מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

עתירה מנהלית נגד הקמת צובר גז בניגוד לתכנית והיתר בנייה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לפני עתירה מנהלית, שעניינה היתנהלות המשיבות בנוגע למקרקעין שבגוש 30537 חלקה 135 שבמבשרת ציון, ובמרכזה חששם של העותרים מהקמת "צובר גז" בנגוד לתכנית ולהיתר בנייה החלים על המקרקעין.
העותרים מבקשים כלהלן: (1) להורות למשיבה 1 לרשום הערת אזהרה בדבר הייעוד והשמוש במקרקעין על פי תקנה 27(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב - 2011, על הבית המשותף, על מנת שהרישום יישקף "הערות תכנוניות בדבר הייעוד ו/או השימשו שנקבעו בתכניות ובהיתר המאושרים למקרקעין – כפי שנקבע בהוראותיהם של תכנית המתאר מי/250, התכנית המפורטת תב"ע מי/431/ג והיתר הבניה שניתן לה ביום 18.11.90". (2) –(ג) להצהיר כי סימון מיקומו של צובר גז, המכונה על ידם "עבירות הכנה", עומד בסתירה עם תכנית המתאר עולה כדי עבירה, זאת מאחר ש"רישום עבריות ההכנה באמצעות תשריט הבית המשותף בטבו מהוה מסירת ידיעה כוזבת לרשויות".
...
אשר על כן כל טענה הנוגעת לרישום הבית המשותף האמור ולתשריט המצורף אליו אינה בסמכותו של בית משפט זה, ולפיכך דינה להידחות.
יוער כי המשיבה 1 אינה מתחמקת מאחריות, ומצהירה באופן חד משמעי כי לחששותיהם של העותרים אין מקום, שהרי לטענתה "המסמך התכנוני הרלוונטי הוא היתר הבניה שניתן על ידי הוועדה המקומית". משיבה 1 מוסיפה ומודיעה כי "אין בסיס לחשש של העותרים", שהרי "לשם התקנת צובר גז יש חובה לקבל היתר בניה"; וככל שבקשה כזו תוגש "יש חובה לשלוח הודעה לכל הבעלים/ החוכרים במקרקעין, ובמסגרת זו יוכלו העותרים להביע את התנגדותם ולשטוח את מכלול טענותיהם בפני הוועדה המקומית, וזו תקבל החלטה שעליה גם ניתן לערור בפני ועדת הערר המחוזית". משיבה 1 מבהירה עוד כי "אופן רישום תשריט בית משותף, אינו בא ואינו יכול להשכיר בניה שנעשתה ללא היתר בניה". באשר לפעולות אכיפה המבוקשות כסעד על ידי העותרים, מודיעה משיבה 1 כי "לפנים מן הצורך, מועבר התיק לבחינת תובע הועדה על מנת שיבחן האם יש מקום להמשיך בהליכי האכיפה ביחס לבניה שנטען שבוצעה במקרקעין... והחלטת התובע תועבר גם לידיעת העותרים". נוכח כל האמור לעיל דין העתירה להידחות.
סוף דבר העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 23727-10-18 עריית יקנעם ואח' נ' מדינת ישראל - רשות הרשוי למיתקני גז מחוז חיפה ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט מנחם רניאל העותרים 1.עריית יקנעם 2.מועצה אזורית מגידו 3.ועד מקומי בת שלמה 4.עמותה להגנת הסביבה כרמל מנשה ע"י ב"כ עו"ד דן נחליאלי ועו"ד אריאל פישר המשיבים 1.מדינת ישראל - רשות הרשוי למיתקני גז מחוז חיפה 2.הצוות הבינמשרדי מכוח תמ"א 37/ח ע"י פרקליטות מחוז חיפה-אזרחי 3.נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד ע"י ב"כ עו"ד דנה זינגר ושות' 4.איגוד ערים לשמירה על איכות הסביבה שרון כרמל ע"י ב"כ עו"ד אהוד דהאן 5.מועצה אזורית חוף הכרמל ע"י ב"כ עו"ד אסנת הירש פסק דין
אני דוחה גם את הטענה בדבר "מעשה עשוי". הטענה מבוססת על הלכה נטענת כי פירסומה של תוכנית למתן תוקף מקים טענת "מעשה עשוי" כנגד מי שלא עתר במועד נגד אישור התוכנית, וכל שכן אם הוצא היתר בהסתמך על התוכנית, והעותר לא פנה בבקשה לצוו ביניים למנוע זאת.
