עתירה מינהלית: הרשעה פלילית של מתמחה במשרד עורכי דין

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו עת"מ 18156-12-17 חת נ' רשות לניירות ערך תל אביב ואח' 19 ספטמבר 2019 לפני כב' השופט חאלד כבוב, סגן נשיא העותר גל חת ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור ו/או אברהם אברהמוף ממשרד בעז בן צור ושות' – עורכי דין רחוב ברקוביץ/ 4, תל אביב-יפו 6423806 טל': 03-6075001; פקס: 03-6075029 משיבים משיבה פורמאלית 1. רשות ניירות ערך 2. ועדת האכיפה המנהלית בתיק מינהלי 8/16 ע"י ב"כ עו"ד ליאב ויינבאום ו/או שלמה כהן מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) דרך מנחם בגין 154, תל אביב-יפו 6133001 טל': 073-3736222; פקס: 02-6468005 וע"י ב"כ ד"ר אילנה ליפסקר מודעי, ממחלקת אכיפה מנהלית רשות ניירות ערך רחוב מונטיפיורי 35, תל אביב-יפו 65201 טל': 03-7109801; פקס: 03-5601041 3. לישכת עורכי הדין בישראל ע"י ב"כ עו"ד נדב ויסמן ו/או יואב נהיר ו/או אלעד ירמיהו ו/או אח' ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', עורכי דין דרך אבא הלל סילבר 16, רמת-גן 5250608 טל': 03-6103100; פקס: 03-6103111 פסק דין

נוסף על כך, נטען כי יש להיתחשב בפגיעה בשמו הטוב ומוניטין של העותר כמו גם העובדה שהעותר נעדר כל הרשעה קודמת.

לכך יש להוסיף כי אף אינני סבור שיש מקום להחרגת עורכי דין חצוניים מהליך האכיפה המינהלי בעוד אין חולק כי הליכים אזרחיים ופליליים חלים על קבוצה זו, ולא מצאתי לקבל את טיעוני העותר בהקשר זה. הליך האכיפה המינהלי הנו מעין חלופה להליך הפלילי ומטרתו לייעל את פעולות האכיפה של רשות ניירות ערך, בפרט במקרים בהם מדובר בנסיבות מקילות בהן אף אין מקום להטלת קלון (בג"ץ 3803/11 איגוד הנאמנים בשוק ההון בישראל נ' מדינת ישראל ((5.2.2012).

כעורך דין שמתמחה בשוק ההון ובדיני ניירות ערך היה על העותר לדעת ששידור הדיווח המידי כפי שנוסח על ידו יש בו כדי להוציא מידע חסר ומטעה למשקיע הסביר וזאת בנגוד לסטאנדארט המקובל בחברות מדווחות.

...

לאחר ששקלתי את כל האמור אין בידי לקבוע כי הסנקציה שהוטלה על ידי המותב היא בלתי סבירה באופן שמצדיק התערבות וזו נותרת בעינה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל בפסק דין זה, העתירה נדחית.

אני מחייב את העותר, עורך דין חת, בהוצאות הרשות בסכום כולל של 10,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ט, 19 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים 19 באוגוסט 2020 עפ"א 39579-07-20 סמרי נ' מדינת ישראל תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עפרה ורבנר המערער: יוסף סמרי, ת"ז 054481783 ע"י ב"כ עו"ד אחמד רסלאן ועו"ד נור רסלאן - נגד - המשיבה: מדינת-ישראל, פרקליטות המדינה על-ידי המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש ע"י ב"כ עו"ד עפרה אורנשטיין פסק דין

בכל הקשור לפגיעה בזכות המערער להחקר בטרם הגשת כתב-אישום, נקבע על-ידי בית-משפט קמא כי הוא מקבל את עדויות עדי המשיבה, הנתמכות במזכרים שנעשו בזמן אמת, ועל-פיהן המערער הוזמן להתייצב במשרדי מפקחי המשיבה, אולם סרב להתייצב בעצת עורך-דינו, ועל-כן אינו יכול להעלות טענות בכל הקשור לאי-חקירתו, גם בכל הקשור לאי-חקירת אחיו של המערער קיבל בית-משפט קמא את עדויות עדי מפקחי המשיבה כי נשלחו לאחים הזמנות להתייצב לחקירה, אולם אלה בחרו שלא להתייצב, ואחד מהם שוחח עם המפקח ומסר לו כי אין לו קשר למקרקעין, כמתועד ב-ת/15.

