עתירה נגד אי-מכירת דירה בדיור ציבורי בתנאי מבצע

בבקשה העלו העותרים טיעונים כנגד הנימוק האמור לדחיית בקשתם.

כאמור, כשנה לאחר הגשת העתירה, הציג המשיב בכתב התשובה נימוק אחר לדחיית הבקשות, ולפיו העותרים אינם נמנים עם אוכלוסיית זכאי הדיור הצבורי, ומשכך, על פי המדיניות החדשה אין למכור להם את הדירות בתנאים המיטיבים הקבועים בחוק הרכישה.

טיעוני המשיב המשיב אינו חולק על כך שבשני העשורים שקדמו להגשת העתירה נמכרו, בתנאים מיטיבים על פי חוק הרכישה או במסגרת מבצעי מכירה שונים, מאות דירות מסוג הדירות שבהן מתגוררים העותרים – דירות שניבנו על ידי המשיב במרחב הכפרי לשם השכרה, למי שאינם עומדים בתנאי הזכאות הכלכלית הקבועים בנוהל השיכון הצבורי.

...

על כל האמור לעיל יש להוסיף כי אין בפיו של המשיב מענה משכנע לטענותיהם של השוכרים כי במהלך השנים, עד להגשת הבקשה לרכוש את דירתם, שינו את מצבם לרעה – בכך שהתמידו ונותרו בדירותיהם לאורך שנים רבות בשל הציפייה לכך כי המגורים ברציפות בהן יעניקו להם הטבה כלכלית בעת רכישתה, בכך שנמנעו במשך אותן שנים מלרכוש דירת מגורים אחרת ובכך שבשל הציפייה האמורה השקיעו מכספם כדי לשפץ את הדירות.

מהמקובץ עולה כי המשיב לא היה רשאי לדחות את בקשותיהם של העותרים לרכישת דירותיהם בנימוק כי אין הם עומדים כיום בתנאי הזכאות הכלכלית שעל פי נוהל הדיור הציבורי, או כי לא עמדו בתנאים אלה בעת החתימה על הסכמי השכירות.

סוף דבר העתירה מתקבלת בחלקה, באופן שההחלטות שקיבל המשיב בעניינם של העותרים מבוטלות, על מנת שיובאו להכרעה מחודשת של המשיב, על יסוד השיקולים הנדרשים בעניין.

נושא העתירה: העתירה שבפני הוגשה כנגד החלטת הוועדה הבין משרדית מיום 23.3.2014, שדחתה את בקשת העותרת לרכישת דירת מגוריה במסגרת הדיור הצבורי, בהתאם לתנאי רכישה שנקבעו בעבר, והמהווה, לטענת העותרת, הפרה של הבטחות מנהליות שניתנו על ידי המשיבות.

העותרת קיבלה החלטה בזמן אמת, ולא יתכן כי תידרוש היום, בדיעבד, כי ימכרו לה את הדירה בהתאם לתנאים שנקבעו בשנת 2012 המתייחסים למבצע שהסתיים בשנת 2010, כאשר מאז חלו תמורות הן בהתייחס לדין החל, כמו גם בערך הדירה, לאור פרויקט 'פינוי בינוי' ועליית מחירי הדיור בישראל בשנים האחרונות.

...

למרות שדי באמור לעיל על מנת לדחות את טענת העותרת בדבר ההבטחה המנהלית, אוסיף ואומר כי עולה מהתמלילים שלא ניתן, כלל, להגיע למסקנה כי הייתה כוונה של הדוברים להקנות להבטחותיהם תוקף משפטי, אלא שהדברים נאמרו תוך רצף השיחה בניסיון לעודד את רוחה של העותרת.

מבחני הפסיקה ועקרונות החוק ברורים בעניין זה, ועל אף מצבה הקשה של העותרת, אין בידי לקבל את טענותיה בדבר קיומן של הבטחות מנהליות.

סוף דבר: כמפורט בפסק הדין, העתירה נדחית.

עתירה כנגד החלטת המשיבים שלא למכור לעותרת דירה בדיור הצבורי בתנאי מבצע, שעיקרם הנחה של כ - 79% משווייה, כיון שאינה עומדת בקריטריונים.

...

באשר לפן הדיוני, אני דוחה את ההשוואה לתקנות 100 ו101- לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, שכן על-פי תקנה 8(3) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א2000- מוקנית לבית-המשפט המינהלי סמכות לדחות עתירה או למוחקה על הסף כולה או מקצתה, כאשר הנימוקים הם בדרך-כלל נימוקים שהיו ניתנים על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק בהיעדר עילת התערבות ראויה מחמת שיהוי והיעדר ניקיון כפיים, ובית-המשפט המינהלי אינו מוגבל בסמכותו לדחות על הסף עתירה מינהלית והוא רשאי לעשות כן מכל נימוק ראוי".

