עתירה מינהלית נגד אי הענקת מעמד תושב אירעי בהליך איחוד משפחות

ערעור מינהלי על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 בירושלים (כב' הדיין ד' ברגמן) מיום 25.5.2016, בגדריו נדחה ערר על החלטת המשיב לסרב לבקשת איחוד המשפחות שהגישו המערערים, ולדחות את בקשת המערער מס' 2 (להלן: המערער) למתן מעמד בישראל מכוח נישואיו למערערת מס' 1 (להלן: המערערת).

בהמשך לראיונות אלו ניתן למערער מעמד של תושב אירעי למשך שנה, שהוארך שוב לאחר סדרת ראיונות נוספת, וזאת על אף שבראיונות נימצאו סתירות בין גרסאות המערערת והמערער, בין היתר, בעיניין חלוקת חדרי השינה בין בני הבית, דפוסי בילוי וביקור קרובי מישפחה, ועוד.

מרשיך הגישו נתונים כוזבים ללשכות רשות האוכלוסין וההגירה השונות, לבתי המשפט, תוך ניסיון ליצור מצג שוא למגורים בכתובת אשר אינם מתגוררים בה משיקוליהם הם. לעניין טענתך כי מדובר בשתי כתובות הנמצאות בישראל, כפי שנקבע בעת"מ 8390/08 סעיד סיאם נ' שר הפנים: "בתי המשפט פסקו לא אחת כי מסירת מידע כוזב למשרד הפנים במסגרת בקשה לקבלת מעמד בישראל, מהוה כשלעצמה עילה לדחיית הבקשה, כמו גם לדחיית עתירה נגד ההחלטה הדוחה את הבקשה ...

מתן מעמד לתושב שטחים במסגרת איחוד מישפחות מתן מעמד בישראל לבן זוג במסגרת איחוד מישפחות נובע מהוראת סעיף 7 לחוק האזרחות הקובע כדלקמן: "בעל ואישתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להיתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי היתאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)." בשנת 1997 קבע משרד הפנים הליך מדורג לטפול במגישי בקשות לאיחוד מישפחות המוגשות על ידי תושבי האיזור.

סעיף זה מורה כי מעמדו של תושב האיזור שהיה בעיצומו של ההליך המדורג, "יוקפא" – ככל שלא תימצא מניעה ביטחונית, הוא יוכל לבקש הארכה של מעמדו הנוכחי בישראל, אך לא יוכל להתקדם לשלבים הבאים בהליך המדורג, ולא תנתן לו תושבות או אזרחות ישראלית.

...

הערה לפני סיום בשולי הדברים אציין כי לא נעלם מעיני כי ה"מחיר" שהמערער ישלם כתוצאה מדחיית בקשתו והפנייתו להגיש בקשה חדשה הוא אכן מחיר כבד שכן שוב לא ייהנה מהמעמד שהיה לו מכוח הוראת המעבר.

עם זאת, לא מדובר בפגיעה כזו שמצדיקה מתן מעמד חרף חוסר האמינות שיש לייחס לטענות המערערים והתנהלותם, רק מטעם זה. סיכום הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪.

העתירה לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים במרחב ירושלים, משיבה 1, לדחות את ההשגה שהגישו העותרים על החלטת הועדה הבינמשרדית לעניינים הומנטאריים, שבה הוחלט שלא להעניק מעמד בישראל לעותרת 2.

בית-המשפט ציין, כי העותרת ואִמה חתמו על השאלון שבו מסרו מידע כוזב לפיו העותרת רווקה, ביום 9.5.07, חמישה חודשים לאחר נשואי העותרת, וממילא לאחר תקופת האירוסין; כי אף בבקשת לקבלת אשרת כניסה עבור העותרת ואחיה, מירדן לישראל, מיום 26.4.07, צוין שהעותרת רווקה; וכי בנסיבות העניין, שבהן העותרת נישאה לתושב האיזור, שאינו מורשה להתגורר בישראל – לא ניתן לקבל את טענת העותרת, לפיה אין בנישואיה כקטינה כדי לפגוע בהליך איחוד המשפחות ולאפשר לה להמשיך ולהתגורר בחיק משפחתה, שכן חזקה שהעותרים הִנם שומרי חוק, ולכן לא יוכלו לחיות יחד כמשפחה בישראל, הואיל ולבעלה של העותרת אסור לשהות כאן (עת"מ 8390/08 סעיד סיאם ואח' נ' שר הפנים ואח' (12.11.2008)).

כן טענו העותרים, כי הועדה הבינמשרדית לא נתנה דעתה – לנסיבות חייה של העותרת לפני שקבלה את המעמד הארעי בשנת 2006; לכך שהעותרת לא יכולה להרשם כתושבת האיזור, לטענתה; וכן להסכמת משרד הפנים שהבקשה תדון לפני הועדה הבינמשרדית – הסכמה המלמדת כי אף הוא ראה נסיבות הומניטריות בעיניינה של העותרת.

