עתירה לשינוי ייעוד מקרקעין משצ"פ לתחנת דלק

העותרים טוענים כי "לא קיימת ולו קצה של מחשבה" כי שטח זה יידרש באמת להרחבת כביש 4, ולהיפך, לפי הודעת נתיבי ישראל בעתירה הקודמת, עולה שגם אם תדרש בעתיד הרחבת כביש 4, הרי זה רק ביחס לחלקה הצפוני של החלקה, ולא ביחס לחלקה הדרומי, נשוא עתירה זו. אין כל היגיון תיכנוני בהותרת החלק הדרומי בייעוד שצ"פ, שעה שהחלק הצפוני ייעודו תחנת דלק.

גם טענות העותרים בענין שינוי ייעוד החלק הצפוני של החלקה, לייעוד של "דרך ו/או טפול נופי", דינן להדחות, שכן, התכנית הכוללנית איננה פוגעת בתכניות מאושרות (ובכלל זה, התכנית שמכוחה הוקמה תחנת הדלק לפני 60 שנה); ושנית, בתכנית הכוללנית עצמה (בסעיף 3.12.1) נקבע כי אחד השימושים המשניים המותרים בייעוד זה הוא "תחנת תידלוק בהתאם לתכנית מאושרת החלה במקום". הדרך היא ליזום תכנית חדשה כפי שציינתי, וכפי שנאמר בפסיקה, "על בעל קרקע אשר מעונין בשינוי הייעוד, לפנות לרשויות התיכנון וליזום תכנית חדשה" (עע"מ 2914/03 חונוביץ, בפסקה 10).

...

גם טענות העותרים בענין שינוי ייעוד החלק הצפוני של החלקה, לייעוד של "דרך ו/או טיפול נופי", דינן להידחות, שכן, התכנית הכוללנית איננה פוגעת בתכניות מאושרות (ובכלל זה, התכנית שמכוחה הוקמה תחנת הדלק לפני 60 שנה); ושנית, בתכנית הכוללנית עצמה (בסעיף 3.12.1) נקבע כי אחד השימושים המשניים המותרים בייעוד זה הוא "תחנת תדלוק בהתאם לתכנית מאושרת החלה במקום". הדרך היא ליזום תכנית חדשה כפי שציינתי, וכפי שנאמר בפסיקה, "על בעל קרקע אשר מעונין בשינוי הייעוד, לפנות לרשויות התכנון וליזום תכנית חדשה" (עע"מ 2914/03 חונוביץ, בפיסקה 10).

בשים לב לכך שנכון להיום אכן אין עדיין כל תכנית ביחס לקרקע נשוא העתירה, ובשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי אם יגישו העותרים תכנית (ואינני מביע כל דעה באשר לסיכוייה של תכנית כזאת), ויצרפו גם התחייבות בכתב כאמור, ראוי יהיה, לדעתי, למוסדות התכנון לא לדחות את התכנית על הסף אך בשל היותה סותרת את התכנית הכוללנית.

לסיכום, העתירה נדחית.

מדובר בתכנית להקמת ארבעה מגדלי מגורים שיאכלסו 650 יחידות דיור במיתחם סטאר סנטר באשדוד, תוך שינוי יעוד הקרקע מ"מסחר" ל"מגורים, מסחר ומבנים ומוסדות ציבור" ושינוי יעוד משצ"פ לדרך.

בשנת 1999 שונה ייעודם של חלק מהשטחים המסחריים במיתחם לשצ"פ. מראשית שנות ה-2000 הוקמו במיתחם כמה מבנים מסחריים והמתחם פועל כמרכז מסחרי פתוח עם כמה מבנים מסחריים ותחנת דלק, ומכונה "סטאר סנטר". בתחום השצ"פ נסללה דרך גישה לחניוני המיתחם, באמצעות היתרים לשימוש חורג שהנפיקה הועדה המקומית לתיכנון ובנייה אשדוד (להלן: "הועדה המקומית").

ביום 29.5.2017 פנה ב"כ העותרת פעם נוספת ליו"ר הועדה המחוזית וליועץ המשפטי שלה, כדי להביא בפניהם עובדות חדשות שנתגלו לעותרת, ביחס לשינוי ייעוד השצ"פ בדרך.

...

מתוך החומר שלפניי, אין בידי לקבוע כי השאלה האם התכנית עומדת בתנאי של העדר "פגיעה" כמובנה בחוק, נבחנה על ידי היועצת המשפטית של הוועדה המחוזית טרם הדיון הנוסף בוועדת המשנה להתנגדויות.

מדובר בשאלה מורכבת, ובעלת השלכות ניכרות, ואני סבורה כי העלאת הטענה בשלב כה מאוחר, לאחר תגובה מקדמית, השלמת טיעון ושני דיונים בבית המשפט, אינה ראויה.