ב-בג"ץ 4922/19 אפרים נווה נ' מדינת-ישראל-פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) (9/12/19), נפסק: "...אם כך, במה נשתנה ההליך הפלילי מההליך המנהלי בנושא שלפנינו?

אין לקבל את טענת העותרים כי עצם הנטל להניח תשתית ראייתית כלשהיא לטענה של אכיפה בררנית, קולע את הנאשם ל"מעגל שוטים", באשר על מנת להוכיח טענת אכיפה בררנית העותרים נזקקים למידע.

בהתאם לחוות-דעת המומחה מטעם המערער, מר שרון אסיף, המיתמחה בפיענוח תצ"א, הוא התבקש לפרט מהם הממצאים שהופיעו בתצ"א מ-65' בהתייחס לגוש 10391 חלקה 1, והוא איתר בגוש ובחלקה הרלוואנטיים שני מבנים הבנויים מחומר קשה בשטח כולל של 50 מ"ר, ועוד מבנה קטן מצפון למבנים אלה, ומבנה הנראה כדיר בשטח של כ-60 מ"ר מדרום למבנים אלה.

באשר לגזר-הדין, המערער טען באופן סתמי כי גזר-הדין אינו מידתי, אולם לא הביא תימוכין לטענותיו, והנני סבורה כי בנסיבות העניין, לאור מהות השמוש שעשה המערער במבנים המצויים על קרקע שייעודה גן לאומי, וכן ייעוד חקלאי, כאשר אחד המבנים שימש למגורים, כמו גם בהיתחשב בהרשעה קודמת של המערער בעבירה על חוק התיכנון והבניה, גזר-הדין הנו מידתי ואינו חורג מהמקובל, ואין מקום להתערב בו. לאור האמור לעיל, דין העירעור להדחות.

...

קביעת בית-משפט קמא אשר דחתה את הטענה בדבר אכיפה בררנית, הן בכל הקשור לאחיו של המערער, והן בכל הקשור לטענה סתמית שהועלתה בנוגע לאי-ביצוע הליכי אכיפה כנגד שכנים, מעוגנת בחומר הראיות, כפי שעמד לנגד עיני בית-משפט קמא, ודין טענותיו בעניין זה להידחות.

דווקא נוכח הנפקות של קבלת טענה לאכיפה בררנית, עד כדי אפשרות לביטול כתב-האישום, נדרש בית המשפט "לסנן" טענות אלה גם בשלב הגילוי, שאם לא כן, אין לדבר סוף.

באשר לגזר-הדין, המערער טען באופן סתמי כי גזר-הדין אינו מידתי, אולם לא הביא תימוכין לטענותיו, והנני סבורה כי בנסיבות העניין, לאור מהות השימוש שעשה המערער במבנים המצויים על קרקע שייעודה גן לאומי, וכן ייעוד חקלאי, כאשר אחד המבנים שימש למגורים, כמו גם בהתחשב בהרשעה קודמת של המערער בעבירה על חוק התכנון והבניה, גזר-הדין הינו מידתי ואינו חורג מהמקובל, ואין מקום להתערב בו. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ביום 31/5/22 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה לפי סעיף 44ג(א) לפקודה, במסגרתו עתר בין היתר לביטול החלטת המשיבים כאמור לעיל.

בדומה לקביעה אחרת בפסיקה, גם אני סבור שההכרעה בשאלת עיכוב הבצוע במקרה זה נבחנת על פי אמות מידה של המשפט המינהלי ולא זה האזרחי או הפלילי (עש"א (מרכז) 48439-11-14 דר' ריצ'ארד שיפר נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (נבו 8/12/2014)).

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסכויי העירעור לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב המכונה "מקבילית הכוחות". לפי מבחן זה ככל שסכויי העירעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך ואולם השיקול שעניינו מאזן הנוחות, מהוה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשת עיכוב ביצוע (עע"מ 6806/17 לישכת עורכי הדין בישראל נ' שי מכלוף (נבו 31/10/2017)).

כן נקבע כי הציבור יתקשה לקבל מצב שלפיו מי שהוטל עליו והוסמך לרפא יעשה זאת כשעבירות חמורות – במיוחד עבירות אלימות, גם אם אינן קשורות ישירות למקצוע ולרישיון הרופא – תלויות על צוארו אפילו קודם הרשעתו בפלילים.

סבורני עוד יש לקחת בחשבון העובדה שבהליך הפלילי, המדינה והמבקש מגיעים להסכמה בדבר שינוי של תנאי השיחרור וכן אמירה שלפיה אם יקבל המבקש הרישיון ניתן יהיה להגיע למתווה שיאפשר עבודתו והמשך היתמחות (ראו ההחלטה מיום 21/6/22 במ"ת 33444-10-21).

