה לטפול בבקשה להיתאזרחות של מי שמחזיק ברישיון לישיבת קבע", וכותרת המשנה שלו, בראש העמוד הראשון, מתריעה ומתרה בפקידי המשיבה ובמבקשים בלשון ברורה, לאמור: "התראה: מסירת מידע שגוי או חלקי למבקש עלולה לגרום לאובדן אזרחותו האחרת. יש להפנות את המבקש תחילה לנציגות מדינת אזרחותו לבירור השלכות פעולה זו, בטרם יגיש בקשה. המבקש יידרש לחתום על תצהיר בהקשר זה". הרבה מונח כאן על הכף, והנוהל מדגיש שוב את הזהירות שבה יש לנהוג ביישומו של תנאי הויתור, וכך בסעיף ג.6.9: "ויתור על האזרחות האחרת, כולל קטינים הנלווים לבקשה – עמידה בתנאי זה תדרש ממגיש הבקשה, אך רק בסוף ההליך ולאחר שנבדקה עמידת המבקש בכל שאר התנאים להיתאזרחות, וניתן עקרונית לאשר את הבקשה." ושוב בסעיף ג.14: "לאחר בדיקת עמידה בתנאים, ורק אז, יש לשלוח למבקש מכתב בו נידרש להמציא אישור על ויתור על האזרחות הקודמת, או שאיננו אזרח של אותה מדינה (כולל עבור קטינים הכלולים בבקשה). האישור יוצג בתוך שישה חודשים (...). במקרים חריגים בהם לא הוצג האישור בזמן הנידרש, בסמכות מנהל הלישכה לאשר המצאת האישור לאחר התקופה האמורה בכפוף להמצאת הוכחה לנקיטת הליכים בנושא." דיון ומסקנות: נסכם את מהלך הדברים: העותר פנה למשיבה בחודש מארס 2018 בבקשה להיתאזרח, בהיותו בגיר, ולאחר בדיקת בקשתו ועריכת שימוע, הודיעה לו המשיבה ביום 11.10.18 "כי רק לאחר המצאת אישור הויתור על אזרחות זרה נבחן הבקשה לאזרחות". רע הדבר, שרק לאחר פניות מרובות והגשת העתירה הראשונה זכה העותר לתשובה, אך אין בכך כדי לשנות את מצב הדברים.

...

כל עוד לא יציג העותר אישור סופי על הוויתור לא ניתן להיעתר לבקשתו לקבלת אזרחות ישראלית.

דין העתירה להידחות, מנימוקים אלה: ראשית, בשום שלב לא הובטח לעותר כי תיענה בקשתו והוא יקבל אזרחות ישראלית, וגם במכתב לבא-כוחו מיום 11.10.18 הודיעה לו המשיבה כי המצאת אישור הוויתור תאפשר לבחון את הבקשה, משמע – לא הבטחה ולא התחייבות.

סוף-דבר, העתירה נדחית.