עתירה נגד החלטת שרת הפנים בעניין רישיון ישיבה ארעי מטעמים הומניטריים

העתירה הוגשה בעיניין החלטת שרת הפנים מיום 18.10.2021, אשר דחתה את בקשת העותרת לקבלת רישיון ישיבה אירעי מטעמים הומנטריים מיוחדים.

עקרי טענות העותרת בעתירתה העלתה העותרת טענות נגד ההחלטה משנת 2011 אשר כאמור לעיל, כבר נדונה בערר ובערעור שנדחו.

...

נימוקיה של העותרת מושתתים בעיקרם על טענותיה בדבר טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים לטענתה, להיעתר לבקשתה לקבלת מעמד בישראל.

בנסיבות הנדונות העותרת לא הצביעה על פגם שנפל בהחלטת שרת הפנים או על עילה אחרת המצדיקה להתערב בהחלטתה ולכן אין מנוס מדחיית העתירה.

העתירה נדחית מחמת השיהוי המשמעותי שנפל בהגשתה ואף לגופה.

העתירה הנדונה הוגשה בעיניין החלטת שרת הפנים מיום 24.4.2022 בהתאם לסמכותה על פי סעיף 7 בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 (להלן – הוראת השעה) שעל פיה נדחתה בקשת העותר למתן מעמד בישראל מטעמים הומנטאריים מיוחדים.

בפסקי הדין בעיניין הפרשה האמורה אף עמד בית המשפט העליון על חומרת העבירות ועל מסוכנותם של העותר ושותפיו, תוך ציון העובדה שאף הצער שהביעו והכרתם באחריותם למעשים לא היו כנים, כאמור שם (פסקה 5): "בעניינינו ביצעו המערערים עבירות חמורות. אמצעי החטיפה כדרך לגבות חוב – אף אם מדובר בחוב על פי דין – פוגע באושיות המשפט. עוד יש לזכור כי מטבעם של דברים, סופה של חטיפה אינו תמיד נראה בתחילת המעשה. נקודה זו נכונה במיוחד מנקודת מבטו של נפגע העבירה, הוא הנחטף. כפי שעולה, כל חטאו שהוא בנו של החייב. הפגיעה בנחטף אינה רק בשלילת חירותו שבוצעה בפועל, אלא בפוטנציאל הסיכון הטמון במעשה, שעלול אף להיתדרדר לפגיעה פיזית חמורה. יצוין בהקשר זה הפחד ואי הוודאות המלווים את מישפחת הנחטף במהלך ה'משא ומתן' בינם לבין החוטפים. עשיית דין עצמי על ידי החוטפים בקנה המידה המתואר – שימוש באקדח, חטיפה של בן בעל החוב למספר ימים ועריכת הסכם אי מעורבות משטרתית – מלמדת על המסוכנות הרבה של המערערים. בית המשפט חייב להשמיע קולו נגד תופעות מעין אלו המערערות על סמכותו ותפקידו בחברה. זאת ועוד, מיגזר דינו של בית המשפט המחוזי ומתסקירי שירות המבחן עולה תמונה לפיה על אף הסכם הסולחה, הבעת הצער ולקיחת האחריות על ידי המערערים אינן כנות. ניכר כי שלושתם נוטים להמעיט מחומרת מעשיהם ורואים עצמם כקרבנות..." (ההדגשות אינן במקור) (ראו גם עניין דרדון, פסקה 9).

עקרי טענות העותר בעתירתו בעתירתו הנדונה טוען העותר כי יש להתערב בהחלטת שרת הפנים, לקבל את עתירתו ולהעניק לו מעמד מטעמים הומנטאריים וזאת מהטעמים הבאים: חלוף שנים רבות מאז הרשעתו ומאז תום התקופה שבה המאסר המותנה שהושת עליו היה בתוקף; אין לו כל מישפחה בישראל, למעט משפחתו ואף אין לו קשר עם איש באיזור; כל חייו הוא חי בישראל, גר בישראל ואף למד ועבד בישראל וכי הזיקה היחידה שיש לו היא למדינת ישראל; אמנם אביו חי באיזור, אך זה שנים רבות ובעטין של נסיבות קשות, נותק הקשר עמו; עת היה קטין ניתן לו מעמד אירעי ומאז כל אחיו קיבלו אזרחות ישראלית והם כיום אזרחי ישראל; כיום הוא נשוי לאזרחית ישראלית וכי לנוכח הזכות לחיי מישפחה, יש לתת לכך משקל רב. לאחר בחינת טענות שני הצדדים בכתב ובעל-פה במהלך הדיון מהיום, ראיתי לנכון לדחות את עתירת העותר הנדונה.