...

לנוכח כלל הנסיבות שתוארו לעיל, סבורני, כי החלטותיהן של הוועדה הבינמשרדית וועדת ההשגה – לפיהן בקשתה של העותרת אינה מגלה טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל – אינן חורגות ממתחם הסבירות.

שלישית, על-יסוד הטעמים האמורים, סבורני כי אין ממש בטענה לפיה לא נשקלו כלל הנסיבות בעניינה של העותרת, זאת כאשר הנסיבות הובאו ופורטו לפני הוועדה (ראו והשוו: בג"ץ 471/12, בעניין אנג'י בוטנג, לעיל).

התוצאה אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

לפניי עתירה מינהלית המופנית כנגד החלטת משרד הפנים, שלא להעניק מעמד של תושב ארעי לעותרת 2 (להלן – העותרת), שהנה תושבת אזור יהודה ושומרון, במסגרת "ההליך המדורג" של איחוד משפחות עם בעלה, העותר 1 (להלן – העותר), תושב ירושלים.

...

דין העתירה להידחות.

אשר-על-כן, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרים לשלם למשיב שכר-טירחת עו"ד בסך 6,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

לפניי עתירה מינהלית המופנית כנגד החלטת משרד הפנים שלא לשדרג את מעמדו של עותר 2 (להלן – העותר), שהִנו תושב אזור יהודה ושומרון (להלן – האזור), למעמד של תושב ארעי על-פי אשרה ורישיון לישיבת אירעי מסוג א/5, במסגרת ההליך המדורג של איחוד משפחות עם רעייתו, עותרת 1, תושבת ישראל (להלן – העותרת).

סעיף 4(1) – הרלבנטי לענייננו – מתיר לחדש אך היתרים ואישורים שהיו תקפים ערב תחילת תוקפו; וסעיף 4(2) לחוק הנ"ל אף מאפשר הנפקת היתרי מת"ק, והיתרים אלו בלבד, למי שהגישו בקשות לאיחוד מישפחות לפני החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.02, ושטרם ניתנה בעיניינם החלטה עד למועד האמור; וכך מורה הסעיף: "על אף הוראות חוק זה – (1) רשאי שר הפנים או מפקד האיזור, לפי העניין, להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב איזור ערב תחילתו של חוק זה, בהתחשב, בין-השאר, בקיומה של מניעה ביטחונית כאמור בסעיף 3ד; (2) רשאי מפקד האיזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב איזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א' בסיוון התשס"ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בעניינו, ובלבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראת פיסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת אירעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל". עתירות כנגד החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה נדחו בבג"ץ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (ניתן ביום 14.5.06).

...

סיכומם של דברים: בחינת עובדות המקרה מביאה למסקנה, כי העיכוב בטיפול בקשתו של העותר לשדרוג מעמדו עד למועד החלטת הממשלה, הִנו עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב.

על-יסוד האמור לעיל העתירה מתקבלת.

המשיב ישלם לעותרים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

העותרים מלינים על סירובו של משרד הפנים להעניק לעותרת 2 (להלן – העותרת), שהִנה תושבת אזור יהודה ושומרון (להלן – האזור), מעמד של תושבת ארעית בישראל, על-פי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, במסגרת ההליך המדורג של איחוד משפחות עם בעלה, עותר 1, תושב ישראל (להלן – העותר).

בשורה של פסקי-דין שניתנו בשעתו בבית-המשפט לעניינים מינהליים, נפסק כי חוק הוראת השעה חוסם אפשרות לשדרוג מעמד מעבר למעמד שהיה למבקש ערב החלטת הממשלה, וכי גם שיהוי בטיפול בבקשה מצד משרד הפנים, שהביא לעיכוב החלטה מעבר למועד החלטת הממשלה, אינו יכול להקנות למבקש מעמד שהוא מנוע לקבל על-פי חוק (עת"מ (י-ם) 434/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין (21.8.03); ועת"מ (י-ם) 660/05 קיפוהי נאצר נ' שר הפנים (30.11.05))).

העותרים הגישו ביום 8.7.99 עתירה לבג"ץ (בג"ץ 4565/99), כנגד אי-מתן תשובה סופית בבקשה לאיחוד מישפחות (להלן – העתירה הראשונה).

...

בחינת הבקשה לאיחוד משפחות, על שלביה השונים, כמפורט בסקירת הרקע העובדתי לעיל, הן בגדרו של ההליך המדורג, והן בשלב שקדם לאישור הבקשה לאיחוד משפחות, אינה מבססת מסקנה בדבר עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בה אשר נבע מהמשיב, ושיש בו – בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעניין דופש – כדי לאפשר שדרוג מעמד גם לאחר המועד הקובע.

על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרים ישלמו למשיב הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.