על פי הוראות התוכנית, נספח הבינוי של התמ"א (הקרוי בעתירה בטעות "תשריט הבינוי") הוא מיסמך מנחה, שניתן לסטות ממנו (עע"מ 2015/08 רוני בראון נ' הועדה המקומית מטה יהודה) ואילו בתשריט התוכנית, שהיא מיסמך מחייב, לא נקבע מיקומו המדויק של השטח התפעולי בתא שטח 200.
סעיף 6.10יא לתמ"א המתיר סטיה עד ל-250 מטר אינו רלוואנטי, שכן הפעלתו מותנית ב-3 תנאים מצטברים, שלא היתקיימו, ובהם שלהפעלתו יש צורך לאשר תוכנית חדשה שאינה בסמכות המשיבים 2-1, ושמדובר ברצועת תשתיות ומתקן הנדסי, בעוד שיעוד הקרקע בו יוקם מיכל האיחסון אינו רצועת תשתיות ולא מתקן הנדסי, אלא "תחנת קבלה". על כן, לא ניתן לפעול על פי סעיף זה. יתר על כן, הזזת מיכל האיחסון 250 מטר מערבה, היתה מעמידה אותו בנקודה טופוגרפית אקראית, עדיין רחוקה מגבול תחנת הכח, ולא צמודה אליה.
היתעלמות התנ"ס מהוראות תסקיר ההגנה על הסביבה לטענת העותרים, בנגוד להוראות תסקיר ההגנה על הסביבה, לא נעשה שימוש במרכיבים נמוכים, ולא בוצעה הטמנה משמעותית של מיכל הקונדנסט לשעת חרום.
כפי שנקבע בבג"צ 2974/17 המועצה האזורית מגידו נ' המועצה הארצית לתיכנון ובנייה (ניתן 24.12.17), שעסק במיקום מיכל גיבוי לאיחסון הקונדנסט באתר חגית בתא שטח 202 - "החלטות מינהליות אמורות להיתקבל על סמך תשתית עובדתית, ותוך בחינת כל החלופות להחלטה. אולם, במה דברים אמורים? בבחינת חלופות שלגביהן הונחה תשתית ראשונית לכאורה באשר לישימותן. אין די בכל רעיון חדש שעולה בשלב מאוחר של תיכנון כדי להסיט מן הדרך תכניות שלהן משמעויות כלכליות וחברתיות נכבדות (ראו והשוו: בג"ץ 574/81 ירמיהו עיני בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, מרחב תיכנון מקומי קריות, פ"ד לו(3) 169 (1982) שם נקבע כי אין די ב"רעיון" שעלה בשלב מאוחר של ההליך כדי להביא לשינויו).
...
סיכום על פי כל האמור לעיל, אישור התנ"ס נעשה כדין, תוך בחינה ראויה של השיקולים והחלופות הרלבנטיות, כשההחלטות מתקבלות בתוך מתחם הסבירות, ובאופן שאינו מצדיק התערבות בית המשפט, שאינו מוסד תכנוני, בהחלטות המוסדות התכנוניים, המשיבים 1-2.
לפיכך, אני דוחה את העתירה.
העותרים ישלמו למשיבים 1-2 הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ולמשיבה 3 הוצאות משפט בסך 8,190 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עתירה המופנית נגד החלטת הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה מחוז חיפה בשבתה כועדת המשנה להתנגדויות (להלן: "הועדה המחוזית") מיום 15.2.2021 (להלן: "ההחלטה") והחלטת יו"ר הועדה המחוזית מיום 25.4.2021 (להלן: "החלטת היו"ר").
באשר לשימוש הנוכחי במקרקעין, מתייחסים העותרים לטענת המשיבים לפיה ממילא המקרקעין לא משמשים את הציבור מזה כ-40 שנה וטוענים כי לא כך הם פני הדברים שכן משנת 1979 ועד 2015 כל השטח התת קרקעי היה בשימוש בזק בשל קיומה של המרכזייה התת קרקעית ועד היום קיימת במקום תחנת טראנספורמציה וצובר גז אשר אף הם מהוים צורך צבורי.