בסופו של דבר, חוק סוציאלי שתכליתו להיטיב עם נזקקים צריך לקבוע אמות מידה מהסוג המאפשר בחינה אמיתית ומשמעותית של המצב הכלכלי מכל היבטיו באופן שיקיף את כלל המשאבים העומדים לזכות האזרח הפונה בעניין זכותו לדיור ציבורי.

סיכום לאור כל האמור לעיל, במצטבר, אני דוחה את העתירה.

העתירה לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטותיה של ועדה בינמשרדית, המורכבת מנציגי חברת "עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל" (להלן – עמידר), משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון, אשר נתקבלו בשנת 2007 ובשנת 2009, ובהן הוחלט שלא לאפשר לאִמה המנוחה של העותרת, אשר התגוררה בדירה ציבורית שבניהול עמידר, לרכוש את הדירה במסגרת מבצעי מכר שפירסם משרד הבינוי והשיכון, וזאת היות שהאם לא עמדה בתנאי רציפות המגורים הנכללים במבצעים אלו, בשל נסיעות לחו"ל לתקופות ממושכות בסמוך למועד הגשת בקשת הרכישה.

יוער, כי על-אף שחלק מההחלטות הנוגעות לעתירה התקבלו על-ידי חברת עמידר, המשיב בעתירה זו הִנו משרד הבינוי והשיכון, זאת בהתאם לנוהל עבודה שפירסם האחרון, ולפיו בתובענות המוגשות לבית-משפט זה נגד חברת עמידר, בין-השאר בגין החלטות בדבר זכויות דייר ממשיך או בנוגע לזכויות רכישה על-פי מבצעי מכר בדיור הצבורי – המדינה תהא המשיבה.

למעלה מזאת, ב"כ העותרת אף צירף לעתירה המתוקנת את ההודעה שנמסרה לו לגבי דחיית בקשתם של העותרת ובעלה למעמד של "דייר ממשיך בדירה" (שלא לצורך רכישתה) מיום 30.6.11, שעל-גביה הובהר, בכיתוב בכתב יד, "כי הבקשה לרכישת הדירה במסגרת המכר לא בסמכות הועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון ולכן לא נדונה בועדה זו. הועדה שדנה בנושא המכר הִנה הועדה הבינמשרדית"; אולם, חרף האמור, ב"כ העותרת לא פנה בבקשה חדשה ומתאימה לעניין מכר הדירה לגורם המוסמך.

...

על-רקע האמור, החלטת הרשות המנהלית ניתנה בסמכות כדין, הונחתה משיקולים ענייניים, הושתתה על מסד נתונים ראוי, ובאה בגדרו של מתחם הסבירות, ומשכך לא קמה עילה להתערבות שיפוטית בה (עע"מ 9018/04 סאלם מונא נ' משרד הפנים (12.9.05); בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754, 766 (2004); בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688 (1991); דנג"ץ 4128/00 מנכ"ל משרד ראש הממשלה נ' הופמן פ"ד נז(3) 289, 324 (2003); עת"מ 557/06 דוד אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (11.11.07); ועת"מ (י-ם) 38684-05-10, בעניין סוויסה, לעיל).

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪.

בעניינינו, טוען המשיב 1, כי מאחר שהעותר אינו זכאי לדיור צבורי ואינו זכאי למעמד של דייר ממשיך, ממילא לא עמד העותר בתנאי הזכאות לרכישת דירה לפי מבצע המכר "דירה משלי". לסיכום, טוען המשיב, כי מדובר בהחלטה סבירה וראויה, אשר אינה חורגת ממיתחם הסבירות ואינה מצדיקה היתערבות בית המשפט.

העותר העלה טענות שונות ומגוונות כנגד המשיבים, ביניהן טענות הלקוחות מתחום המשפט המינהלי והמשפט האזרחי.

...

בענייננו, אני סבורה, כי יש לחלק את הדיון בשאלה האם ניתנה הבטחה שלטונית לעותר למספר שאלות משנה: שאלת זכאותו של העותר להכרה כ"דייר ממשיך"; השאלה אם ניתנה לעותר הבטחה שלטונית; והשאלה אם יש הצדקה לביטולה.

לסיכום, לעותר לא ניתנה הבטחה שלטונית לגבי זכאותו לרכוש את הדירה.

סוף דבר העתירה נדחית.