עתירה מנהלית: דחיית בקשת סיוע בשכר דירה לאם יחידנית נכה

ענייננו בעתירה מנהלית שהגישה העותרת, רוית מילר, נגד המשיב, משרד הבינוי והשיכון/אגף איכלוס, שדחה את בקשתה לקבל סיוע חודשי בשכר דירה.

על החלטת הועדה הגישה העותרת ערעור ובו שבה ופירטה את טעמיה לקבלת סיוע בשכר דירה, את מצבה הרפואי הפיסי והנפשי, את היותה אם יחידנית לשני ילדים שגם מצבם הרפואי והנפשי אינו תקין.

עולה איפוא בבירור כי המסמכים מזמן אמת תומכים בטענות העותרת, ובעיקר עולה כי האינטרסים של העותרת כלל לא הובאו בחשבון על ידי מי מההורים; אף התרשמתי מהמסמכים כי מכירת הדירה נועדה לתשלום חובות של ההורים, החזר חוב לבנק, מחיקת עיקולים והיתרה נועדה לאם, כמתיישב עם התצהיר של האם שהבהירה כי בתמורה שנותרה לה ממכירת הדירה לאחר תשלום החובות רכשה לעצמה דירה בבת ים (ע/4).

מכאן שאני רואה להחזיר את עניינה של העותרת לבחינה נוספת של הבקשה תוך בחינת נסיבותיה, המסמכים הרפואיים, הנפשיים, הנכויות המסמכים הסוצאליים ומצב הילדים בהיותה אם יחידנית ועל סמך זה לפעול, ולא להביא במסגרת השיקולים את היות המבקשת בעלת דירה.

...

אומר כבר כי למסקנה זו הגעתי, לא מאחר שהפעלתי שיקול דעת תחת שיקול הדעת המקצועי של הרשות שהוסמכה להחליט באלה על בסיס הנתונים, הנסיבות והמבחנים הרלוונטים למתן הסיוע, גם אין בכוונתי לעשות כך שהרי מקובל עלי כי על הועדה המקצועית להפעיל שיקול דעת ולבחון את הנסיבות הפרטניות ועל בית משפט לבחון את ההחלטה; גם אינני מתייחסת לעצם ההחלטה שלא להעניק את הסיוע המבוקש.

אלא ששוכנעתי כי הוועדה לא נתנה דעתה לתוכן המסמכים האותנטיים שהציגה העותרת בעניין הדירה ולא נתנה דעתה להשלכות העולות מהמסמכים הללו על העותרת, ותחת זאת שבה וציינה בצורה לאקונית לכל פנייה של העותרת כי "סיבת הדחייה: בעלת דירה בעבר שנמכרה" (נספח ה' לתשובה) או למשל גם "סיבה לאי זכאות לפי הנוהל... נמכרה דירה בשלמות בשנת 2016..." (ע/3).

שהינו אביה של רוית" (סעיף 7 לתצהיר האם – ע/4); התוכן שאני רואה לתת לדיבור 'מטעמי נוחות', ובלי לקבוע מסמרות, הוא כי 'הנוחות' הכוונה לחיובים העשויים לחול על מכירת דירה 'שניה' [שאינה דירת יחיד] של בני הזוג, ונראה כי הרישום שביצעו ההורים 'לנוחותם' נועד למטרה זו. אך כאמור אינני קובעת מימצא בעניין אך הנסיבות בהן עולה במפורש מהמסמכים האותנטים מבית המשפט לענייני משפחה, כי העותרת כלל לא היתה הבעלים האמיתי של הדירה, כי ההורים פעלו בהתאם למטרותיהם ולנוחיותם, ונראה כי בלי מעורבותה ובלי שנתנו דעתם להשפעה שתהיה לכך על העותרת, כל אלה מכתיבים את המסקנה כי ראוי לקבל את הדברים העולים מפרוטוקול בית המשפט, מהסכם הממון ומתצהיר האם, ולא לגרום עוול לעותרת בשל התנהלות ההורים.

ביום 21.8.2014 אישרה ועדת החריגים של משרד הקליטה לעותרת עדיפות בתור הממתינים לפיתרון דיור, יצוין כי באותו מועד גרה העותרת יחד עם אמה הקשישה הסובלת מבעיות בריאות ודמנציה, בעלת נכות 100% ונזקקת לכסא גלגלים.