נוכח כל האמור, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול ההחלטה מיום 24.4.2017.

במסגרת ההסכם, התחייב המינהל לפעול לשינוי ייעוד החלקה משצ"פ (שטח צבורי פתוח) לתחנת דלק.

המערערת והמינהל פעלו במשותף לשינוי ייעוד הקרקע לתחנת דלק (בסיוע חברת מדידות, היא המשיבה 6 שהכינה את התשריט).

לשיטתה של המערערת, עילת התביעה נולדה לכל המוקדם ביום 19.1.00, הוא המועד בו ניתן פסק הדין בעתירה המנהלית שהגישה א. לוי בע"מ, בעלת החלקה הסמוכה (עת"מ 104/99), שכן רק במועד זה הוחלט באופן סופי על בטלות תוכנית המתאר המקורית על פיה נסלל הכביש בסטייה משמעותית מהתוואי המאושר.

...

בסופו של דבר, ולאחר שנדחתה עתירה מנהלית שהוגשה על ידי א. לוי בע"מ כנגד תיקון התוכנית (עת"מ 104/99), קיבלה המערערת את היתר הבנייה המתוקן ביום 14.12.00 (להלן: ההיתר השני).

פסק דינו של בית המשפט קמא בית משפט קמא נעתר לבקשת המשיבות ודחה את תביעת המערערת על הסף.

המשיבות סמכו ידיהן על פסק דינו של בית משפט קמא וטענו כי דין הערעור להידחות מן הטעמים שפורטו בפסק הדין ומטעמים נוספים.

סיכומו של דבר, שעילת תביעתה הנזיקית של המערערת התיישנה בעת הגשת התביעה בשנת 2006.

חלקה זו נימצאת באיזור צומת כפר סבא – רעננה וייעודה התיכנוני, במועד ההפקעה ולפניו, הוא דרך ושטח צבורי פתוח.

פצויי ההפקעה שנתיבי ישראל שילמו למערערים, בכפוף לשמירת זכותם לעתור לועדה, היו בסך של 5,500,000 ₪ בתוספת מע"מ. טענת הפוטנציאל שנישאת בפי המערערים מבוססת על תוכניות ישנות לשינוי ייעוד המקרקעין, אשר מעולם לא הוצאו מן הכוח אל הפועל.

אחת מתוכניות אלו עשויה היתה לשנות את ייעוד המקרקעין לתחנת דלק.

...

לפיכך, דין הערעור להידחות בהתאם לאמור בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובתקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

סבורני כי בקשה זו תלויה על בלימה וכי עלינו לדחותה יחד עם הערעור כולו.

לצורך הכרעה בשאלה נבחן את ייעוד הקרקע לפי שתי התוכניות: בתוכנית המקורית הופיע ייעוד אחד בלבד, והוא "שטח לתיירות נופש ולקייט". השמוש בשטח זה "מיועד להקמת בניינים לצורכי ספורט, תיירות, קיט ונופש, מיגרשי ספורט, משחקים ובנייני עזר, הנהלה ושירותים ותחנת דלק". המעיין בתשריט ייווכח כי כלל שטח התוכנית, למעט הדרכים וחוף הים, צבוע בצבע אחיד (ירוק), המיועד – כפי שקובעת התוכנית כאמור – ל"שטח לתיירות, נופש וקייט".

חלקים נוספים בתוכנית יועדו לדרכים, מסילות ברזל, תעשיות עתירות מדע, תחנות דלק ושטח צבורי פתוח.

ה מ ש נָ ה ל נ ש י א השופט נ' סולברג: במחלוקת שנפלה בין חברַי בשאלה אם שוּנה יִעודם של המקרקעין הנדונים, כנדרש בסעיף 195(2) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אם לאו, דעתי כדעתה של חברתי המשנה לנשיא מ' נאור: אין בתכנית השניה (חפ/1332ג') שינוי בייעוד של המקרקעין ביחס לתכנית המקורית (חפ/1332).

...

כפי שציין חברי השופט הנדל, בענייננו אין חולק שהתביעה הוגשה בתוך תקופת זמן זו, ולפיכך אף לדעתי דין טענת ההתיישנות להידחות.

ואולם, כאמור לשיטתי דין הערעור להתקבל, ועל כן ממילא אין מקום עוד לבירור השאלות האמורות.

בית המשפט המחוזי קבע "שברמה העקרונית אתר ירידים ותערוכות יכול לקיים את המטרה התיירותית ושיש בו כדי לענות על צורך ציבורי. עובדה זו גם מוסכמת על דעתו של השמאי מצד התובעים. מכאן, שבאופן עקרוני עצם קיומם של מספר שטחי מסחר בעלי זיקה למטרה הציבורית אינו מוביל למסקנה שחל שינוי בייעוד" (פיסקה 10).