סעיף 7 קובע חריג שלפיו שר הפנים רשאי לתת רישיון לישיבת אירעי בישראל לתושב האיזור (ולאחרים המנויים בסעיף זה) "מטעמים הומנטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לעניין זה" על-פי הוראות סעיף זה. עם זאת הודגש, כי "העובדה כי בן מישפחה של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים לא תהווה כשלעצמה טעם הומניטארי מיוחד" (סעיף 7(ו)(1) בהוראת השעה).

...

כך גם נדחה ערעורם של שני שותפים נוספים, שעניינם נדון בנפרד בת"פ (מחוזי ת"א) 4259-12-11 (ע"פ 6478/12 דרדון נ' מדינת ישראל (17.4.2013) (להלן – עניין דרדון)).

לנוכח כל האמור וביחוד משלא הצביע העותר על טעם הומניטרי מיוחד המצדיק להיעתר לבקשתו להסדרת מעמדו בישראל, אין מנוס מדחיית עתירתו.

העתירה נדחית.

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 54584-06-22 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: כ"ז חשוון תשפ"ג, 21 נובמבר 2022 בעיניין: 1. סאאד מתאנה 2. אחמד מתאנה 3. איה מתאנה 4. מוחמד מתאנה 5. מעואויה מתאנה ע"י ב"כ עו"ד כהן העותרים נ ג ד 1. הועדה לעניינים הומנטאריים 2. שרת הפנים באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)/ עו"ד בוטבול זלינגר המשיבים פסק דין

פסק דין בעתירה מנהלית המופנית כנגד החלטת המשיבה 2 מיום 24.4.2022 לפיה סורבה בקשת העותרים 2 – 5, ילדיו של העותר 1, אזרח ישראל שנולד מחוץ לישראל, לקבלת היתרי שהייה ולחלופין, רישיון לישיבת אירעי מטעם הומניטרי מיוחד לפי סעיף 7 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב – 2022.

וכך נכתב בהחלטת המשיבה (ע/11): - "בעניינינו מדובר בתושבי איזור, במקור מטול כרם וילידי השנים 1998, 1999, 2002 ו- 2004 המוזמנים על ידי אביהם, אזרח ישראל. המזמין נישא לאם המוזמנים, תושבת איזור וילידת 1977 בשנת 1993 ולהם חמישה ילדים משותפים, המוזמנים וילד נוסף יליד 2009, שהנו אזרח ישראל. בבסיס טיעוני הבקשה מעברה של המשפחה בשנת 2009 מהאיזור לשטחי ישראל, כאשר הילדים היו מתחת לגיל 14 ועל כן לגישתם בהתאם לנוהל החל בעיניין זה, היה עליהם לקבל רישיון לישיבת אירעי בישראל. המוזמנים טוענים כי עניינים לא טופל כראוי ועקב כך נשללה מהם הזכות לרישום בקובץ המירשם הישראלי. ובכן, מבחינת כלל נתוני הבקשה ניכר כי היא אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד המצדיק את אישורה. עניינם של המוזמנים היה צריך להתברר באפיק המינהלי, בלישכת מנהל האוכלוסין.

...

ב"כ המשיבים בתגובתה מבקשת להטיל ספק בגרסה העובדתית בה נקטו העותרים; עוד סבורה ב"כ המשיבים, ובאופן פורמלי אף קשה לחלוק עליה, שהן לפי חוק הכניסה לישראל (הוראת השעה) והן על פי הנהלים התקפים, אין חובה להיעתר לבקשת העותרים; ולבסוף, כי, מכל מקום, אין בפני המשיבה 2 שיקול הומניטרי מן הסוג שנשקל, מקום בו על הפרק טעמים הומניטריים מיוחדים.

לאחר ששקלתי בתמונת המצב שבפניי הגעתי לכלל מסקנה שגם אם על הפרק, מבחינתם של העותרים, תסבוכת שחותרים הם לפתרונה, מכל מקום, לא בעתירה זו טמון הפתרון, אם וככל שניתן ונכון להוביל לפתרונו, ומעבר לאמור בפסק דין זה, אף אין לי כל דעה בעניין.

על יסוד כל האמור, נדחית העתירה.

המוזמן תושב עזה במקור ויליד 1989 מוזמן על ידי אמו, תושבת ארעית בישראל, מעמדה הושב לה בהתאם לפסק דין שניתן לאחרונה לאחר שפקעה תושבותה בשנת 1998.