ככל שלא יוכר הותק בתקופת הביניים, ביקשה העותרת לחילופין לחייב את משרד השיכון בתשלום למפרע של סיוע מוגדל בשכר הדירה לתקופה זו. שלישית, העותרת טענה כי החלטת משרד השיכון אינה עומדת בכללי המשפט המינהלי והנהלים הרלוואנטיים (נוהל מס' 08/05 הקצאת דירות בשכירות בשיכון הצבורי ונוהל דיון בועדת אכלוס עליונה 08/13).

אכן מקריאת העתירה נדמה שהעותרת לא דייקה בעובדות שהציגה לבית המשפט – כך למשל הטענה בפתח העתירה כי במהלך זכאותה במשרד הקליטה "לא הוצעה לה ולו דירה אחת" (זאת על אף שהדברים נסתרים במכתב משרד הקליטה שצרפה העותרת ממנו עולה שהוצעה לה דירה בפריפריה - נספח ע/11; אולם השווה לסעיף 3 לעתירה בו נטען שמשרד הקליטה לא הציע לה דירה אחת "ביישוב" [מגוריה]); כך בהמשך כשנטען שזכאות העותרת במשרד הקליטה "נגרעה" "בתואנה כי נהלי המשיב 2 מקנים זכאות...לתקופה של עד 10 שנים" וכי זכאותה במשרד הקליטה חודשה בהמשך לעתירה הקודמת (ס' 5-7 לעתירה; זאת על אף שבפועל העתירה הקודמת עסקה בסרוב משרד השיכון ועל אף שזכאות משרד הקליטה הוארכה מכוחה של הוראת השעה); כך למשל בהסתרת תוצאות העתירה הקודמת ומועד הגשת הבקשה החדשה למשרד השיכון (ס' 6 לעתירה שאינו מזכיר את הקביעה לפיה על העותרת להגיש בקשה מחודשת – שלא הוגשה, אלא רק מציין שהיה על משרד השיכון לבחון זכותה בשנית; וסעיף 11 לעתירה שאינו מזכיר את מועד הגשת הבקשה בשנת 2016 אלא רק מציין "שנים של היתעקשות"); וכך למשל אי אזכור הסיוע בשכר הדירה שמקבל בנה של העותרת (ס' 12 לעתירה שמדבר רק על הסיוע שהעותרת מקבלת ואף נטען בו שההשלמה לשכר הדירה המשולם בפועל נעשית מקיצבת הנכות).

יודגש כי בעניינינו, בעת הגשת הבקשה המקורית למשרד הקליטה ובמהלך השנים בהם הייתה בטיפול משרד הקליטה, הייתה העותרת אם יחידנית עם לפחות 3 ילדים קטינים, שאחד מהם מוכר כנכה (ס' 63 ו-74-77 לנספח 2 לכתב התגובה לעתירה – דו"ח משרד הקליטה).

במהלך הדיון בעתירה הקודמת הודיע ב"כ העותרת כי היא תגיש בקשה חדשה, אך היא לא עשתה כן. משבקשת העותרת משנת 2010 נדחתה והעותרת מחקה את העתירה שהגישה על החלטת הדחייה, ומשבקשה חדשה מצידה הוגשה רק בשנת 2016 ובסופו של יום אושרה כחריג בשנת 2017, הטענות הנוגעות לשנים קודמות, לרבות פסיקת שכר דירה רטרואקטיבי, נדחות.

...

מכל מקום, גם לגופו של עניין פירט משרד השיכון מדוע אין מקום להיעתר לבקשה משהעותרת לא העבירה מסמכים רפואיים מתאימים, וגם לעניין זה לא מצאתי כל טענה לגופו של עניין בטענות העותרת או סימוכין כי אכן עמדה בכללים המתאימים.

סוף דבר העתירה מתקבלת בחלקה.

יתר טענותיה של העותרת נדחות.

פנית גב' גמזו לסיוע בדיור נדחתה גם היא לאור העובדה שיש לה ילדה קטינה אחת (כאשר על פי הנוהל, כאמור, רק מישפחה (לרבות אם יחידנית), ובה שלושה ילדים קטינים עונים על כללי הזכאות).

