עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת ההשגה בעניין ביטול אישור "מפעל מאושר

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 26173-10-22 אגודת מפעלי תורה וחסד - חיפה נ' ועדת השגות על שומות רשות מקרקעי ישראל ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט הבכיר מנחם רניאל עותרת אגודת מפעלי תורה וחסד - חיפה משיבות 1.ועדת השגות על שומות רשות מקרקעי ישראל 2.רשות מקרקעי ישראל פסק דין

המשיבות טענו לחוסר סמכות עניינית, שכן העתירה הוגשה כנגד החלטת ועדת ההשגות מיום 30.8.22 על פי פרט 59(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, לפיו בית המשפט מוסמך לידון בהחלטה של ועדת ההשגות שעניינה השגה על שומת מקרקעין שנערכה במסגרת עיסקה עם רשות מקרקעי ישראל.

אשר לסעד לפיו יש לבטל את חיובה של העותרת בדמי היתר מהוונים בגין זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, טענה העותרת שבניגוד לטענת המשיבות, סוגיה זו עמדה במרכז הדיון שהתקיים בפני השמאית המחוזית ובפני ועדת ההשגות, כעולה מטענות השמאי דותן דרעי מטעם העותרת, ומתשובת רמ"י להשגה בפני ועדת ההשגות.

לפיכך, אני דוחה את העתירה לקבוע שאין לחייב כלל את העותרת בגין זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, מכיוון שזו טענה משפטית שאינה בסמכות בית המשפט בעתירה כנגד ועדת ההשגות הדנה בהשגה שמאית, ומקבל את העתירה לשום את זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, כך שהחלטת ועדת ההשגות בעיניין זה מתבטלת ועליה לידון בכך מחדש, תוך שזכויות הצדדים נשמרות.

...

אני מקבל את דברי המשיבות שלפיהם יש שני מסלולים נפרדים לבירור טענות משפטיות ושאלות שמאיות.

לפיכך, אני קובע שהנתיב שבו הלכה העותרת, והעומד לדיון בפניי, הוא נתיב של השגה שמאית ולא השגה משפטית.

לפיכך, אני דוחה את העתירה לקבוע שאין לחייב כלל את העותרת בגין זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, מכיוון שזו טענה משפטית שאינה בסמכות בית המשפט בעתירה כנגד ועדת ההשגות הדנה בהשגה שמאית, ומקבל את העתירה לשום את זכויות הבנייה הבלתי מנוצלות, כך שהחלטת ועדת ההשגות בעניין זה מתבטלת ועליה לדון בכך מחדש, תוך שזכויות הצדדים נשמרות.

עתירה מנהלית (מתוקנת), המופנית כלפי החלטת ועדת ההשגה, שפועלת מכוח סעיף 24 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: ועדת השגה, החוק) מ-3.7.2019, שעניינה דרישת המשיבה (להלן גם: רשות ההשקעות; מטעמי נוחות אתייחס כך גם למרכז ההשקעות, שקדם לרשות ההשקעות) להחזר מענקים ששולמו לעותרת, לצורך הרחבת מיפעל לייצור מוצרי עגבניות; וכלפי החלטת הועדה הבין-משרדית לפשרות והסדרי חוב (להלן: ועדת הפשרות) מ-24.4.2022, שדנה בהפחתת סכום הריבית שיחול על המענקים שיוחזרו.

במסגרת הדיון, הצדדים הגיעו להסכמה, ולפיה ההחלטה לבטל את כתב האישור שניתן לעותרת תעמוד בעינה, ובעניין זה העתירה תדחה, אך בכל הנוגע להחזר מענקים, הדיון יוחזר לועדת ההשגה וזו תיתן החלטה חדשה, לאחר קבלת מיסמך טענות עדכני של העותרת וראיות.

העתירה הראשונה וההסכמה שגובשה במסגרתה העותרת תקפה את החלטת ועדת הערר בטענות שונות ובעיקר טענה נגד דחיית הטענות שהעלתה, בשל חוסר שתוף הפעולה מצדה, דבר שהביא לקביעה השגויה כי לא עמדה ביעדי התכנית בכל הנוגע להקף המכירות ולמספר העובדים.

...

עמדת המשיבה, לפיה העותרת לא צלחה את השלב הראשון מקובלת עלי.

יובהר, כי בעניין זה הבחינה אינה נעשית תוך התעלמות משלבי הטיפול המוקדמים יותר, ולכן המסקנה הנלמדת מכך, היא כי אף אם העותרת הייתה עוברת לשלב השני, ועדת ההשגה הייתה רשאית להורות על אי השבתם של המענקים בשל שיתוף הפעולה הלקוי, שלא לומר מעבר לכך.

סיכום על יסוד כל האמור, אני דוחה את העתירה.

