נגד
משיבים
שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים
החלטה
בפני עתירת עצור בטחוני בה מתבקש ביהמ"ש להורות למשיב לנמק מדוע לא לאפשר לעותר לקבל מגורמים שמחוץ לבית המעצר (בני משפחתו) ציוד אישי לו הוא זכאי, בהתאם לחוק ולנהלים, כאשר ציוד זה יכלול בין היתר: ביגוד מתאים לעונה, שמיכות וסדינים, מגבת, מצרכי הגיינה.
אך כאשר הועבר מהשהייה במעבר לאגף, נילקח ממנו ומאסירים אחרים חלק מהציוד והותר לאסירים לשאת איתם מאקסימום 3 חולצות, מכנס ובגדים תחתונים.
...
בפסק הדין נכתב בין היתר: "גם דין ראשה הרביעי והחמישי של העתירה להידחות לגופם (צמצום זרימת החשמל ומשך השהייה מחוץ לתא, ומגבלות ביחס לטובות הנאה). לפי הנטען, מדיניותה של הנציבה בעניינים אלה נעשתה מתוקף הסמכות המוקנית לה בסעיפים 80, 80א לפקודת בתי הסוהר. יצוין כי מצאתי טעם בטענת המשיבים לפיה מדיניות הנציבה בהקשר זה איננה שוללת מן הכלואים זכויות המוקנות להם, אלא אך מצמצמת את תנאיהם לרף המינימלי הנדרש עפ"י דין ודברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח צוק העיתים. כך, לאחר שעיינתי בחו"ד המודיעינית מצאתי כי היא מבססת היטב את התכלית הביטחונית שהוזכרה לעיל. חו"ד מבססת את החששות אשר הביעו המשיבים בתגובתם באופן גלוי, שכאמור מושתתות על הערכות מודיעיניות שהתקבלו לאחר פרוץ המלחמה. מכאן, כי יש הכרח במדיניות הכוללת שננקטה ע"י הנציבה, וזאת על מנת לשמור על ביטחון סגל שב"ס ועל ביטחון הציבור כולו".
באותו פסק דין ציין כב' השופט מינץ כי הוא מסכים עם חו"ד של השופט כבוב וכי החומר המודיעיני שהוגש לעיונם תומך באופן חד משמעי בחו"ד של השופט כבוב.
מציין ביהמ"ש בסעיף 6 לפסק הדין ובהתייחסות לטענות העותרות לפיה ההכרזה איננה עומדת את מבחני פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "בהקשר אחרון זה מצאנו להבהיר, כי חרף מסקנתנו לפיה העתירה אינה מצדיקה התערבות שיפוטית בצוק העתים – הרי שלא נס ליחן שפסיקות חשובות אלה: ואין בפסק דיננו להקהות מהחשיבות שבשמירה על זכויות אסירים דרך הכלל. שהרי, כידוע, אין דומה אובדן הפגיעה בזכויות אדם בעיתות מלחמה לאומדנה במצבי שלום, ולפיכך "מצבים שיפים הם לעת שלום – לא נוכל לקיימם לעת מלחמה" הדברים וודאי יפים לענייננו" .
אשר על כן, העתירה נדחית.
