במהלך חודש יוני 2013 הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי בחיפה (בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים) עתירה מנהלית לביטולו של היתר הבנייה ולמתן צו להריסת הבנייה, בנימוק שרק עם תחילת ביצוע עבודות הבנייה נודע להם שניתן לנתבעים היתר לבצוע עבודות בנייה בחלקת המקרקעין אשר נימצאת בבעלותם.
בתאריך 23.1.2014 השיבה היועצת המשפטית של הנתבעת 5 לב"כ של התובעים כדלקמן :
"... צו הפסקת עבודה שפוטי אשר הוצא בקיץ האחרון, בקשר עם בנייה שבוצעה בסטייה מהיתר ברחוב הולנד 31, צומצם לאחרונה, בהסכמה, תוך שהוחלט לאפשר לבעלי ההיתר להמשיך בבנייה נשואת ההיתר בלבד.
במהלך הדיון אשר היתקיים במסגרת ישיבת הועדה ציינה היועצת המשפטית של הנתבעת 5 כדלקמן :
"נעשתה במקום פעולה מכוונת של בנייה שלא לפי ההיתר תוך הגשת בקשה להיתר ללא הקלות וסטיות לאישור רשות רשוי, ובנייה בפועל באופן שנוגד את ההיתר ומחייב הליכי פירסום כתנאי לאישור.
(א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרשוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:
(1) התווייתה של דרך, סלילתה וסגירתה;
(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבניין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה;
בפיסקה זו –
"שינוי פנימי" – שינוי שאינו נוגע לצד החצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שניסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור;
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי הפרה של דיני התיכנון והבניה מהוות בסיס לזכותו של שכן לקבל סעד כנגד הבניה שאותה ביצע שכנו אשר קיבל את היתר הבנייה מטעם הועדה המקומית לתיכנון ובנייה, וכי הוראות חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 מהוות בסיס לתביעה אזרחית בשל עוולת הפרת חובה חקוקה כנגד הבונה בנגוד להיתר הבנייה, כאשר הוראות סעיף 145(א) לחוק התיכנון והבנייה הוכרה בפסיקה כחיקוק אשר נועד להגן על בעלי המבנים השכנים ושל המתגוררים בהם.
...
סוף דבר :
תביעת התובעים כנגד הנתבעים מתקבלת בחלקה בהתאם לפירוט הבא :
ירידת ערך דירת התובעים – 87,000 ₪ ;
תיקון נזקים – 3333 ₪ ;
מערכת מים מתוך הקיר המפריד – 3000 ₪ ;
תיקון שער הכניסה – 2000 ₪ ;
חיפוי גדר בטון – 36,000 ₪ ;
תיקוני ריצוף וקרמיקה – 34,500 ₪
שיקום דשא – 5000 ₪ ;
נזק לא ממוני/עוגמת נפש – 50,000 ₪.
התביעה כנגד הנתבעים 5 ו – 6 נדחית.
התביעה כנגד הצד השלישי נדחית ללא צו להוצאות.
