עתירה נגד דחיית בקשת מענק סיוע להעלאת פריון בתעשייה

בנסיבות אלה, גם אם התגלו לעובד עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת החתימה על כתב הויתור, הדבר לא יביא לביטול כתב הויתור (דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה - הבנק הבנלאומי לישראל בע"מ, פד"ע כז 3 (1994), עתירה לבג"צ נדחתה: בג"צ 3674/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט (1)573 (1995); דב"ע 98/ 10 -2 קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ,  1.6.99 (להלן – עניין קנטי) ועניין לוסקי שנזכר לעיל, בעמוד 249).

אשר-על-כן הצהיר כל אחד מן המערערים בכתב הקבלה והסילוק, כי "אין לו טענות, דרישות או תביעות נוספות מן הבנק בגין עבודתו בו בין מכוח החוק ו/או הסכמים קבוציים ו/או מכוח כל הסכם אחר, וכי קיבל את מלוא הסכומים המגיעים לו והוא מוותר על כל תביעה או טענה מכל סוג וענין". כמובן שהחתימה על כתב הקבלה והסילוק אינה מונעת פנייה לערכאות על-פי זכות היסוד לתבוע בבית-משפט, אולם משנקבע במקרה שלפנינו בפסק האיזורי, כי הסכם הפרישה הנו עיסקת חבילה של תנאי פרישה מרצון – אין לפתוח ולהתיר אותה עיסקה כשהעובד מבקש להוסיף עליה סכומים כשם שאין להתירה לאור טענת המעביד כי הפרתו של העובד אותה עיסקה מצדיקה ביטולה (דב"ע נה3-154/ אלקטרה תעשיות (1979) בע"מ – גורין  [1], בעמ' 390-389).

התובע חזר על כך שאין הוא זכאי להשלמת פצויי פיטורים שעה שבעצם חתימתו וקבלת המענק, ויתר על העלאת טענתו כנגד רכיב זה וכחלק מאותה עסקת חבילה (סעיף 10.3 לסיכומי התובע).

...

בהתאם לאמור לעיל, התביעה לתשלום הפרשי פדיון חופשה נדחית.

גם מבלי להיכנס לפרשנות הסכם ההיפרדות ולשאלה מהם המצבים בהם יראו את התובע כמי שהפר את הוראותיו ועליו להשיב המענק (סעיף 10.12 לסיכומי התובע; עדות התובע בעמוד 8, שורה 23, עד עמוד 9, שורה 9), יש לדחות את התביעה שכנגד, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר – התביעה נדחית.

טענות הצדדים – תחילה הוגשה התביעה כנגד נציגות הבית המשותף בלבד, ולאחר מכן תוקנה התביעה ונתבעו בנוסף דיירי הבניין כמעסיקיה הישירים של התובעת.

בין הצדדים לא נחתם הסכם העסקה, ואף לא נימסרה לתובעת כל הודעה במהלך השנים על עידכון שכר, ולכן עתרה התובעת לקבלת פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

כ-10 שנים לפני הגשת התביעה פנתה התובעת בשל מצב כלכלי קשה וביקשה לקבל מענק אך משהוסבר לה שהיא לא מועסקת אלא נציגת קבלן חזרה בה מדרישותיה.

משהתובעת לא הועסקה כשכירה על ידי הנתבעים היא אינה זכאית לסעדים הנתבעים ועל כן יש לדחות את התביעה.

[8: ע"ע (ארצי) 15868-04-18 כותה – מדינת ישראל ( 7.4.2021) (להלן-עניין כותה)] דיון והכרעה– אקדים ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הראיות שהובאו בפניי, התרשמותי מהעדים ובהיתחשב במבחנים כפי שנקבעו בפסיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת קיומם של יחסי עובד ומעסיק.

והדברים נאמרים ביתר שאת כשמדובר בעבודה פשוטה או כשמתעורר צורך חריג לעשות כן.[footnoteRef:10] [10: דב"ע מד/ 3-44 כהן נ' רים תעשיות בע"מ, פד"ע טז 416.

מצאתי כי בנסיבות העניין גם אם ילדיה של התובעת סייעו לה מדי פעם, אין המדובר בעסק עצמאי שהעסיק עובדים.

...