ביום 24.3.2014 החליטה המינהלת על ביטולו למפרע של כתב האישור שניתן לכתר, וחייבה אותה להשיב סך של 5,467,723 ש"ח, השווה לכ-71.4% מהמענקים שקבלה בתוספת הפרישי ריבית והצמדה, וזאת בשל אי עמידתה בתנאי "מיפעל בר-תחרות" כמשמעו בסעיף 18א(ג) לחוק לעידוד השקעות (להלן: תנאי מיפעל בר-תחרות) וביעדי התכנית שאושרה לה. ביום 9.11.2014 הגישה כתר ערר לועדת הערר אשר המליצה לשרים בהחלטתה מיום 8.11.2016 על דחייתו.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2019, נקבע כי החלטת ועדת ההשגה "מבוטלת ותחתיה תנתן החלטה חדשה" (פרוטוקול דיון 10.7.2019, עמ' 7 ש' 6-5); וכי אין הצדקה לבירור הטענה להיעדר סמכות בשלב זה, לאור מורכבותה, תוך שמירה על זכותה של כתר להעלות טענה זו מחדש נגד ההחלטה החדשה שתנתן על ידי ועדת ההשגה (להלן: פסק הדין השני).

להשלמת התמונה יצוין כי, ביני לביני דנה ועדת ההשגה בעיניינה של כתר בהתאם לאמור בפסק הדין השני, והחליטה ביום 3.2.2020 כי על כתר להשיב 50% מסכום המענקים שקבלה, בתוספת ריבית והצמדה, כך שמדובר בסך כולל של 3,675,938 ש"ח. החלטה זו נימסרה לכתר ביום 10.2.2020 וגם עליה היא הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, שנדחתה בפסק דין מיום 19.1.2022 (עת"מ 15730-03-20; כב' השופטת תמר בזק רפפורט).

ואולם, סבורני כי בנסיבות העניין, בהנתן שיוניהד ידעה על ההחלטה בדבר ביטול כתב האישור והפחתת סכום ההשבה (אף אם לא גובה ההחזר המדויק) כבר ביום 28.2.2019, הרי שהתנהלות ועדת ההשגה, הגם שאיננה מיטבית, לא מצדיקה את התערבותנו במקרה זה. יחד עם זאת, בעיניינה של יוניהד, מצאתי לנכון להציע כי נתערב באופן חלקי בשיעור החזר המענק בו היא חייבת, וזאת מסיבה הנוגעת לאופן ביצוע התחשיב בדבר הקף אי עמידתה בתנאי האיכלוס שנקבע לה. כזכור, בעקבות הדיון החוזר שערכה ועדת ההשגה, הוחלט כי שיעור המענק אותו נידרשת יוניהד להשיב יעמוד על 65.9% מהסכום שקבלה.

...

מעבר לאמור לעיל, טעם נוסף בשלו אני סבורה כי סעיפים 24א(ג) ו-(ד) חלים גם ביחס לעררים שהדיון בהם הוחזר לוועדת ההשגה בעקבות החלטה שיפוטית, הוא האופן בו יש לסווג את ההסדר ביחס למגבלת הזמנים וההשלכה של החריגה ממנו כהסדר דיוני.

כך קבע חברי ועמדתו בהקשר זה מקובלת עלי.

לאור כל האמור, אני סבורה כי כאשר וועדת ההשגות דנה בעררים שהוגשו עובר לתיקון אך הוחזרו לדיון על ידי בתי המשפט לאחר התיקון, היא כפופה למגבלת סעיף 24א(ג) ו-(ד).

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 37386-05-23 הבונים ברזים ומפעילים לתעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל תיק חצוני: לפני כבוד השופט אברהם רובין העותרת הבונים ברזים ומפעילים לתעשיה בע"מ המשיבים 1. שר האוצר 2. שר הכלכלה והתעשייה 3. מדינת ישראל- מרכז ההשקעות 4. מנהל הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה. 5. ועדת ההשגה – משרד הכלכלה. פסק דין

רקע כללי עתירה נגד החלטת ועדת ההשגה הפועלת מכוח סעיף 24א לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959, מיום 29.9.22 (נספח 36 לכתב התשובה), עליה הודע לעותרת ביום 17.11.22 (נספח 37 לכתב התשובה).

בהחלטתה דחתה הועדה השגה שהגישה העותרת על החלטת ועדת המנהלה מיום 6.12.21 (נספח 31 לכתב התשובה), לבטל את כתב האישור שניתן לעותרת, זאת לאחר שנימצא כי היא עמדה רק ב-38% מיעדי תכנית ההשקעה, ולחייבה להשיב 70% מהמענקים ששולמו לה עד ההחלטה.