נטען עוד, כי אחוזי הבנייה חושבו בהתייחס לשטח של מעל 2,000 מ"ר, אך הדבר סותר את הנתונים וכי יש צורך לתקן את הטעות בהקשר זה. עוד נטען כי אושרו זכויות יתר בשיעור של 250%, למרות שעל פי התכנית הכוללנית ניתן לאשר רק 190% ועל פי חפ/1996 ניתן לאשר רק 160% וזאת ללא כל הסבר הגיוני.
באשר לאי מתן רשות לערור למועצה הארצית – נטען, כי בנגוד לעמדת העותרים אין המדובר במקרה המצדיק היתערבות של המועצה הארצית שכן מדובר בתכנית מתאר מקומית נקודתית שמתייחסת למגרש בודד ללא השלכות רוחב או אופי עיקרוני והתכנית אף לא עוררה היתנגדות של מי מהגופים או מהשכנים למעט העותרים.
אפנה בהקשר זה לעע"מ 7126/18 אביוב נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז מרכז (16.08.2021), לאמור: "נקודת המוצא לדיוננו היא כי בית המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התיכנון, ואין הוא מחליף את שיקול דעתן המקצועי בשקול דעתו שלו. היתערבות בית המשפט בהחלטות רשויות התיכנון מוגבלת למקרים שבהם התכנית או ההחלטה התכנונית נימצאו לקויות מבחינה מנהלית ..."; ואת עע"מ 1044/21 אבו פרג' נ' ועדת המשנה להתויות בועדה המחוזית לתיכנון ולבניה חיפה (01.08.2021), אף שם נפסק כי – "כלל נקוט הוא כי בית המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התיכנון ואין הוא ממיר את שיקול דעתן בשקול דעתו שלו. התערבותו של בית המשפט בהחלטות רשויות התיכנון נעשית במשורה בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות היתערבות על פי כללי המשפט המינהלי (עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז ירושלים, פסקה 9 (24.11.2005); בג"ץ 4375/19 מועצה אזורית מטה יהודה נ' המועצה הארצית לתיכנון ובניה, פסקה 26 (18.5.2020))." לכן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטה העקרונית "הבסיסית" של הוועדה המחוזית והיא לאשר את הקמת המבנה אשר ייעודו העקרי הנו כפי שהוצע.
במסגרת תכנית חפ/2232, נקבע כי תוספת בנייה תתאפשר באחת משתי חלופות: חלופה א' – כוללת הקמת בניינים בכל אחד מהמגרשים בנפרד ללא הריסת המבנה הקיים במיגרש של העותרים, ואז ניתן יהא לאפשר בנייה בשיעור של 160% עד לסך כולל של 50 יחידות דיור בשני המגרשים.
...
בית משפט קמא דחה למעשה את כל טענות המשיבים, אך ב"יישורת האחרונה" נעתר לבקשתם למתן רשות ערר למועצה הארצית לתכנון ולבניה.
לכן, אין להתערב בהחלטת יו"ר המועצה המחוזית בנושא זה. סיכום – נוכח האמור מעלה במצטבר – דין העתירה להידחות.
העותרים ישלמו למשיבות 1-2 הוצאות בסך 3,000 ₪, למשיבה 3 הוצאות בסך 2,000 ₪ ולמשיבים 4-7 הוצאות בסך 5,000 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2011 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

העתירה לפניי שתי עתירות מינהליות, שהדיון בהן אוחד, המופנות נגד תוצאות מיכרז שפירסמה רשות הגז הטבעי, במשרד התשתיות הלאומיות (משיב 1), להקמת והפעלת רשת לחלוקת גז טבעי באיזור הדרום, ולפיהן הזוכה במיכרז הִנה משיבה 2, חברת גז טבעי דרום בע"מ (להלן – גז טבעי דרום).