משלא הוכח שכר חלופי בהתאם להלכת כותה, דין הטענה להידחות.

שנת העסקה זכאות בהתאם לוותק למשרה מלאה תעריף סך לתשלום 2016 9 378 170 2017 9 378 170 2018 9 378 170 2019 9 378 170 2020 10 378 189 2021 10 378 189 2022 10 378 189 סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיהם, כדלקמן: בגין דמי נסיעות – סך 2,464 ₪.

על הפרק: האם תגמולים המגיעים ליחיד בהליך חידלות פירעון מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות מוקנים לקופת הכנוס בהתאם ל"הילכות ב.ת.ב נ' ג'ינר וידידיה" או שמא מדובר בכספים השייכים לחייב? רקע כללי: זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בטבריה (כבוד השופט עופר שורק) מיום 12.05.2023 בחדל"פ 69691-11-22, בגדרה נדחתה בקשתו של היחיד להקנות לו את תגמולי הביטוח מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות.

יצוין כי כנגד המבקש הוגשו 5 תביעות חוב בסך 69,976 ₪ בדין רגיל, מתוכן אושרו על ידי הנאמנת 43,825 ₪, וכן חובות בדין קדימה בשל חבות במזונות בסך של 275,931 ₪ שאושרו במלואם.

המבקש עתר כי הפצוי יוקנה לו, ואילו הנאמנת טענה כי יש להקנות את הפצוי לקופת הכנוס, זאת בין היתר משום שעסקינן בפצוי מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות המשולמים על פי דיני החוזים, ולא פיצוי בגין ניזקי גוף על פי דיני הנזיקין.

לדידו ביטוח זה מכוחו ניתן הפצוי נועד להבטיח תשלום סכום מוגדר וקבוע, מקום בו המבוטח נותר עם נכות או שבר בשל תאונה, וזאת בכדי לסייע למבוטח ומשפחתו בכיסוי ההוצאות שנגרמו לו מחמת המחלה.

הילכת ידידיה וביטולה: עד פסיקתו של בית-המשפט העליון בעיניין ע"א 10217-16 ב.ת.ב - בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' רפאל ג'ינר (נבו, 17.01.2019) (להלן: "הילכת ג'ינר"), לרבות בדיון נוסף דנ"א 1996/19 בני קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשיה באר שבע בע"מ (נבו, 11.01.2021)), אשר חזרה עליה, שררה ההלכה הידועה כהלכת ידידיה, כפי שנפסקה במסגרת ע"א 38/68 הנאמן בפשיטת-רגל של ידידיה ראובן (יוסף עברון, עורך-דין) נ' ידידיה ראובן ו-כינס הנכסים הרישמי, כב (2) 141 (1968) (להלן: "הילכת ידידיה").

עיון בפוליסת הביטוח כפי שצורפה על ידי המערער, נספח 530, "הראל ביטוח תאונות אישיות... ביטוח לאירועים תאונתיים", מעלה את הפרוט בסעיף יב לעניין הגדרת המונח "תאונה" כ"ארוע פיתאומי שקרה בכל מקום בעולם, שלא תוכנן על ידי המבוטח וגרם לו לנזק אשר מכוסה בפוליסה", ובפרט הכסוי בגין "שברים", בסעיף 5.1 לנספח זה "כסוי בטוחי לשברים וכוויות עקב תאונה". (ראו את המסמכים שצורפו על ידי המערער ביום 13.12.2023 לבקשת המשיבה).

...

סבורני כי גם הדברים שנפסקו שם תומכים במסקנתי.

סבור אני כי הדברים שנפסקו בבתי המשפט המחוזיים מהעת האחרונה שהובאו לעיל ואשר מצדדים במסקנה כי יש להקנות את כספי הפיצויים מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לחייב, עדיפים, בפרט מן הטעם כי אלה מתחשבים בתמורות שחלו בפסיקה וההבהרות בהלכות מן העת האחרונה.

אשר על כן נוכח כל המפורט לעיל, הערעור מתקבל, כך שהחלטתו של בית-המשפט מיום 12.05.2023 מבוטלת, והכספים בסך 43,423 ₪, ככל שהועברו לקופת הנשייה, יועברו לחייב באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מהיום.

]השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטות המשיבה 2, וועדת ייצור מיתקדם לעידוד הפריון (להלן: הועדה), לדחות את בקשת העותרת לקבלת מענק סיוע במסגרת תכנית סיוע להעלאת הפריון בתעשייה שיזמה המשיבה 1 (להלן: הרשות להשקעות), וכן לדחות את בקשתה לדיון חוזר בהחלטה זו. רקע לעתירה על רקע החלטות ממשלה שונות שעניינן בהעלאת רמת פריון העבודה בתעשייה, פורסמה ביום 23.6.2022 הוראת מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה מס' 4.68 שעניינה "ייצור מיתקדם לעידוד הפריון" (להלן בהתאמה: משרד הכלכלה ו-הוראת המנכ"ל או ההוראה).

כנגד החלטות הועדה לדחות את בקשת הסיוע של העותרת ואת בקשתה לדיון חוזר, מכוונת העתירה שלפנינו – במסגרתה מבוקש לבטל את החלטות הועדה, ולחלופין להורות לה לבחון מחדש את בקשת הסיוע של העותרת.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות הוועדה.

מקובלת עליי עמדת המשיבות שלפיה מדיניות הוועדה לתת עדיפות לבקשות מלאות – ככאלה המאפשרות בחינה מדויקת ומעמיקה יותר של ההיתכנות הכלכלית והפיננסית של התכנית שבבסיסן – היא מדיניות עניינית הנופלת בגדרי מתחם הסבירות הנתון לוועדה, ובפרט, כאשר יש בסמכותה לפסול בקשות חלקיות אף ללא תלות ביתרת תקציב.

אשר על כן, העתירה נדחית.

אותו עורר הקים חברה בשנת 2016 בה שימש העורר 2 כמנכ"ל ובשנת 2016 ביקשה החברה להצטרף למסלול קליטת עובדים חדשים של משרד הכלכלה והתעשייה ועל רקע זה אושר לה סיוע בסכום של עד 9,716,546 ₪.

בית משפט השלום קיבל את הבקשה תוך שדוחה רוב טענות העוררים בהנמקות הבאות: 7.1.

מכל מקום, נטען כי המדינה אינה יכולה לדבר בשני קולות ומקום שבהליך קודם בפני כב' השופטת חליחל הייתה הסכמה לבטל צוי תפיסה ולהגבילם לשווי עבירת המקור, לא ניתן כעת לעתור להותיר צוי תפיסה על כנם ביחס להקף כספים גבוה יותר שלא נובע מעבירת המקור.

הפרשייה המיוחסת לעוררים הנה מורכבת ביותר ומסועפת והחשד הוא כי הם קיבלו במירמה 17.5 מיליון ₪ באמצעות מענקים ממשרד התעשייה והכלכלה כמענקים שנועדו לסייע ולעודד קליטת עובדים אשר שיעור השתתפותם בשוק העבודה נמוך ולאחר שקבלו את המענקים האמורים פתחו העוררים חברה חדשה ודיווחו דיווחים כוזבים על שכרם של אותם עובדים וזאת על מנת לקבל כספים במירמה.

הבקורת העלתה כי שכרם של העובדים נמוך לאין שיעור מהדווח של העוררים למשרד הכלכלה.

...

לגופה של הבקשה, סבורני כי במצב דברים זה, בו לא מוגש כתב אישום מזה תקופה ארוכה ביותר (מעבר לתקופה שבחוק), מקום שאנו בשלב של סיום חקירה והראיות הנדרשות לביסוס תפיסה בשווי מעבר לעבירת המקור מצריכות ראיות ברמה גבוהה יותר ומטעמי מידתיות (ראו בש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל (פסקה 10, 26.11.2009)), נכון לקבל את בקשת העוררים.

מסקנה זו מתחייבת, כך נקבע, מן המסקנה שקדמה לה, לפיה המונח "עבירה" שבסעיף זה מתייחס לעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון שכן העבירה מתייחסת לסכומים שהופקדו בחשבון הבנק בלבד ולא בפירותיה של עבירת המקור.

מכל הטעמים האמורים, אני מקבל את הערר ומורה על ביטול צו התפיסה ביחס למבנה המשטרה שידוע כגוש 18579 חלקה 99 וצו התפיסה/מניעה בעניין נכס זה יימחק מרשם המקרקעין.