אשר לסוג הראשון, טיעונים הנוגעים לעצם התבחינים לזכאות, הטענה היא כי אי סבירות ההחלטה נובעת מאי סבירות הנוהל עצמו וההסתמכות עליו, ועל כן יש לבחון את ההוראה הרלבנטית בנוהל עצמו (ראו, בדומה: עת"מ (מנהליים ת"א) 47220-12-14 אהוד יאיר נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם בנבו, 2015), שם ביקש העותר להורות על ביטולו של סעיף 4.13 לנוהל מס' 08/04 של משרד הבינוי והשיכון בנושא הישתתפות בתשלום שכר דירה והעניין נבחן לגופו; עת"מ 1036-12-11 (מינהליים י-ם) איריס שריג נ' משרד הבינוי (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין שריג), שם תקפו העותרות את הוראת סעיף 2.15.2 לנוהל של משרד השיכון בעיניין הישתתפות בתשלום שכר דירה שמגדיר את היישובים, שניתן לקבל בהם סיוע בשכר דירה, וכב' השופט יגאל מרזל קבע כי יש להורות על בטלות הסעיף הרלבנטי בנוהל; ועת"מ 1083-09-10 (מינהליים י-ם) ביטון נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 2011), שם תקפה העותרת נוהל של משרד השיכון המחייב את המבקש לקבל שכר דירה מוגדל, לוותר על תורו ברשימת הממתינים לשיכון צבורי והנוהל נבחן לגופו).

מתגוררת עם אמה שמקבלת גם היא סיוע בשכר דירה.

הנידון: בקשתך/כם לקבל סיוע הרינו להודיעכם כי ועדה ציבורית בישיבתה מיום 17.10.17 דנה בקשתכם והחליטה כדלקמן: מהות הבקשה: דיור צבורי החלטה: דחיית הבקשה מהסיבה לא עונה על גודל מישפחה מזכה נימוקי הבקשה: למרות הנסיבות של המבקשת אשר הוצגו בוועדה, לרבות מצבה הכלכלי והחובות בהם היא שרויה, המצב הנפשי הקשה, הנכות ממנה היא סובלת והטיפול בביתה, הועדה סבורה שאין בנתונים אלה כדי להצדיק חריגה מהנהלים ומהכללים וזאת בין היתר בהסתכלות מבחינה רוחבית של המקרים המגיעים לפתחה של הוועדה" (הדגשה שלי – מ' א' ג') כאן יש יותר פירוט לגבי הנתונים שעמדו לפני הוועדה, כפי הנראה כיון שהעניין הוחזר לוועדה בעקבות הגשת העתירה.

משכך, הראתה העותרת כי עם חלוף שמונה שנים מעת מכירת הדירה, לא נותר בידיה דבר מעבר לקיצבת החודשית אותה היא מקבלת, אשר מכסה את סכום השכירות ותו לא. לטענתה, כשהגישה את הבקשה בשנת 2017, שמונה שנים לאחר מכירת הדירה, לא נותר לה דבר מסכום זה. גב' מרקוביץ ביקשה ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה (בקשתה מיום 13.11.16, נספח ג' לתגובת משרד השיכון לעתירת גב' מרקוביץ מיום 29.4.18) ובקשתה נדחתה.

...

אני סבורה כי אין מקום לדחיית העתירה על הסף, רק בשל העובדה שבשל צירוף העתירות, ובחינת הנושא לעומק בידי משרד השיכון, התמשכו ההליכים, וחלפו שנתיים נוספות, מה שמאפשר לגב' מרקוביץ להגיש בקשה חדשה.

סוף דבר משרד השיכון יפעל כמפורט: הנהלים של ועדות החריגים יתוקנו כך שיתווספו לתבחינים משקולות מדידים, וכן יווסף תבחין של זמן המתנה בתור לדיור ציבורי במועדים הקבועים בפס' 81, בסיום הפרק השמיני בסיכום הביניים לעניין התבחינים.

אשר להוצאות – אני סבורה כי במקרה זה משרד השיכון לצד הסיוע המשפטי והעותרות הספציפיות ערכו עבודה יסודית ועניינית, שהביאה להתקדמות משמעותית, לאור נכונות משרד השיכון לערוך עבודת מטה רצינית בעניין, בעתירות הפרטניות שהתקבלו ולו בחלקן, ייפסקו הוצאות אם כי על הצד הנמוך -10,000 שקלים לעותרות בכל אחת מהעתירות, לרבות בעתירת הזוג בן שטרית.