בחוות הדעת האמורה (להלן גם – חוות הדעת של רשות הגז) צוין, בין-השאר, כי ההנחה שעליה התבססה סופר אנ.ג'י דרום, לפיה רשת החלוקה תפעל בהספק של 7,650 שעות בשנה, אינה הגיונית, שכן מדובר בפעילות של 21 שעות ביממה, בכל ימות השנה; וכי קצב הגידול ברמת הצריכה שצופה סופר אנ.ג'י דרום, בשיעור של 4% בשנה, גבוה באופן בלתי סביר, אשר עולה בהרבה על תחזיותיהם של רשות הגז ושל יתר המתמודדים במיכרז.
באשר לטענותיה של סופר אנ.ג'י דרום מבהירה המדינה, כי תחזיות הצריכה מטעם המציעה אינן תואמת את הערכותיה של רשות הגז בעיניין זה; וכי בנגוד לטענות העתירה, GL קיבלה לעיונה את כלל המידע הרלבנטי, לרבות התשריטים והשרטוטים של התכנית ההנדסית מטעם סופר אנ.ג'י דרום, ועמדתה ניתנה לאחר שנתבקשה היא לבדוק את הנתונים פעם נוספת, ואף להניח הנחות מקילות, לטובתה של סופר אנ.ג'י דרום.
טענותיה של ד.א. שפלה בדבר אי-עמידתה של גז טבעי דרום בתנאי המיכרז, תידונה בהתאם להלכה הפסוקה, לפיה פגם בהצעה מחמת אי-עמידה בתנאי הסף מהוה בדרך כלל פגם מהותי שיוביל לפסילת ההצעה, מבלי שזו תדון על-ידי ועדת המכרזים; אולם ניתן במקרים מסוימים להכשיר אף פגמים שנפלו בעיניין תנאים אלה, כאשר הפגם הוא טכני בלבד, ושהכשרתו אינה פוגעת בעיקרון השויון (עע"מ 1811/09 אסום חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' מועצה אזורית שדות נגב (6.1.10)).
שנית, גורסת ד.א. שפלה, כי העבודות הנכללות בגדר הפרויקט השני והפרויקט השלישי לעיל, אינן מספקות לצורך עמידה בדרישת הניסיון המצטבר הנידרש, בתקופה כוללת של שלוש שנים, וגם לא לשם עמידה בדרישות להקמת פרויקטים בלחץ נמוך בהקף מיצטבר של 100 ק"מ. שלישית, טוענת ד.א. שפלה, כי בהסכם שבין גז טבעי דרום לבין מר קלימס לא צוין שהיקף עבודתו יהא במשרה מלאה, וזאת בנגוד לדרישות המיכרז.
...
על-כן, סבורני, כי אף אם היה בנסיבות המקרה כדי להביא לפגם מינהלי, בכל הנוגע לניגוד עניינים בין מר אדמתי לבין סופר אנ.ג'י דרום, הרי שבאיזון בין הפגם האמור לבין חומרתו הקלה והנסיבות בדבר הצורך בהותרת המכרז על כנו – ניכר כי יד האחרונות על העליונה; ונפקות הפגם – על-פי דוקטרינת הבטלות היחסית – לא הייתה ביטול המכרז או תוצאותיו.
על-רקע האמור סבורני, כי אין מקום לקבל את טענותיה של ד.א. שפלה לעניין זה, וכי ההוראות בדבר היקף מגבלות העמודים יועדו לתוכן ההצעה ההנדסית, אך לא לנספחים המצורפים לה. הפרשנות שמנסה ד.א. שפלה להחיל, כך שמגבלות ההיקף חלות גם על הנספחים ולמעשה מונעת את קיומם – אינה מתיישבת עם דרישת צירוף הנספחים, כאמור לעיל; וממילא אינה מתיישבת עם הצעתה שלה – אשר כללה נספחים כאמור.
כמו-כן, גורסת גז טבעי דרום, כי הטענות לעניין התנהלותה של החברה האחות בגדר המכרז באזור הנגב, הִנן חסרות יסוד, שכן האחרונה מקיימת את התחייבויותיה לפי המכרז, וממילא טענות אלו נטענו באורח סתמי, ללא כל פירוט; מה-גם, שנגב גז טבעי היא ישות משפטית נפרדת לחלוטין מגז טבעי דרום, לכן היה על ד.א. שפלה לצרפה כמשיבה לעתירה, ומשלא עשתה כן – יש לדחות על הסף את הסעדים הקשורים בה. דין טענות העתירה לעניין זה – להידחות.
התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירות נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו