עתירה נגד החלטת עירייה לאסור הצבת שלט חוצות

המכון חלק על נימוקי הערייה והגיש עתירה מנהלית נגד החלטתה.

בנסיבות אלה קיבל בית המשפט את העתירה, תוך חיוב הערייה בהוצאות שכ"ט עו"ד. טענות הצדדים לפי גישת הערייה, פקודת העיריות וחוק העזר מסמיכים אותה - כסמכות שברשות - להחליט כי בשלטי חוצות המצויים בשטחים מסוימים בעיר יפורסמו פרסומים מסחריים בלבד.

סעיף 246 לפקודת העיריות קובע את סמכות הפיקוח הכללית המסורה לעירייה ביחס להצגת מודעות, כדלקמן: מודעות העיריה תפקח על הצגת מודעות, שלטים וטבלות במקומות עסק או על גבי לוחות או במקומות אחרים, או תאסור הצגתם.

זאת שכן היתמקדות בלשונן - ובפרט בלשון סעיף 4(א) לחוק העזר - עשויה לתמוך לכאורה בעמדה שלפיה לראש הערייה מסורה סמכות רחבה להתערב גם בתוכן ובלשון המודעות המפורסמות ברחבי העיר ("ראש המועצה רשאי... לקבוע הוראות בדבר... מקום הצבתו... תוכנו וצורתו של השלוט").

...

נוכח חשיבותו של חופש הביטוי, סבורני כי מן הראוי להשלים את התמונה ולהתייחס, על קצה המזלג, לסוגיות החורגות מן השאלה הפרשנית שנדרשת להכרעה בענייננו אך ניצבות ברקע.

אך התוצאה היא שהבעת עמדה – כל עמדה – עשויה לשכנע את האחד, אך בה בעת גם להכעיס את האחר ולפגוע ברגשותיו.

כך או כך, במקרה שלפנינו אין צורך למצות את הבירור החוקתי – ודי בקביעה כי ההגנה החוקתית הבסיסית המוקנית לחופש ביטוי פוליטי מובילה לפרשנות מצמצמת של חוק העזר, באופן המלמד כי המערערת אינה מוסמכת למנוע את הפרסום העומד במוקד הליך זה. משכך, מסקנתי היא, בדומה לחבריי, כי דין הערעור להידחות.

במקביל, פירסמה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הודעה לעיתונות, בזו הלשון:  "ראש עריית תל אביב רון חולדאי הורה על הסרת שלט חוצות בו נראים מחמוד עבאס ואיסמעיל הנייה על ברכיהם, כאשר עיניהם מכוסות וידיהם מונפות לאות כניעה, ומעליהם מרחפים מסוקים וסביבם הרס וחורבן. רון חולדאי: 'התמונה מסיתה לאלימות המזכירה את מעשי דאע"ש והנאצים – שאיננו רוצים להימנות עמם. גם בתקופת בחירות יש קווים אדומים. אינני מיתערב בפרסומים במרחב הצבורי – אבל הפעם הכללים נישברו. השפלתו של האחר איננה דרכנו'". ביום 16.2.2020 הגישה העותרת עתירה מינהלית נגד החלטת המשיב להסיר את השלטים (עת"מ 36087-02-20) (להלן: "העתירה הקודמת").

בתגובה מיום 15.2.2021 השיבה המשיבה, בזו הלשון: "נוסח המודעה המבוקש הובא בשנית לעיון ראש העיריה, אשר לאחר בחינה בלב פתוח ונפש חפצה, לא ראה לשנות מהחלטתו, לפיה המודעה, בשים לב למאפייניה הגרפיים, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק עזר לתל אביב-יפו (שלוט), תשנ"ג-1992, האוסר על הצבת שלוט הפוגע לדעת ראש הערייה בתקנת הציבור או ברגשותיו". החלטה זו היא העומדת בלב העתירה דנא.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי, במובן זה שעניינה של העותרת יוחזר לשולחנו של המשיב.

אני סבור כי מן הראוי שההחלטה הנוכחית לא תסתמך אך על החלטה קודמת מושא העתירה הקודמת.

לא ראיתי כיצד שיקוף כזה נעשה בעצם שעתוק של ההחלטה הקודמת, כשבולט החסר בהתייחסויות מתבקשות ולו לאמירות בתי המשפט מאז ועד כה. סוף דבר לאור המקובץ, לא ברור אם נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים והעתירה מתקבלת בחלקה, מבלי שיהיה בדברים כדי להביע עמדה לגופו של עניין כנזכר או לכבול את שיקול דעתו של המשיב.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 57495-12-19 מרקעים שלוט חוצות בע"מ נ' עירית רמת השרון ואח' לפני כבוד השופטת אירית קלמן ברום עותרת מרקעים שלוט חוצות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד חיים בן יעקב, אבי חי משיבות 1.עירית רמת השרון ע"י ב"כ עו"ד מרדכי בר-לב, אופיר הלל 2.נורסטאר מדיה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רועי גולדשטיין 3.חוצות זהב בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יורם מושקט 4.מקסימדיה פירסום חוצות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יעקב אביעד 5.פירסום דיל טוב 2005 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נעמה זר כבוד 6.רפיד ויז'ן בע"מ 7.מאור שילוט ופירסום חוצות מואר בע"מ המשיבות 6 – 7 ע"י ב"כ עו"ד בארי רז 8.ברעם פירסום מקורי בע"מ פסק דין

העותרת הגישה נגד המשיבה תביעה כספית להשבת כמיליון ₪ אגרות שלוט שנגבו עבור שלטים שהוצבו בשטח מועצת חוף השרון (ת"א 51540-01-18, להלן: "התביעה הכספית") וכן עתירה מנהלית לאסור על המשיבה לנקוט בהליכים להסרת שלטיה ובהם השלטים במסגרת התביעה בסדר דין מקוצר לעיל (עת"מ 66854-03-18).

מכאן כי בשנת 2020 מוצבים ברחבי העיר רמת השרון 22 פני פירסום על גבי שלטי חוצות גדולים כדוגמת שלטי העותרת, ביחס ל-2 מיתקני שלוט, המהוים 4 פני פירסום, ניתן צו הריסה מותנה (בדומה לצוו שניתן כנגד העותרת) וביחס ל-16 מיתקני שלוט, המהוים 18 פני פירסום הנותרים – מתנהלים הליכים פליליים.

סעד כוללני במסגרת הסעדים שביקשה העותרת, בראש ובראשונה עתרה להורות למשיבה לפרט אילו פעולות נקטה כנגד כל השלטים הכלולים ברשימת השלטים שצורפה לעתירה ולהורות למשיבה "לפעול לאלתר להגשת תביעות לפינוי ולסילוק יד להגשת כתבי אישום נגד כל הגורמים הרלוואנטיים ובגין כל שלט ו/או מתקן שלוט שלא יוסר...", ו-"להורות למשיבה לנקוט לאלתר בכל פעולה נידרשת להסרת כל השלטים ו/או מיתקני השלטים... המצויים בשטחה ושלא ניתן להם היתר כדין". הואיל והעתירה לא תקפה החלטה פרטנית של המשיבה ולא הפניתה למחדל קונקריטי, הרי שלא ניתן להעתר לסעדים המבוקשים בגדרה.

...

בענייננו, לא שוכנעתי כי המשיבה התנהלה באופן מפלה, לא במישור הכוונה ואף לא במישור התוצאה.

סעד כוללני במסגרת הסעדים שביקשה העותרת, בראש ובראשונה עתרה להורות למשיבה לפרט אילו פעולות נקטה כנגד כל השלטים הכלולים ברשימת השלטים שצורפה לעתירה ולהורות למשיבה "לפעול לאלתר להגשת תביעות לפינוי ולסילוק יד להגשת כתבי אישום נגד כל הגורמים הרלוונטיים ובגין כל שלט ו/או מתקן שילוט שלא יוסר...", ו-"להורות למשיבה לנקוט לאלתר בכל פעולה נדרשת להסרת כל השלטים ו/או מתקני השלטים... המצויים בשטחה ושלא ניתן להם היתר כדין". הואיל והעתירה לא תקפה החלטה פרטנית של המשיבה ולא הפנתה למחדל קונקרטי, הרי שלא ניתן להיעתר לסעדים המבוקשים בגדרה.

בשלב זה של הדיון ולאור התוצאה אליה הגעתי עד כה, אין כל צורך להתעמק בסוגיה זו. סוף דבר העתירה נדחית אפוא, הגם שחלק מטענות המשיבה נדחו אף הן. בנסיבות העניין העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪ ובהוצאות כל אחת מהמשיבות 2, 4, 5, 6, 7 בסך 3,500 ₪ לכל אחת.

עתירה זו תחילתה בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בנתניה למתן צו מניעה שיאסור על עיריית נתניה, או מי מטעמה להסיר השלטים שהציבו העותרים.

עותר 2 – משה גורן השכיר לעותרת מס' 4 טקסימדיה בע"מ ולחברת ידיעות תקשורת בע"מ-, שאינה צד להליך זה – שטחים בבנין ברחוב הרצל 54 בנתניה שעליהם הוצבו שלטי חוצות.

וסעיף 2 (5) קובע: "תוקפו של רישיון להצבת שלט הוא עד יום 31 לדצמבר של אותה שנה בה ניתן הרישיון". דיון עיקר טענות העותרים מופנות כנגד סבירות החלטתה של העיריה להורות על הסרת השלטים הקיימים והמרתם בשלטים קטנים יותר, וכן טוענים הם כנגד הפגיעה בקניינם.

...

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה.

העותרים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום הפועל.

אני סבורה כי שיקול זה – הגם שהוא שיקול לגיטימי, שהעירייה רשאית ואף חייבת להביאו בחשבון, אינו מצדיק אף הוא את החלטת הערייה לאסור על העותרת להציב שלוט בחניון.

כך בין היתר נקבע בבג"ץ 6597/00 מרקעי תקשורת נ. עיריית תל אביב כי: "השמירה על יפי החוצות ועל איכות החיים של תושבי המקום, מחייבת פיקוח קפדני על המיקום והאופן בו מוצבים שלטים ומודעות ומספרם, וכול זאת בהתאם למדיניות שנקבעה אשר במסגרתה נערך האיזון הראוי בין השמירה על איכות הסביבה לבין שיקולים מסחריים וצרכניים של החברה וגורמים שונים בתוכה" (ור' גם בג"ץ 570/92 נעמה פירסום ושילוט בע"מ נ. ראש עריית תל אביב ואח' פ"ד ל"ז(3) 762, 776).

...

טענת העירייה בהקשר זה לפיה בהנחיות החדשות לא קיימת היתייחסות לשילוט המוצב על גדרות המקיפות חניונים, משום שקיים איסור כולל וגורף על הצבת שילוט כזה, כשבהנחיות קיים פירוט לגבי השילוט המותר בעיר והתנאים להצבתו – איננה מקובלת עלי.

סוף דבר כפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי אין מקום למדיניות הגורפת של העירייה האוסרת על הצבת שילוט בחניונים עיליים, בלא להגביל שילוט במקומות אחרים.

אינני מקבלת את העתירה במובן זה שאינני מחייבת את העירייה להעתר לבקשת הרישיון של העותרת, אלא כאמור, אני מורה לעירייה לבחון את בקשת העותרת לגופה.