...

סבורני כי אין זה נכון להמתין זמן כה רב. הנכון הוא לטעמי להורות על עיכוב ביצוע ההתליה וביום 30/8/22 כאשר תתכנס הועדה היא תהיה רשאית לקבוע לפי שיקול דעתה האם יש צורך בהמשך ההתלייה, אם לאו תוך התייחסות גם לאמור בהחלטתי זו ואו אז, יהיה רשאי כל צד המבקש, לשקול צעדיו בהתאם.

לאור כל האמור, באתי לכלל דעה כי נכון יהיה להיענות חלקית בחיוב לבקשת עיכוב הביצוע ולהורות על עיכוב ביצוע ההחלטה להתליית הרישיון עד 30/8/22.

באופן שכזה סבורני שמושג איזון ראוי בין מכלול האינטרסים ללא פגיעה בסמכותה של הועדה.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 16801-03-18 פקיד שומה באר שבע נ' עמיר בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא נועה חקלאי בעיניין: המאשימה פקיד שומה באר שבע ע"י מתמחה, מר חיים חמיאס הנאשם דורון עמיר ע"י ב"כ עוה"ד יהודית אביטן גזר דין

הנאשם עורך דין במקצועו, בעל עסק עצמאי מזה 27 שנים.

לאור כל האמור, עתרה ב"כ הנאשם להורות על ביטול ההרשעה ולהטיל על הנאשם של"צ והתחייבות להמנע מבצוע עבירה.

מנגד, למקרים חריגים שהסתיימו ללא הרשעה ראו רע"פ 4606/01 יעקב סופר נ' מדינת ישראל (3.1.02); ע"פ (ב"ש) 23401-11-11 אוחיון נ' מדינת ישראל (1.2.12); עפ"ג (מרכז) 26177-05-14 בהרב נ' מדינת ישראל (22.2.15); ת"פ (תל אביב) 7054-09-14 מדינת ישראל נ' שבתאי יוסף ואח' (19.7.15); ת"פ (תל אביב) 52318-05-15 מדינת ישראל נ' שחורי (11.10.15); בעניינינו, אמנם עסקינן בעבירות שחל עליהן חוק העבירות המנהליות, עבירות מסוג עוון שהעונש המאקסימאלי הקבוע בצדן הוא שנת מאסר.

העובדה שבין לקוחותיו של הנאשם נמנים משרדי ממשלה, אינה מלמדת בהכרח כי בעקבות הרשעה בעבירה זו יאבד הנאשם את לקוחותיו המוסדיים או הממשלתיים, לא הובאה לכך ולו תשתית ראייתית בסיסית.

בנסיבות אלו, ועל אף מעלותיו הרבות של הנאשם כפי שעולות מהמסמכים שהוצגו ומהמפורט בתסקיר, לא מצאתי כי מיתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האנטרס הצבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאנטרס הצבורי החברתי הכללי.

...

בנסיבות אלו, ועל אף מעלותיו הרבות של הנאשם כפי שעולות מהמסמכים שהוצגו ומהמפורט בתסקיר, לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשם לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.

נוכח כל האמור, הרשעת הנאשם תישאר על כנה.

עונשו של הנאשם סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים.

לשלמות התמונה יצוין שקרט הורשע אף הוא במסגרת הסדר טיעון ביחס לחלקו היחסי בפרשה, כאשר אישום מס' 3 ייחס לו השמטת הכנסה החייבת בדווח (10 עבירות) ושימוש במירמה ערמה ותחבולה בכוונה להיתחמק ממס (10 עבירות) בגין השכרת 5 דירות מגורים לאחרים, בשנים 2015-2005 (הכנסות בסך 1,488,524 ₪; מס נובע בסך 148,852 ₪), ובית המשפט כיבד עתירתם המשותפת של הצדדים לעונש וגזר עליו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 100,000 ₪ (גזר דין מיום 8.7.21).

נטען שעבירה לפי סעיף 98(א) לחוק מסוי מקרקעין מוגדרת כעבירה "טכנית", בסיסית" ו"מנהלית", שלצידה שנת מאסר, כשנגד מבצעיה מוטל קנס מינהלי (בגובה 5% מהמס המגיע).