עתירה מנהלית (53109-05-20) שהוגשה כנגד החלטת שר הפנים דאז נמחקה ביום 21.7.20 והוסכם כי העותרים לא יורחקו מישראל בטווח של 30 יום ובזמן זה, ככל שיושב לאימם רשיונה לישיבת קבע, יהא באפשרותם להגיש בקשה חדשה להסדרת מעמדם בישראל.

זאת ועוד קיימת היתנגדות משטרתית למתן מעמד בישראל למוזמן באשר כנגדו תיקים תלויים ועומדים בעבירות של סמים ושב"ח. הינה כי כן, בנסיבות האמורות, החליטה שרת הפנים על דחיית הבקשה.

אף ספק בידי אם השלכות הרוחב מרחיקות הילכת של פסיקה לפיה מי שחי כאן, ואין לו לאן ללכת, ראוי, רק בשל כך, להכיר במצבו ההומניטרי, נשקלו על ידי ב"כ העותר, כשטענה את טענתה זו. שנית, נוכח כלל זה, קשה להלום את המסקנה שלוקה החלטת המשיב באי סבירות המצדיקה היתערבות; ולבסוף, שאם באופן כללי, לא כלאחר יד ראוי לבית משפט זה להתערב בשקול דעתו של המשיב, קל וחומר כאשר על הפרק בקשה הנסמכת על שיקולים הומנטאריים:– "כידוע, בכל האמור במתן רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל מטעמים הומנטאריים מיוחדים, שיקול הדעת המסור לשר הפנים הוא רחב במיוחד (ראו בג"ץ 1905/03 עכל נ' מדינת ישראל – שר פנים, [פורסם בנבו] פסקה 10 לפסק הדין (5.12.2010)). ... משזו נקודת המוצא להמלצת הועדה ההומניטרית ולהחלטת שר הפנים שנסמכת עליה, ברי כי עצם הדחייה של בקשה למתן רישיון ישיבה, כנה ומעוררת אמפתיה ככל שתהיה, אינה יכולה להצדיק את התערבותו של בית משפט זה" (בג"ץ 5026/13 פלוני נ' שר הפנים (10.6.2015)).

...

ומכאן, טענת העותר, שאלמלא נשלל מעמדה של אמו, סביר שהייתה מבקשת עבורו מעמד בהיותו קטין, ובהינתן בקשה כאמור, כשמרכז חייו בישראל, הייתה הבקשה מתקבלת.

סוף דבר.

ראשית, ואין זה העיקר, לא נכללת בקביעה השיפוטית בעניינה של האם המסקנה, שהיא נפגעה בשם רשלנות המשיב, ושנשלל בשנת 1997 מעמדה שלא כדין.

מכל מקום, בהינתן הדין והפסיקה כאמור, ובשים לב לרף ההתערבות הגבוה מקום בו על הפרק השאלה אם חרג המשיב ממחתם הסבירות, ובוודאי מהבחינה ההומניטארית, דין העתירה לדחיה.

במהלך הדיון הפנה בא כוח העותר להודעת המשיבים בבג"ץ 1777/22 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל ואח' נ' שרת הפנים, שבה נימסר בין היתר כי שר הפנים החליט באשר למי שנמצאו רשומים כ"תושבי איזור", אך מעולם לא הייתה להם כל זיקה לאיזור מעבר לרישומים, כי בנסיבות חריגות אלו ניתן יהיה להגיש בקשה מתאימה בנושא, ואף זו תבחן בהתאם לסמכותו בסעיף 9 לחוק הוראת השעה (פסקה 11 להודעה).

לפיכך, בדין נדחתה בקשתו של העותר מכוחו של מסלול זה. הפניית העותר למסלול השיורי, שעליה הלין בא-כוחו, נעשתה בהתאם לסעיף 7 לחוק הוראת השעה המאפשר מתן רישיון לישיבת אירעי בישראל מטעמים הומנטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמונתה על-ידי השר.

...

לסיכום, נקבע בהחלטה כי העותר מוזמן לקבל היתרי שהייה, שניתנים לו מכוחה של הבקשה לאיחוד משפחות, שהגישה האם.

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי, בכפוף להבהרה שלהלן הנובעת מהודעת המשיבים לבג"ץ, דין העתירה להידחות.

סיכום על יסוד האמור, ובכפוף לאמור בסעיף 21 לעיל, אני דוחה את העתירה.