פסק דין בעתירה מנהלית המופנית כנגד החלטת מנהל היחידה לקאנביס רפואי במשרד הבריאות ( - "היק"ר") להנפיק לאלה מבין החפצים ביבוא קאנביס רפואי ותיווך בעיסקאות בישראל שעניינן בקאנביס רפואי, רישיון עיסוק "אחר", שעיקר ייחודו באפשרות לייבוא קאנביס או תיווך בעיסקאות קאנביס ללא מגע עם הסם, וללא שיהיה מקבלו של רישיון זה חלק משרשרת האספקה של קאנביס רפואי בישראל.
...
לאחר שנתתי את דעתי למתכונת זו של העתירה, הגעתי לכלל מסקנה שעל הפרק, מצד העותרות, טענות שראוי למצות את הדיון בהן, אך זאת במתכונת שלא תפגע באינטרס ההסתמכות של מי שקיבל לידיו כבר 'רשיון אחר' וכפי שיפורט בהמשך, בשים לב להחלטתי להחזיר את הנושא למשיבים מטעמים שיובהרו, גם באינטרס ההסתמכות, אם גם הראשוני, של מי שהגיש בקשה ל'רשיון אחר', במועד שקדם למועד בו ניתן פסק דין זה.
העתירה חותרת לתקיפת נוהל 107 כשברקע לו בהקשרים הרלוונטיים גם נוהל 109 העוסק ברישיון מן הסוג שבמוקד הדיון (להלן – "רישיון אחר"; או בהטיות שונות של תיבות אלה).
בפרט, התבקש מנכ"ל משרד הבריאות להתייחס לסבירות התנהלות היק"ר בשים לב למגמה המוצהרת למדיקליזציה של תחום הקנביס, ותוך שהודגש שככל שחפצים המשיבים לחתור למתאם בין ההתנהלות בתחום הקנביס לבין ההתנהלות בתחום התרופות, וכך הרי הוצהר בפניי, נדרש להסביר את הסבירות שבשונות בנושא שעל הפרק: אם ביחס לכל שאר סוגי התרופות למיניהם וסוגיהם לא בא לעולם דבר הדומה לרישיון האחר, לשם מה, ולמה, נכון הדבר ביחס לייבוא קנביס, בפרט על רקע המגמה לצמצום ההבדלים בין תרופות לבין קנביס, ובידענו, שבסופו של דבר, ייעוד הקנביס הוא לצרכים רפואיים מובהקים (כאב, דלקות ועוד).
יש במקובץ כדי להצביע על הבסיס למסקנתי, שלא נכון להכריע באופן מוחלט בנושא ללא החלטת המדיניות הסדורה שאותה החלטתי לדרוש מהמשיבים.
בשולי החלטה זו, ולצד החלטתי בדבר הצורך בהחלטת מדיניות, נמצא לנכון כבר בשלב זה להעיר לעותרות שנקודת המוצא לעתירתן, אף היא, אינה נקייה מן הספק.