על חובת הנאמנות החלה על עורך-דין והחומרה שיש לייחס להפרתה, עמד בית המשפט בע"פ (מחוזי ת"א) דן נ' פרקליטות מחוז תל אביב מסוי וכלכלה (6.4.22) – "במיוחד עמד בית משפט קמא על העובדה שהמערער ביצע את העבירות במסגרת תפקידו כעורך דין, בכוונת מירמה ורווח אישי, כשהוא מפר את האמון הניתן לו כעורך דין ואת חובת הנאמנות המוגברת החלה עליו כעורך דין הפועל מול רשות שלטונית... בחנתי ושקלתי את הטענות שנשמעו מפיו, לפנינו, ולא מצאתי לקבלם. מקובלים עלי קביעות בית משפט קמא בהיבט זה של חומרת העבירות ואני מצטרף אליהן וסבור אף אני כי נסיבות ביצוע העבירות חמורות במידה שאינה יכולה להלום אי הרשעה". הינה כי כן, עבירות מס המבוצעות על ידי נאשמים שהם עורכי-דין במקצועם, כל שכן כאלה המתמחים במאטריה המיסויית הרלוואנטית, נתפסות על ידי בתי המשפט כבעלות פן מחמיר נוסף ומיוחד.

אך בזאת לא תמה מסכת הפעולות הפליליות שביצע הנאשם – כשנה לאחר שניפתחה נגד הנאשם חקירה גלויה, הוא דיווח בכזב למשרדי מסוי מקרקעין, בשמו ובשם קרט, שכביכול מכר לקרט 6/28 חלקים מהזכויות במקרקעין תמורת סך של 1,200,000 ₪ בלבד, זאת על פי הסכם מכר, לכאורה, משנת 2017, בעוד עסקת הנדל"ן בוצעה בשנת 2014.

ת"פ (ת"א) 10001-05-16 פרקליטות מחוז תל אביב מסוי וכלכלה נ' אורן (23.10.18) – הנאשמת עורכת דין העוסקת בתחום המקרקעין הורשעה על פי הודאתה בעבירות של מסירת תרשומת כוזבת בהצהרה על פי החוק במזיד ובכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2)(1) לחוק מסוי מקרקעין; ושימוש במירמה ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק; הנאשמת מכרה דירה תמורת 825,000 ₪ והגישה לרשויות מסוי מקרקעין טופס מש"ח בצרוף לבקשה לפטור ממס שבח, תוך שהיא מצהירה עובדות בכזב; היתה מחלוקת בין התביעה להגנה לענין סכום המס הנובע ולענין גובה הנזק שניגרם לקופה הציבורית; בית המשפט לא הכריע וקבע מיתחם עונש הולם בהיתחשב בפליליות המעשים; נקבע מיתחם עונש הולם הנע בין 6 ל-14 חודשי מאסר; על הנאשמת נגזרו, בין היתר, 6 חודשי מאסר בעבודות שרות.

...

הוא טען שביחס לאישום מס' 1 העסקה תבוטל בין הצדדים, בהתאם להחלטה שהתקבלה, ועל כן, ככל שקיימת חבות במס (שלטענת הנאשם לא קיימת), הרי שלא נגרם נזק לקופת המדינה; ביחס לאישום מס' 3 טען שנמסרה הבהרה לפקיד השומה ולאחר שזה בדק את העובדות הגיע למסקנה שיש הפסד ואין כל חבות במס, ולכן המפקח נסוג, וכפועל יוצא לא יצאה כל שומה או דרישה לתשלום מס. לאחר שעיין בגזר הדין הקודם שניתן נגד הנאשם בשנת 2019, בא עורך הדעת למסקנה שכל העבירות וההרשעות שם לא קשורות בעיסוקיו.

עבר פלילי – לנאשם עבר פלילי, בין היתר, בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף ונסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות מן השנים 2017-2014, אשר בניגוד לעמדת העו"ס מטעם הנאשם אני סבור שהן רלוונטיות ביותר לענייננו, וקשורות בטבורן לעובדת היותו עורך-דין ולשרות שסיפק ללקוחותיו.

ראה לענין זה עפ"ג (מחוזי מרכז) 67450-01-22 שילון נ' מדינת ישראל רשות המיסים (30.10.22), שם נאמר – "בכל הנוגע לעבירות מס נראה לנו כי שיקול משמעותי הוא האם הוסר המחדל. מקום שבו עבריין המס, שגזל בדרכי מרמה את כספי הציבור, לא עשה דבר כדי לשלם את המס, משמע כי שיקומו, גם אם אין להמעיט בערכו, עדיין לוקה במרכיב חשוב של הפנמה מהותית ולקיחת אחריות ביחס לעבירות בהן מדובר". בענייננו, כאמור, הנאשם לא הסיר את המחדלים מושא כתב האישום המתוקן.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.