בסעיף 6 לנוהל זה נקבע, בין היתר, כי אם לאחר תום תקופת התכנית מסתבר שבעל כתב האישור עמד בלפחות 80% מהיעדים שנקבעו בה אזי מחלקת הבקורת של הרשות רשאית לראות אותו כמי שעמד במלוא יעדי התכנית, וכי אם מתברר כי בעל כתב האישור עמד: "בפחות מ-60% מהיעדים העיסקיים, מחלקת הבקורת תחל בהליכי ביטול בהתאם לנוהל ביטול תכניות במסלול מענקים". כפי שיובהר בהמשך הדברים, במקרה דנא לפי החלטת הרשות העותרת עמדה רק ב38% מהיעדים, ועל כן בוטל כתב האישור שניתן לה. בנוסף, נקבעו בנוהל עמידה ביעדים שיקולים שעל הרשות לשקול לעת קביעת שיעור החזר המענק במקרה שבוטל כתב האישור, ובכלל זה: תקופת הפעלת התכנית; מידת השפעת המפעל על האיזור בו הוא נמצא, בין היתר בהקשר של תעסוקת עובדים; השפעת גובה החזר המענק על האיתנות הפינאנסית של בעל האישור שבוטל; משיכת דיבידנד במהלך חיי התכנית (עמ' 333 לנספחי כתב התשובה).

בהחלטתה קבעה ועדת ההשגה כי אכן לא ניתן לאשר את ההשקעות שהשקיעה העותרת במבנים מעבר לסכום ההשקעה בציוד יצרני, כיוון שלפי סעיף 7ז ל"כללים להקצאת תקציב הרשות להשקעות במסלול מענקים": "שיעור ההשקעה במבנה ביחס לכלל ההשקעה המזכה למענק לא יעלה על 50%". לעניין יעד העובדים ציינה ועדת ההשגה, כי ככלל יעד העובדים נבדק לפי ממוצע העסקת העובדים בשנים שלאחר שנת ההפעלה של התכנית, ובמקרה של העותרת הנתונים לגבי השנים 2021-2019 מלמדים על כך שהיא העסיקה בממוצע 165 עובדים, דהיינו תוספת של 3 עובדים בלבד בהשוואה לנתון הבסיסי של 162 עובדים.

...

על פי סעיף 17 לחוק, על המעוניין לקבל מענק להגיש בקשה לרשות, אשר לאחר בחינת הבקשה מחליטה אם להיעתר לה. על הבקשה לכלול, בין היתר, נתונים לגבי ההשקעות המתוכננות ולגבי היעדים של תכנית ההשקעה.

סבורני אם כן, כי לא נפל פגם בהחלטת הרשות לבטל את כתב האישור שניתן לעותרת.

טענת הרשות מקובלת עלי.

אשר על כן העתירה נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 68051-06-23 י.ד.י. בטיחות בע"מ נ' הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת ענת זינגר העותרת י.ד.י. בטיחות בע"מ המשיבים 1. הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה 2. וועדת השגה לפי החוק לעידוד השקעות הון - התש"ט 1959 3. מינהלת הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה 4. משרד הכלכלה והתעשייה העותרת - באמצעות עו"ד יעקב שרגאי המשיבים - באמצעות עו"ד חגי דומברוביץ', פרקליטות מחוזי י-ם אזרחי פסק דין

בדו"ח החלטת הוועדה נכתב כי העותרת הייתה שותפה מלאה בפעילות השוכרת ולכן היה עליה לדעת שהאחרונה מתקשה בבצוע היצוא וכי כתב האישור בעיניינה של השוכרת מוטל בספק.

כך, אילו אותה חברה הייתה כבר נוטלת מענקים, הרי שהטענות שהועלו היו רלוואנטיות שם. ברם, בכל הנוגע לעותרת, בעלת המבנה - לא רלוואנטיות נסיבות אי עמידת חברת וורקר בתנאי מיפעל בר תחרות, אלא היה על העותרת - "לפעול בכל דרך לקיום תנאי האיכלוס עפ"י החוק". במענה לטענה שהיה מקום להורות על החזר חלקי של המענקים, הפניתה ההחלטה לנוהל בחינת עמידה ביעדי כתב אישור.

על האחרונה היה לעמוד בתנאים שלה ואם החליטה להותיר את חברת וורקר כשוכרת חרף קשייה, היה עליה לקחת בחשבון את האפשרות שזו לא תעמוד בתנאי האישור שלה ואז העותרת לא תעמוד בתנאי איכלוס שנקבע לה. גם יתר הטענות שבהשגה נדחו, שוב תוך ציון האבחנה בין החברות.

איני מוצאת שעמדת המשיבים במחלוקת עיקרית זו, מקימה עילה להתערבות; אכן בטיעוני העותרת בפני המשיבות חל עירבוב בין טענות היפות לכל שלא ניתן לשוכרת מעמד של מיפעל מאושר, לבין טענות נפרדות הנוגעות לביטול כתב האישור של העותרת.

לא ברורה גם תקיפת החלטת המינהלת שכן בהתאם לסעיף 24א לחוק העתירה היא כנגד החלטת ועדת ההשגה.

...

בטרם אפנה לסיכום הדברים אזכיר הלכות ידועות לפיהן שיקול הדעת נתון לרשות וסוגיית ביטול תכנית והשבת מענק - מצויה בלב שיקול הדעת האמור.

בהמשך לאמור העתירה אפוא נדחית.

העותרת תשלם הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.